מי אלו שנמצאים בישיבה רק בגלל שמשעבדים אותם?

מועדי המבחנים לישיבות הקטנות והגדולות כבר תמו להן, ובמרבית הישיבות כבר קיבלו הכרעות לשבט או לחסד אודות כל תלמיד שעמד בכור המבחן וביקש להתקבל עליהן.

כצפוי, ישנם רבים שחרף מאמציהם, לא שפר עליהם מזלם והם נשארים בחוץ, לאחר דרך הייסורים ומסכת התלאות אותן חוו, עד לרגע קבלת הבשורה השלילית, שלא יזכו להתקבל לישיבה שהייתה אוות נפשם.

במשאו השבועי, התייחס הגר"ג אדלשטיין לאותם תלמידים מאוכזבים ודיבר על ליבם לבל יצטערו, כשהוא מסביר את המניעים שחוסמים את דרכם להשתבץ בישיבה:

"בכל שנה בימים האלו", פתח הגר"ג, "זהו הזמן של המבחנים לישיבות הגדולות בארץ ישראל, שמחליטים על קבלת התלמידים לזמן אלול. בדרך כלל יש הרבה שמצטערים שלא התקבלו לישיבה שביקשו להיכנס אליה, ויש צער גדול מאד להורים ולתלמידים, מפני שרוצים הצלחה בתורה . ובאמת זהו דבר טוב מאד שרוצים את ההצלחה בתורה , ומחשיבים תורה" .

"ואמנם יש כאלה שמצטערים, לא רק מפני שרוצים את ההצלחה בתורה, אלא גם הכבוד תופס מקום אצלם, שמבקשים ללמוד במקום יותר מכובד, בישיבה גדולה ומפורסמת, עם ציבור גדול של תלמידים, והכבוד משחדם, להשתדל ולעשות מאמצים להתקבל שם, אף על פי שיש עוד הרבה ישיבות יותר קטנות שלומדים את אותה המסכת, עם אותה דרך הלימוד, ואפשר להצליח בהן באותה המידה, ומי שלומד שם מרוצה ושמח בחלקו" .

"והנה הצער הזה הוא צער שבא מחמת הכרת חשיבות התורה, ואפילו מי שרוצה את הכבוד גם כן מחשיב את כבוד התורה. ברוך השם בזמנינו נתרבה כבוד התורה באופן מיוחד, ויש חשיבות גדולה לתורה כפי שלא היה בדור שלפנינו, ומי שאינו לומד בישיבה זהו פחיתות הכבוד ממש. כשמצטערים צער כזה בשביל התורה, ובשביל כבוד התורה, הרי אלו זכויות גדולות מאד, וכמו שאמרו חז"ל "לפום צערא אגרא" .

"אבל באמת לפי האמונה אין מקום לעצבות ולצער, מפני שהכל בידי שמים, וכל מה שעושים מן השמים הוא לטובת האדם, כמו שאמרו חז"ל : כל דעביד רחמנא לטב עביד, והיינו הטוב האמיתי של חיי נצח שאין לנו מושג בהם, ואפילו אם אדם אינו מבין מדוע –צריך להאמין שהכל לטובתו, וממילא לא שייך להצטער על מה שלא התקבל לישיבה שרצה, שהרי בשמים קבעו ככה, ובוודאי שזוהי טובתו האמיתית"

להלן התייחס הגר"ג לימי בין הזמנים הממשמשים ובאים, כאשר הוא מותח ביקורת על קבוצות תלמידים שנוסעים בגפם לחופש, ועל אלו שאינם הוגים בתורה כיאות בימים אלו:

"ברצוני להזכיר דבר שנוגע לבין הזמנים. אמנם נותרו כמה ימים לפני בין הזמנים, אבל יש כאלה שכבר חושבים עכשיו על בין הזמנים . יש שעושים תכניות מה ללמוד בבין הזמנים, איזה פרק או איזה מסכת ללמוד, או באיזו צורה ללמוד, איזה ראשונים ואיזה אחרונים, כך הן התוכניות של מי שהתורה היא העיקר אצלו".

"אבל יש אחרים שקוראים לזה "חופש" וכבר עושים תכניות על החופש והמנוחה בבין הזמנים. ובאמת, יש כאלה שצריכים קצת מנוחה בבין הזמנים, ומוכרחים להשתחרר קצת מהלחץ של המסגרת, אבל לא כל אחד זקוק לזה, ובדרך כלל זהו מי שנמצא במסגרת שאינה לפי טבעו, ובמשך הזמן אינו לומד מתוך אהבת ושמחת התורה , אלא רק מפני שמשועבד למסגרת, ולכן בבין הזמנים הוא מתעייף ומחפש דברים אחרים ".

"והנה, יש מקומות שמתארגנים קבוצות שלמות עם מסגרת ופיקוח של הנהלת הישיבה, שנוסעים יחד למקום אחר ועוסקים שם בתורה, ורק נחים קצת יותר מכל השנה לצורך חיזוק הבריאות, אבל בלי פריקת עול ובלי היסח הדעת מתורה. כמו כן, יש שנוסעים עם כל המשפחה ביחד כדי להחליף

את האוויר, וכידוע ששינוי המקום לפעמים מחזק ומוסיף בריאות , אלו הם צורות של נופש בלי פריקת עול" .

"אבל אם עושים תכניות ללכת לבד עם חברים הרי זו סכנה גדולה ברוחניות וגם בגשמיות. וידוע כמה דברים שהיו בימי בין הזמנים רחמנא ליצלן, מפני שחסר את זכות התורה . בימים האלו צריכים הרבה זכויות להינצל מכל מיני דברים לא נעימים, וכבר היו מעשים בבחורים שהחזיקו מעמד בכל הבין הזמנים, אבל ביום האחרון החליטו שצריכים קצת לצאת להתאוורר וקרה אסון , השי"ת ישמרנו".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!