שמחה גדולה בקרב הקהילה היהודית: העוזרת נמצאה בחיים

לודה, אישה אוקראינית, הייתה עושה כל שביכולתה לעזור לשליחי חב"ד בעיר חרקוב. היא הייתה דואגת ששולחן ליל הסדר יהיה ערוך ל-80 אורחים בפסח, ולמרות שהיא אינה יהודייה, היא שמחה במיוחד בכל חג. היא הייתה מביאה אוכל לסוכה הגדולה שהקימה המשפחה מחוץ לביתה בסוכות, והייתה נשארת לעזור בשמחת תורה, כאשר אחרוני האורחים לרוב לא יצאו עד השעה 2 לפנות בוקר.

מדי בוקר בשעה 8 בבוקר הייתה לודה מגיעה לבית משפחת מוסקוביץ לאחר נסיעה של יותר משעה מצירקונוי, הכפר הקטן שלה בפאתי העיר. אך ב-24 בפברואר, לאחר שהייתה עם המשפחה במשך 26 שנים, לודה לא הגיעה לעבודה. באותו בוקר, רוסיה פלשה לחלקים מאוקראינה, אחרי כמה שעות היא התקשרה למרים מוסקוביץ, קולה נואש. צירקונוי הייתה בשליטה רוסית, והיא לא יכלה לעזוב את ביתה. לדברי לודה, הכפר היה ללא חשמל והיא הסתתרה מתחת לאדמה במרתף ביתה הקטן, כאשר ההפצצות התרחשו מעליה.

כמה ימים לאחר מכן, הם דיברו שוב. לודה סיפרה למרים, ששכנתה נהרגה לאחר שפצצה נפלה על ביתה. הפיצוץ ניפץ את החלונות בביתה של לודה, והוסיפה כי הסוללה של הטלפון שלה כמעט נגמרה. במשך חודשיים וחצי איש לא הצליח להגיע ללודה. הטלפון שלה כבר לא פעל ואף אחד לא יכול היה לגשת לצירקונוי כי הוא היה בשליטה צבאית רוסית. למעשה, הצבא השתמש בעיירה כדי להטיל ארטילריה, טילים ופצצות לתוך חרקוב, העיר השנייה בגודלה באוקראינה.

מאחר שחארקוב נותרה מותקפת והאספקה ​​בעיר הלכה והצטמצמה, פתח הרב משה מוסקוביץ, שמכהן כרב העיר 32 שנים במסע חירום. הוא פעל לשליחת מזון ותרופות למאות בתים, ושכר אוטובוסים כדי לפנות אנשים. בני הזוג מוסקוביץ' שעברו לישראל עם בני קהילתם, עשו כל שביכולתם כדי לעזור יום ולילה לאלו שנשארו בחרקוב. עם זאת, לא נשמעה אות חיים מלודה.

בשבוע שעבר, הגיעו ידיעות שכוחות אוקראינים החלו להשתלט מחדש על כפרים באזור חרקוב. שמות הכפרים הקטנים הללו לא אמרו הרבה לרבים, אבל מרים מוסקוביץ חיכתה בדריכות לראות אם ומתי הכפר של לודה ישוחרר. השבוע הגיעה הבשורה. צירקונוי הוחזרה לשליטת אוקראינה. ההפצצות והרקטות לתוך חרקוב פסקו כמעט לחלוטין, והעיר עברה ימי שקט ראשונים מזה כשבעה שבועות. כך מדווח אתר Chabad.org.

הרב מוסקוביץ ידע שזה הזמן לברר אם לודה בסדר. כשהאזור עדיין עם מוקשים ומלכודות, השאלה הייתה איך מגיעים אליה. אנדריי, מתנדב בחב"ד שמאז תחילת המלחמה הסתובב בחרקוב וסיפק אספקה ​​חיונית של מזון ותרופות לנזקקים, אמר שהוא מוכן ללכת לצירקונוי ולבדוק מה עם לודה.

עם מכונית מלאה באספקה ​​הומניטרית מהקהילה היהודית בחרקוב, יצא אנדריי לכביש שאיש לא היה מעז לנסוע בו ימים ספורים קודם לכן. הוא חלף על פני טנקים ומשאיות שרופים. הוא הגיע למחסום, ולאחר שהראה כי הוא מביא עזרה הומניטרית מבית הכנסת בחרקוב, הורשה להיכנס.

אנדריי היה מהמתנדבים הראשונים שהגיעו לצירקונוי. הוא עצר את רכבו במרכז הכפר, פתח את החלק האחורי של המכונית והחל לחלק חבילות סיוע לתושבי הכפר שרק קיבלו את טעימת החופש הראשונה מזה חודשים.

אחר כך הוא נסע לביתה של לודה, שם מצא אותה בחיים. היא הייתה חיוורת אחרי חודשים כה טראומטיים, אבל לודה התרגשה לראות אותו ולשמוע שהמוסקוביצ'ים חושבים עליה. היא צילמה הודעת וידאו למשפחה בטלפון של אנדריי, ואמרה להם כי היא מצפה ליום שבו תחזור לביתם ברחוב סדובה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!