תנאי בני גד ובני ראובן וה"שוויון בנטל"

לאחר שבני ישראל עברו את כל הניסיונות, פסע קטן לפני הכניסה לארץ, מצווה הקב"ה את משה לנקום את נקמת ה' במדין, ולאחר מכן - הכניסה לארץ מובטחת. עם ישראל יוצא להילחם במדין, הם יוצאים מהמלחמה עם אפס הרוגים ומאה אחוזי הצלחה, זאת ועוד, שלל רב בזזו תופסי המלחמה שהביאו איתם את הכול ושטחו לפני משה, משה החליט על פי ה' לחלק את השלל שווה בשווה בין הלוחמים שחירפו את נפשם לבין שאר העם שלא נטלו חלק מעשי במלחמה.

לאחר ששככו הדי המלחמה, ללשכתו של משה הגיעו נציגי בני גד, בני ראובן וחצי שבט המנשה, לפני משה הם שטחו את בקשתם הצנועה, לעבדיך צאן רב, אנו צריכים שטחי מרעה גדולים מאוד, אשר על כן ראינו לנכון לבקש את שטחי המרעה המשובחים שכבשנו בצד המזרחי של הירדן, עם זאת אנו מתחייבים לוותר על החלק והנחלה שאנו אמורים לקבל בארץ ישראל, משה מיד כועס עליהם ומקשה 'האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה'? יתכן כדבר הזה ששאר השבטים ילחמו בעמים המתגוררים בארץ, לא יראו את הבית, לא ירגישו את הילדים, ואתם תשבו לכם שם הרחק מכל המלחמה, ותרעו את צאנכם ותתעסקו בפרנסתכם?! לא ולא, לא יתכן, אתם אלו שתזרעו מורך בלב
העם ובעקבותיכם יפלו עוד חלשי לב, והמלחמה מה תהא עליה?

נזופים ומורכני ראש פנו בשנית נציגי שניים וחצי השבטים למשה, אכן, לא היה בליבנו שום צד שלא לבוא למלחמה, התכנון הוא שאנו נבנה את הבתים ואת גדרות הצאן, ובהינתן האות אנו מתייצבים חלוצים, ראשונים למערכה אנו נגיע, ועד שלא יהיה שקט, אנו לא נחזור לבית.

או אז הסכים משה כשהוא שב ומזכיר את התנאי שעליהם להיחלץ חושים ולהיות ראשונים, ולהילחם במסירות משל נלחמים הם על שטח האדמה שהם אמורים לקבל בסופו של דבר.

והנה לכם מקור מוסמך ואמין לתחושת הרוממות של השוויון בנטל שאת דגלה נושאים בגאון ובמסירות חברי הבית היהודי ויאיר לפיד ושוליותיו, אף אם יש להם עניין אישי עם הפרזיטיות של החרדים המתחמקים מלבישת המדים וחביקת נשק, יש לדונם לכף זכות שאכן המקור שהבאתי לעיל הוא הוא המוטיב העיקרי ומוביל הדרך שעל פי רוחו מוליכים גם הם את הציבור החרדי אל המטרה שלשמה הם נבחרו.

אך דא עקא, אדון לפיד ומיסטר בנט, העיקר החשוב לא הובהר דיו, אצטט את לשונו של ה'אור החיים' על עניין זה, "לפי שראה שדעת בני גד ובני ראובן שרוצים לעבור עם ישראל, אינו אלא כדי שיתרצו ויחליטו להם נתינת הארצות ולא לתכלית אחר, ודבר זה אין נכון לעשות כן לעניין הצלחת המלחמה, כי צריכין בני המלחמה שתהיה מלחמתם להנקם מאויבי ה', להכרית להם כל נשמה ותקרא מלחמת חובת מצות ה', על כן האנשים ההמה כיון שאין הולכים אלא להתקיים בידם הארץ, יש מיחוש בחליצתם שלא תועיל ואפשר שיהיו ניזוקים מהם, אשר על כן נתחכם משה ואמר להם, אם תעשון וכו', אם תחלצו וכו', וכנגד מה שכוונתן בהליכה לקיום התנאי, אמר אם תחלצו לפני ה' במלחמה, דקדק לומר לפני ה' כמאמר רמב"ם, שכתב שתהיה כוונתו לקדש ה', וכמו שגמר אומר עד הורישו את אויביו, פירוש, אויביו של הקב"ה.

הרשו נא לי להסביר את דבריו של האור החיים הקדוש, אין מטרה במלחמה להשמיד סתם אנשים, או אפילו להגן על עצמנו, המטרה במלחמה היא להשמיד ולהכרית את אויבי ה', זו המטרה המוחלטת ואין בלתה, לכן כשאתם שניים וחצי השבטים אף אם תחלצו חושים ותבואו למלחמה ותילחמו במסירות, אך המטרה שלשמה באתם היא אך ורק בכדי לקיים את התנאי, הרי שמטרה האמיתית הוחטאה, לכן ביקש אותם משה שיחדדו את המטרה שהיצירה והמלחמה היא אך ורק לפני ה'.
ואכן הבטיחו לו למשה שכשיצאו למלחמה ויחלצו חושים, על כל יריה ויריה שלוע הנשק יפלוט
יכוונו הם שהכל לשם יחוד קודשא בריך הוא ותו לא.

יסוד עצום זה מלמד אותנו על ההתנהלות הכללית והפרטית שאמורה להיות בזמן מלחמה, המלחמה היא אך ורק למען חיזוק חומת הדת והכנעת אויבי ה', וכשנעדרת המטרה הזו, לא כדאי לצאת כלל למלחמה.

אין צורך בהסברים, אך למען מי שקשה עליו ההשלכה לתקופה שלנו אבהיר כי השוויון בנטל צריך להיות, אך הוא אמור להיות בדיוק הפוך, הצבא צריך לשרת מטרה נעלה של מיגור אויבי ה', לכן התורה משחררת מנטל הצבא את מי שבידו יש עבירות, קל וחומר שבעתיים אם מדובר בצבא המושתת על כוחי ועוצם ידי ועל הכרה בחוקי התורה כהמלצה בלבד ולא כדבר המחייב המוחלט. לאור כל זאת עד שאין לנו כזה צבא אנא הואילו לא להטריד אותנו מלעמוד על המשמר אותו אין אנו נוטשים דורות על גבי דורות, בהזדמנות זו נבקש מכם גם להטות שכם ולעסוק בדברי תורה על מנת שהנטל שעלינו שאנו שמחים בו ואוהבים אותו יהיה גם מנת חלקיכם, לא בכדי להכביד עליכם, אלא בכדי שגם לכם תהיה הזכות וגם לכם יהיה חלק בהגנה על העם והארץ.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!