שנה אחרי "שומר החומות": 616 נאשמים; 89% ערבים

כשנה לאחר תחילת מבצע "שומר החומות" והמהומות שקדמו לו בירושלים במהלך חודש הרמדאן 2021, מפרסמת פרקליטות המדינה נתונים אודות טיפולה עד כה באירועים. מהנתונים עולה, כי מאז אפריל 2021 ועד לימים אלו הגישה הפרקליטות כתבי אישום נגד כ-616 נאשמים, רובם המכריע (89%) ממוצא ערבי. למעלה מרבע מהנאשמים היו קטינים.

באפריל 2021 סביב חודש הרמדאן, החלה מתיחות ביטחונית באזור ירושלים, אשר כללה התפרעויות ותקיפות של תושבי מזרח העיר הערבים נגד כוחות הביטחון ונגד אזרחים יהודים, לרבות אירועי לינץ'. על רקע מתיחות זו, החלו ארגוני הטרור בירי רקטות לעבר ישראל ואז התפשטו האירועים האלימים מירושלים לכל רחבי הארץ.

בתקופה זו, בוצעו אירועי אלימות קשים כלפי כוחות הביטחון ופגיעה ברכוש המדינה ע"י אזרחים ממוצא ערבי. כן בוצעו פעולות אלימות קשות ופגיעה ברכוש של אזרחים, כאשר כפי שעולה גם מהנתונים, רוב המעשים בוצעו ע"י אזרחים ממוצא ערבי כלפי יהודים ומיעוטם ע"י יהודים כלפי ערבים.

הגם שלא כל האירועים פוענחו ולא נתפסו כל החשודים, המשטרה והשב"כ ביצעו מעצרים רבים של מעורבים בהתפרעויות, ותיקי החקירה הועברו לטיפול הפרקליטות כמקובל, לשם הכרעה בשאלת ההעמדה לדין.

שוטרים בלוד במהלך הפרעות. צילום: פלאש90

משהתברר כי מדובר באירוע ייחודי רחב-היקף, הוחלט בפרקליטות על היערכות מיוחדת שכללה, בין היתר, החלטה כי כל ייחוס עבירת "מעשה טרור" תאושר ע"י ראש תחום ביטחון בפרקליטות או מ"מ המשנה לפרקליט המדינה (תפקידים מיוחדים), כדי לשמור על מדיניות אחידה; קביעת מדיניות מחמירה בנושא מעצרים ועררים על החלטות שחרור ממעצר, לרבות בעניינם של קטינים; הגדרת ממונים ייעודיים במחוזות כדי לוודא אחידות בטיפול; דיווח שבועי למטה הפרקליטות על מצבת התיקים בכל המחוזות; הקמת קבוצת התקשרות ייעודית לממונים במחוזות השונים וכן לגורמי מטה, וזאת לצורך שיתוף, התייעצות ועדכונים בזמן אמת; תיאומים שונים בין הפרקליטות לבין חטיבות החקירות והתביעות במשטרת ישראל; בהמשך, קביעת מדיניות ענישה ביחס לתיקים שהושגה בהם הרשעה.

ניהול האירוע בהכוונת המטה, תוך שיתוף פעולה וסיעור מוחות עם המחוזות, ותוך שיפור והפקת לקחים תוך כדי תנועה, הביאו לעמידה של הפרקליטות במשימה חשובה ולאומית זו.

ריבוי האירועים ששטפו את הארץ ותיקי החקירה הרבים שהועברו לפרקליטות סביב אירועים אלו, במקביל להמשך העבודה השוטפת על תיקי הפשיעה "הרגילים", חייבו התגייסות ושעות עבודה מרובות, לילות כימים, ואף בסופי השבוע, מצד הפרקליטים והמתמחים, שעבדו במסירות ובנחישות, תוך השקעה רבה ומתוך הבנה של צורך השעה וחשיבות העשייה, בהיבט האכיפתי וההרתעתי.

שריפה בבית כנסת בלוד

לתפישת הפרקליטות, החומרה היתירה שבאירועי שומר החומות נבעה מכך שתוך כדי לחימה מול ארגוני הטרור וירי הרקטות, נפתחה חזית נוספת, פנימית, אשר הוסיפה והעצימה את הפגיעה הקשה בביטחון האישי של אזרחי המדינה. בתקופה זו, חלק מאזרחי ישראל פעלו לפגוע בכוחות הביטחון, באזרחים יהודים, בתשתיות וברכוש, ובמקביל התבצעו, במספר נמוך משמעותית, פעולות אלימות ע"י אזרחים ממוצא יהודי נגד אזרחים ערבים ורכושם.

בשל מעשים אלו היה צורך להפנות כוחות ביטחון מעיסוקם נגד האויב מבחוץ לפעולות ביטחון-פנים. פעולות אלו, ודאי בעת לחימה, חותרות תחת בסיס החיים המשותפים במדינת ישראל ופוגעת בבסיס האמנה החברתית המינימלית, אותה כל אזרחי המדינה אמורים לחלוק.

על רקע האמור, המדיניות שקבעו פרקליט המדינה והמשנה לעניינים פליליים הייתה, שככלל בתיקים בהם התגבשה תשתית ראייתית, יש לבקש לעצור את הנאשמים עד תום ההליכים נוכח המסוכנות הרבה של מבצעיהם ונסיבות ביצוע העבירות שעמדו בבסיסם. הפרקליטות טענה בבתי המשפט, כי המסוכנות הנשקפת מהמעשים, גם אם ההצטרפות אליהם הייתה ספונטנית, אינה ערטילאית אלא מדובר במסוכנות קונקרטית של ממש. זאת, לאור העובדה שהיה די באווירה המסיתה והמלהיטה, על רקע מצב החירום השורר במדינה, כדי להניע את הנאשמים לבצע את המעשים. לכן עולה חשש שנאשמים אלה ישובו ויבצעו על רקע זה מעשים קשים נוספים. הגשת כתבי האישום עם בקשות מעצר חייבה עבודה בסד זמנים צפוף ביותר.

בכתבי האישום יוחסו לנאשמים מגוון עבירות: רצח (אירוע יגאל יהושע ז"ל), ניסיונות רצח, חבלה חמורה בכוונה מחמירה, הצתה, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירות נשק, תקיפות שוטרים, ועבירות מתחום הסדר הציבורי, ובכלל זה עבירות התפרעות, הפרעה לשוטר ועוד.

יגאל יהושע הי"ד

במקרים המתאימים, וכאשר ניתן היה להוכיח זאת, יוחסה נסיבה מחמירה של מניע גזעני לעבירות אלימות ורכוש שבוצעו על רקע מוצאם וזהותם של מושאי התקיפה. המשמעות המעשית של ייחוס המניע היא שהעונש המירבי שניתן יהיה לגזור על הנאשם הוא כפל העונש הקבוע לאותה עבירה או 10 שנות מאסר (הקל מביניהם). בהקשר זה יצוין, כי מניע גזעני ניתן לייחס רק לעבירות שהעונש המירבי בגינן אינו עולה על 10 שנות מאסר.

בנוסף, במקרים החמורים יותר שכללו בין השאר, אירועי לינץ', ירי לעבר שוטרים או אזרחים, פגיעה בתשתיות ובשירותים חיוניים, השלכות בקבוקי תבערה לעבר כוחות הביטחון או אזרחים ועוד, הוחלט לייחס לנאשמים עבירות מכוח חוק המאבק בטרור. חוק המאבק בטרור קובע אף הוא עונש מקסימלי בדמות כפל העונש הקבוע לאותה עבירה, אך לא יותר מ-25 שנים. כן קובע החוק החמרת ענישה ביחס לעבירות שעונשן מאסר חובה, וענישה מחמירה גם כלפי קושרי הקשר והמסייעים, כלפי מי שמבצע מעשה טרור המוני ועוד.

בתקופה האמורה הוגשו כתבי אישום הנוגעים ל-108 אירועים נגד 239 נאשמים בעבירות בנסיבות המחמירות של מעשה טרור או מניע גזעני, 85% מהם ממוצא ערבי ו-15% ממוצא יהודי. חמישית מהנאשמים היו קטינים.

עד כה, בכ-80 תיקים שהוגשו בכל רחבי הארץ, שבהם הסתיימו ההליכים המשפטיים, נגזרו על הנאשמים מאסרים בפועל לתקופות משתנות, בהתאם לחומרת העבירות. בחלק מהמקרים אף הגישה הפרקליטות ערעורים לבית המשפט העליון על קולת העונש, ואלה התקבלו והובילו להחמרת הענישה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!