כולם מדברים על שוויון בנטל - ומה עם שויון הזדמנויות?

,

השתלבותו של המגזר החרדי בזירה העסקית, הפוליטית והציבורית היא לא רק אינטרס של חברה הישראלית, היא גם צורך קיומי של מדינת ישראל.

כשנדרשים היום לסוגיות המורכבות והרגישות ביותר הנוגעות ליחסי המגזר החרדי והמגזר כללי, בנושאי החינוך והעצמאות בחינוך, השירות הצבאי, הרווחה והתעסוקה, אני תמיד אומר לחבריי שעליהם לזכור דבר אחד: המגזר החרדי בישראל כבר איננו מיעוט. כאשר מדובר בציבור שמהווה כעשרה אחוזים מהחברה הישראלית, כאשר בשכבות גיל מסוימות בגילאי היסודי כמעט כל תלמיד יהודי שני הוא חרדי, תהיה זאת טעות מרה מצד כל פוליטיקאי לחשוב שהוא יוכל להכריע סוגיות אלה באמצעות כפייה, או על ידי שימוש באגרופיו הפרלמנטריים של הרוב.

המגזר החרדי איננו נדרש, ואסור שיידרש, "ליישר קו" עם איזו ישראליות מוכתבת מראש, אלא, יש לו חלק מהותי בעיצוב דרכה וגורלה של הישראליות הזאת.

בניגוד לאלו שטוענים ש"בניכוי החרדים והערבים, מצבנו מצוין", אני מאמין שלא ניתן לנכות את החרדיות מהישראליות. מספרית ומהותית, החרדיות היום היא רכיב מכונן בישראליות. לקול החרדי יש היום מקום מרכזי בזירה הציבורית, התקשורתית ובוודאי בזירה הפוליטית.

נציגי המגזר החרדי שימשו בשנים האחרונות בתפקידי מפתח בניווט הספינה המדינית הישראלית. אחת הוועדות החשובות בכנסת, וועדת הכספים, שבה מתקבלות הכרעות תקציביות בעלות השפעה דרמטית על פני המשק בישראל, נוהלה במשך שנים ארוכות וביד רמה על ידי נציגי המגזר החרדי. סגן שר הבריאות לשעבר, הרב ליצמן, היה בין שרי הבריאות הטובים והנחושים להם זכתה מדינת ישראל.

כאשר מביאים היום בחשבון את עוצמת ההשפעה שיש למגזר החרדי על פני המשק והחברה בישראל - מובן מאליו שהחרדים אינם יכולים להיות מודרים מהשולחן בו מתקבלות ההחלטות. אני מאמין בלב שלם שהאתגר האמיתי המונח לפנינו היום הוא להמיר את אותה מערכת היחסים הקלוקלת של רוב ומיעוט בין חרדים לציבור הכללי - במערכת יחסים של שותפות.

החברה הישראלית מורכבת מקבוצות שונות שתהום אידיאולוגית, תרבותית ודתית פעורה ביניהן. הסיכוי היחיד שלנו להבטיח עתיד משותף של רווחה ושגשוג מותנה ביכולתן של קבוצות אלה לכרות ברית אמיצה של שותפות אזרחית, כלכלית וחברתית ביניהן. אנחנו צריכים לפצח יחד כיצד מצד אחד המרחב הישראלי מאפשר לכל קבוצה כזאת ובפרט המגזר החרדי, לשמור בקנאות על דרכו התורנית והתרבותית, וכיצד מצד שני הדבר הזה נעשה במסגרת מדינה אחת, שחלילה אינה מתפצלת לשתיים.

את המתח הזה, שבין שמירה על ייחודיות לבין השתלבות אנחנו פוגשים היום בכל פינה: כך לגבי עצמאות החינוך החרדי וכך לגבי הפולמוס המתקיים היום באוניברסיטה העברית לגבי פתיחתו של קמפוס חרדי בשטחה. הסערה המתחוללת היום בסנאט האוניברסיטה העברית לגבי הצורך בהפרדה בין נשים וגברים בקמפוס החרדי היא דוגמא מאלפת למתח שבין רצונה של החברה הישראלית לפתוח את שעריה בפני המגזר החרדי לבין הקושי, הפחד והאתגר הכרוכים בכך.

אך לא רק האוניברסיטה העברית, משיקולים כבדי משקל, מתקשה לפתוח את שעריה בפני הציבור החרדי. לצערי, רבים וטובים, מתקשים לפתוח את שעריהם בפני הציבור החרדי, וזאת משיקולים כבדי משקל הרבה פחות. לצערי, רבים וטובים המדברים גבוהה גבוהה בסיסמאות של "שוויון בנטל", שוכחים ברגע האמת שצדו השני של מטבע ה"שוויון בנטל", הוא "שוויון ההזדמנויות".,

ברית היסטורית,

עוד בהיותי יושב ראש הכנסת נשלח אליי מכתב מיושב ראש אגודת הסטודנטים בקמפוס החרדי של קריית אונו. יושב ראש האגודה, סטודנט למשפטים חרדי מכף רגל ועד ראש, תיאר במכתבו את תלאותיהם של חבריו לספסל הלמודים שפרצו את חומות הישיבה והשקיעו את כל הונם ומעמדם בסביבה החרדית בלימודי משפטים.

הוא כתב לי כי בוגרי הקמפוס החרדי מתקשים מאוד למצוא מקום עבודה בתחום לימודיהם בין היתר בשל החזות החרדית שלהם: "מספיק מבט אחד על הפיאות הארוכות והמגבעת בשביל להראות להם את הדרך החוצה", כך אמר לי בשיחה טלפונית עמו.

בתגובה למכתבו פניתי במכתב אישי למנכ"לי משרדי ממשלה, לגופים כלכליים ומשפטיים מוסדיים ולפירמות פרטיות של ראית חשבון ועריכת דין. כתבתי להם כי כולנו מכירים היטב את הסיסמא לפיה שילוב חרדים בשוק התעסוקה הינו משימה לאומית. אך, הוספתי, כעת הגיע הזמן כי נירתם כולנו, על מנת לצקת תכן ממשי בדברים. שכן, לא יהיו עורכי דין חרדים או רואי חשבון חרדים אם המגזר העסקי והציבורי לא יפתחו את שעריהם בפני סטודנטים חרדים לצורך ההתמחות.

השתלבותם של חרדים במעגל התעסוקה ובעמדות השפעה בזירה הציבורית, האקדמית והפוליטית היא שעת מבחן. היא שעת מבחן ליכולת של החברה הישראלית כולה לרקום יחסי שותפות ואמון בין האוכלוסיות והמגזרים השונים בחברה הישראלית. היא שעת מבחן לחברה שחייבת לדעת לזהות ולתמרץ איכות וללמוד לאמץ את השונות התרבותית אל קרבה.

לא ניתן לנופף בחרב הקיצוצים והשוויון בנטל ובו בזמן להשאיר את הציבור החרדי מנותק מעמדות המנהיגות וההשפעה. שוויון בנטל פירושו שהציבור הכללי מפסיק לראות בציבור החרדי אח חורג הנוטל חלק בחובות אך לא בזכויות. משמעותו העליונה של שוויון זה, היא כריתת ברית היסטורית של שותפות אמת וערבות אמת בין הציבור הכללי לחרדי. ,

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!