צִיּוֹן הֲלֹא תִשְׁאֲלִי • התעלומה הגדולה במירוץ: האם הוא ילך עד הסוף?

כשנסע הרב שלמה עמאר לספרד, הוא מן הסתם חשב כל הדרך על יהודי ונצואלה.

עד לפני מספר חודשים, הם היו שבויים במדינה, שראש ממשלתה לא פסק מלהציק להם והם חששו מפרעות. באותה עת הציע לרב, יהודי בשם סעדיה כהן, פתרון מקורי למצוקתם: לא, לא עליה לארץ ישראל, ארץ הקודש, אלא שיבה לארץ מולדתם המקורית, ספרד, ממנה גורשו לפני למעלה מחמש מאות שנה.

אז נכון שצ'אבס כבר אינו בין החיים, אבל עדיין, גם בעידן כה סוער של תקופת ערב בחירות לרבנות הראשית, חשוב לדאוג לכל יהודי באשר הוא.

לפני כארבע שנים החל הרב לפעול בנושא, כשהוא מתכתב עם שגריר ספרד בוונצואלה ומקדם את הרעיון. לפני מספר ימים טס במיוחד לספרד, נפגש עם שר הפנים ועם שר המשפטים, הסביר להם כמה חשוב לקלוט את היהודים שמקורם מן הסתם בארצם, וזכה לאהדה.

"האגדות על כך ש'ברח' כדי להימנע מלחצים, הם סיפורים בעלמא", הסבירו לי השבוע כמה מאנשיו. "רק ביום חמישי האחרון נפגש הרב עם מלך ספרד. בכבודו ובעצמו. הוא הזכיר לו את גירוש ספרד, את סיפורי המלך פרננדו הרשע, הנה התגלגלה לידיו של המלך הזכות לתקן את המעוות ולהיחרת לעד כמושיע לעם היהודי".

היתכן לבטל נסיעה, שתוכננה מראש לפני שבעה חודשים, רק כי אולי יחפשו בבית הגר"ע יוסף את הרב? אין זאת אלא שבש"ס מנסים לזרוע שנאת חינם בין גדולי ישראל. אז מה אם היו שניסו לתפוס את הרב בשיחת טלפון לספרד (בעידן המודרני, לא מדובר במשימה קשה לביצוע) ולא הצליחו. הוא חייב להיות זמין?

מי הקליט אות מי?

הנה, ההוכחה הפשוטה לאהבה הגדולה השוררת בין הגר"ע יוסף לגר"ש עמאר, אך שב הרב לארצו ולמולדתו וכבר הגיע אל בית החולים הדסה עין כרם כדי לבקרו, מלווה בבנו הרב אליהו עמאר.

הופס, תקלה קטנטנה נרשמה כאשר לבני המשפחה הדואגים לחולה הנמצא דקות אחדות לפני הניתוח, התברר כי הביקור כלל 'רשמקול קטן באחד הכיסים', מן הסתם בכיס הבן ולא בכיס האב...

הנה שוב הם דואגים לסכסך. מה קרה? אסור להקליט שיחת רעים ואוהבים? הנה הרי היה לרב עובדיה רק מילים חמות לומר על הרב עמאר.

לא בדקתי, ואיני מתכוונת לבדוק, מי הוא זה שטמן בכיסו של מי את הרשמקול. כשעשה זאת רבי אמנון יצחק לגר"ח קניבסקי, חשבתי שמדובר במעשה נפשע. לא מקליטים שיחות עם גדולי ישראל נקודה. ובטח שלא ללא ידיעתם. ובטח שלא מפרסמים. נקודה וכמה סימני קריאה.

על אחת כמה וכמה שלא מקליטים חולה הממתין לניתוח. שעתיים לפני ניתוח, לילה של צום מאחור, הטשטוש גובר והולך. מי מקליט שיחה שכזו? ובפרט כשמדובר בגר"ע יוסף, מי שעולם שלם חרד לגורלו ורכון על ספרי התהילים לרפואתו.

"כולם מתפללים, הם דואגים ליורש", אמר לי בכאב גדול אחד מתלמידי מרן, שכאב בכל ליבו את הפגיעה. לא יכולתי שלא להסכים איתו.

ניתוק מוחלט מהגר"ע

כשפרסמתי לראשונה ידיעה על ריצתו של הרב ציון בוארון לתפקיד רב ראשי, פנה אלי אחד ממקורביו נזעם: "הרב בוארון לא ירצה ללכת גם אם יתהפכו השמים", אמר.

הסברתי לו שמדובר בעובדות בשטח, שכבר נאספו חתימות, אבל הוא התעקש: "הרב עמאר גם לא ירצה להתעמת עם הרב עובדיה הוא ירצה שיסדר לו את רבנות ירושלים".

אז כנראה שכבר אז הבינו אנשי הרב עמאר שמהרב עובדיה הוא לא יקבל גם לא את רבנות ערד והסביבה, וכפי הנראה ההכחשות שפורסמו לספין אודות פניות נרגשות ללשכתם בדבר אפשרות לריצה לרבנות ירושלים, כולל פניות ברקת'יות, שכנעו אותם ש"אין מה להפסיד". כך או כך, קיבל הרב בוארון את ההוראה: רוץ.

"ואם אני אגיד לך שדיברתי עם הרב בוארון והוא לעג לזה ואמר 'על הראשונים אנו מצטערים'?" – שאל אותי בן שיחי, בחור רציני מאד, צריך לציין.

האמנתי לו ותהיתי ביני לבין עצמי האם מישהו כפה בדרך כזו או אחרת את הריצה על הרב בוארון. מקורבי הרב עמאר שוללים זאת מכל וכל. במשך שנים השנים לומדים יחד קבלה, הם ידידים בלב ובנפש, אך טבעי הוא שהרב בוארון יכנס למערכה, הם מסבירים. רשמתי לעצמי.

עוד באותו לילה התראיין הרב בוארון בקולו שלו. "לא החלטתי סופית. הרב עמאר תומך בי, לא אהיה מועמד של ש"ס", אמר.

פניתי לאותו יהודי. "ניתוק מוחלט מהרב עובדיה וחבל", הוא סיכם.

ילך עד הסוף?

משלא הצליחו לתפוס טלפונית את הרב עמאר, שהפליג מעבר לים התיכון, החליטו לנסות לדבר על ליבו של הרב בוארון. תחילה נשלח אל ביתו הרב בנימין אטיאס, רבה של העיר פתח תקווה, שניסה לדבר על ליבו ולומר לו שריצתו תגרום אי נוחות לציבור הספרדי, אולי גם לחילול שם שמים.

ואז הגיע גם אריה דרעי, האיש שלאחר הדחתו מראשות התנועה, הרב בוארון תמך בו לאורך השנים. לא נכחתי במקום, אבל אנשים שהיו שם סיפרו שהרב שאל את דרעי: "האם תדרוש גם מאחיך את הסרת מועמדותו?"

ועוד הם יודעים לספר כי "דרעי "רמז" לרב בוארון שהוא האיש שגידל אותו ודאג למינויו בבית הדין הגדול".

לא שאלתי את דרעי, לא סביר שיחשוף שיחה אישית שלו עם רב בישראל, ובטח ובטח שאינו נוהג להקליט שיחות שכאלו.

אני, מכל הסיפור, עדיין שבה ושואלת את עצמי, כמו גם את אנשיו של הרב בוארון: האם באמת הוא מתכוון ללכת עד הסוף? הניחוש שלי, שלילי. הניחוש שלהם, עד הסוף, בהחלט.

בסרט הזה היינו

היהודי שהופתע מרצינות הריצה, טרח ושוחח עם אחד מהדיינים, שמכיר היטב את הנפשות הפועלות. את הרב עובדיה, הרב עמאר וגם הרב בוארון: "הרבנות חשובה לגר"ע אפילו יותר מש״ס עצמה. עד כדי כך שהוא מסוגל להגיע בעצמו לרב בוארון ולדרוש ממנו להסיר את המועמדות. הרב בוארון 40 שנה התבטל בפני הרב ולעולם הוא לא יסרב. עובדה שהוא אמר לאריה דרעי תביא לי מכתב מהרב, שאברהם או יצחק ראויים יותר ממני ואני מסיר את המועמדות. חוץ מהחתימות הוא לא עשה שום צעד וזה מראה עד כמה הוא רציני או לא בכוונותיו".

לא בדיוק, אמרתי לו. הנה הערב נשא נאום ראשון. "זיכרי את הבלגן לפני שבועיים עם חוק עמאר וכל הברברת והדיבורים. רק הרב דיבר נגד סתיו במוצ״ש כולם שתקו כמו דגים במשך שבועיים. רק להראות לך את כוחו כשהוא יחליט לעשות סדר אז יהיה סדר. הרבנות בשבילו זו לא קואליציה ולא אופוזיציה הוא ייקח את המושכות לידים וילמד את כולם איך להתנהג", השיב לי.

והלוואי שיצדק.

ואם ידרוש ממנו הרב עובדיה, בקולו שלו, ובלשון שאינה משתמעת לשתי פנים, להוריד את שמו מהמירוץ? – שבתי השבוע ותהיתי בפני אנשים המקורבים לרב בוארון.

"הוא יידע שזה לא הוא אומר, אלא אנשיו אמרו לו לומר", השיב לי אמש אחד מהאנשים הקשורים למרוץ.

חפרתי בזכרוני לנסות ולדלות משם מילים דומות, כבר שמעתי אמירות כאלו בעבר, הייתי בטוחה. נבירה בארכיון הצמיחה לי את התשובה המעניינת. ככה בדיוק הסביר לי בשעתו הרב חיים אמסלם למה הוא נאלץ להקים מפלגה. כמדומני, שגם רבי אמנון יצחק אמר דברים דומים.

רבותי, בסרט הזה, כבר היינו. אם אפשר, תחליפו דיסקט.

נאום היחצ"נים

"הוא מעולם לא דיבר בפני ציבור וסירב לדבר גם בכנסי בני התורה של ש״ס, אם מענווה או צניעות. אז איך הוא בדיוק יהיה רב ראשי לישראל?", שאל אותי יהודי, שמכיר היטב את הרב בוארון.

הערב, קריאת נאומו בכינוס הדיינים, העלתה את התחושה כי אחד מיחצניו ישב לכתוב לו את נאומו: דאגה לנשים, חרדה לגורל מוסד הרבנות, ליבראליות, כך בדיוק הייתי מכינה נאום לכל רב ראשי שמעוניין להיבחר. דף מסרים דומה יתאים לכל אחד מהמועמדים.

אני רק מנסה לחשוב על דף המסרים שינוסח אם וכאשר יוחלט להסיר את המועמדות (נניח במקרה בו יזכה הגר"ש עמאר בתפקיד הנכבד של נשיא בתי הדין הרבניים, דבר חשוב מאד לעם ישראל ולעולם כולו, לא רק לספרד).

"קיבלתי את פנייתו של מרן פוסק הדור, הגר"ע יוסף, הוא הבהיר לי כי היה מאד חפץ בכך שבנו יישב על כסא הראשון לציון, למען עולם התורה, למען יהדות ספרד, למען יהדות המזרח, למען העם אשר בשדות, החלטתי לוותר על מועמדותי ולהישמע למרן".

אבל למה להרוס פרנסה של יחצנים. נשאיר להם את העבודה.

דיל ש"ס-צהר

"יש דיל עם הרב דוד סתיו", אמר לי השבוע חבר חרדי בגוף הבוחר. הוא אמר את הדברים בבטחון שהזכיר לי את הביטחון בו סיפרו לי על קיומו של הדיל 'ההוא': דיל עמאר-סתיו.

היום יודעים כולם כי הוא היה גם היה. מי יודע, אולי גם הדיל החדש בוארון-סתיו אמיתי עד למאד. למען האמת, תהיתי על עצמי להיות מופתעים?

רק השבוע החליטה הכנסת להחיל רציפות על חוק ישן, חוק צוהר, החוק לפתיחת אזורי הרישום. יהדות התורה פעלה נגדו בכל העוז, אבל ש"ס (בהנהגת אלקססי) מיהרה לסגור דיל מול דודו רותם, אז והיום יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט.

בתחילה הכחישו, אחר כך נשמעו האישורים מאולצים. השבוע, כשיצא מהמליאה, ניגש אלי רותם. "נו, בטח שהיה אז דיל", אמר לי בפה מלא.

"פתיחת אזורי הרישום מטרתה פתיחת צוהר ע"י רבני צהר – לרפורמים ולקונסרבטיבים", זעק ח"כ ניסים זאב מעל הדוכן, במליאה.

קצת ריחמתי עליו. אחרי הכול, מן הראוי היה לעדכן אותו שמפלגתו שלו היא שרקמה את הדיל, שאיפשר לחוק להגיע לאן שהגיע.

אל תבנו על חב"ד

בין לבין, נמשכים הלחצים על חברי הגוף הבוחר. כל אחד מהמועמדים מזמין עצמו אל סלון ביתו של החבר המחוזר כדי לדבר על ליבו ולבקש את תמיכתו. על כל אחד מהם להגיע ליעד הנכסף של 20 חתימות, ולא דבר פשוט הוא זה.

ביום חמישי האחרון פנה אחד מאנשי הרב עמאר אל הרב אשכנזי, רבה של כפר חב"ד, בבקשה לארגן פגישה שלו עם הרב בוארון. אחד ממקורבי הרב מיהר ללחוש על אוזנו כי "אריה דרעי אמר שלא כדאי, שזה להתערב בסכסוך מול בית הרב עובדיה יוסף".

אלא שגם אילולי אותה לחישה, היה בליבו של הרב כעס סמוי לאחר שהכניסו לרשימת הגוף הבוחר יהודי חב"דניק שאותו הוא לא ממש היה רוצה לראות ברשימה. הבהרות הועברו, מסרים נמסרו, האיש הוצא כלאחר כבוד מהרשימה, הרב שמעון אליטוב נכנס עד מהרה במקומו, והשלום והשלווה שבו לקנן בכפר של הרבי.

למי שיודע, יש בסיפור גם כעס ישן יותר, אבל לו, כך נראה, אין כרגע פתרון באופק. אולי כניסתו של הרב בוארון לבית יהב תוכל להביא מזור לצרה הצרורה הזו. אחד מהמינויים שנרקמו בידי לשכת שר הדתות הקודם יעקב מרגי לבין רבה של כפר חב"ד (בתיווכו של אחד משלוחי חב"ד באוקראינה) נגעה למינוי יו"ר מועצה דתית לכפר. לא שממש היה דחוף למנות מישהו לנהל שם את המועצה הדתית, ולא שלא הסתדרו שנים בלי זה, אבל מישהו ביקש, מישהו דחף, המינוי אושר, ובחובו הבטחה: לארגן במסודר את משכורתו של הרב, שעד היום קרטעה ולא עברה בצורה מסודרת.

הרב הסכים, המינוי מונה, משכורת – עד עצם היום הזה – אין...

לא שחלילה שיקולי רב בישראל מושפעים מזוטות כגון אלו, אבל אולי הן הופכות למרכיב בשיקול הדעת כשעל הפרק עומדת הבטחה שלא קוימה, קרי מילה זו לא מילה, לא ממש רצוי לסביבתו של מי שמתכוון להיות רב ראשי במדינת ישראל.

ומה מתכוונים נציגי חב"ד בגוף הבוחר לבחור? והאם הם ירימו טלפון תחילה אל רבו של כפר חב"ד?

אני במקום אלקססי לא ממש הייתי בונה על זה מספרים או מגדלים.

ש"ס החבוטה

האגדה אומרת, שכשואלים את אריה האם לחתום לאחיו, הרב יהודה דרעי, הוא משיב בשלילה. התגובה אותה הוציא הרב יהודה בסוף השבוע הייתה מלאת כעסים פומביים לכיוון אחיו.

אבל האם כל הנ"ל אומר שאכן האהבה אינה שוררת בין השניים? שאכן אריה אינו תומך בו לתפקיד רב ראשי?

גם על כך לא הייתי מציעה לבנות בניינים: יש אומרים, שלאריה אין ברירה, הוא חייב להתעלות מעל לרגשותיו, ולפעול למען בחירתו של הרב אברהם יוסף, המועמד המוביל כרגע בהקבלן. גם אם בלשכתו היו מאד רוצים לראות בתפקיד את הרב יצחק, האח. וגם אם אריה בליבו פנימה היה מעדיף בתפקיד את הרב דוד, מקורבו משכבר הימים, אולי אפילו את אחיו. ואל תקנאו בו.

את סוף השבוע עשה במושב מירון, נושא תפילות נרגשות על קברו של רבי שמעון. אולי יהא זה אדוננו בר יוחאי שיתפלל לפני כסא הכבוד להצלחתו, להצלחת ש"ס, שלאחרונה מצטיירת כתנועה די חבוטה. חבריה מאיישים את ספסלי האופוזיציה, אנשיה בשטח תוססים בחוסר נוחות, וכל שנותר הוא להתנחם בשיחות של "מה שלום הרב" מפי ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו.

כששב לביתו מצא עצמו כבר ביום המחרת מאייש את הכיסאות במחלקה שבבית החולים הדסה, ישוב לצד חברו משכבר הימים, אהובו בלב ובנפש ח"כ אלי ישי. ושוב היו אלו "שלושתם" שישבו אצל הרב, נאלצים לחייך זה לזה חיוך מאולץ.

השלישיה של ש"ס, ז"ל. משלושה, יצא לאחרונה רק אחד...

אחרי מאה ועשרים

השבוע, בסודי סודות, סיפר לי אחד מהאנשים המכירים היטב את אנשי הרב עמאר את הסיפור הבא: "נראה לך שהתוכנית שלהם היא רב ראשי? אז את טועה. הם חושבים על העתיד. הם רוצים לראות את הרב עמאר כמנהיגה הרוחני של ש"ס, אחרי מאה ועשרים שנה של הגר"ע יוסף (יוסיף אלוקים שנותיו בטוב ובנעימים ובבריאות איתנה). לשם כך נלחמו על ההדלקות במירון, על הכינוסים התורניים ועל כל השאר".

כשהגעתי לשאלת מיליון הדולר, תשובתו הייתה פשוטה וברורה. ואת מי יעמידו בראש ש"ס האלטרנטיבית שלהם? – שאלתי.

מה השאלה? את אלי ישי, נו ברור.

וזו הסיבה לכך שאלי הועף מראשות התנועה, לחש לי לסיום תרחיש הבלהות שלו.

או שכן, או שלא.

בתוך ים הטלפונים והיחצ"נים המקיפים את המועמדים לרבנות הראשית (כל אחד מהם בטוח שכל ידיעה שלו היא "מה זה דרמטית") נחמד היה לקבל את שיחת טלפון דרמטית באמת, זמן קצר לאחר סיום האירוע הפנים ליכודי באולם שבעיר אור יהודה.

"לא תאמיני", סיפר לי אחד הנוכחים נרגש כולו, איך נתניהו, בכבודו ובעצמו, ניגש אישית אל יעקב וידר, היו"ר החרדי של המטה החרדי בליכוד וטפח על שכמו.

"אתם עושים פעילות חשובה ביותר שאני תומך בה ומחזק אותה. מפלגות סקטוריאליות מחלישות את מדינת ישראל. הליכוד צריך להיות הבית של כולם", אמר ביבי לוידר.

"הליכוד היא מפלגה אחראית. לא ניגרר לפינות קיצוניות ונשמור על אחדות העם", הבטיח. גם על ההבטחות שלו לא הייתי מציעה לבנות, אבל חמוד לראות את התרגשותם של צעירי המטה החרדי בליכוד, שלפתע צמחו וגדלו. מי היה מאמין, רק לפני שנה שנתיים, שביבי יידע בכלל מיהם ולמי הם קשורים, והנה הפתיעו גם בפריימריז וגם בבחירות האחרונות לנשיאות.

הערב, בפוזה אישית נטולת פוזות, הסיר ביבי כפפות וניסה לשחק אותה אחד האדם. הוא לא ממש נשמע למאבטחיו, רץ כנער צעיר, התחבק, הפריח אמירות, שוב היה לאחד מהחבר'ה. מהיכרות עם פעילי הליכוד שהוזמנו לשם כלאחר כבוד, זה עשה להם מן הסתם מסאג' טוב לאגו.

האם זה יפסיק את הקיטורים הפנים סיעתיים על הכשלון של ביבי? לא בטוח. אחרי הכול רק כמה מאות מכמה אלפי חברי המרכז הוזמנו אל הערב היוקרתי. אבל אין ספק שזה ישדר שינוי.

ביבי היה נראה שם כאילו ביקר קודם אצל הפסיכולוג ועבר שינוי במוחו, תיארו אנשים שנכחו באירוע. עיתונאים, למי שתהה, לא הורשו להיכנס, גם אלו מהם שהתעקשו להגיע עד לגדר הורחקו בנימוס. "אירוע סגור", הייתה הכותרת.

מי היה מאמין שביבי של שנת 2013 יעיף מבט לעברו של מתפקד חרדי, אפילו יהא זה חבר נשיאות הליכוד? המצב, הוא שהביא לכך, ניסיתי לומר לאיש שיחי. טוב, הוא חי בתוך עמו ולא ממש מרחף, גם הוא כמוני מכיר את המצב הפנים ליכודי, אבל הערב הזה הוא התקשה שלא להיות מאושר. ובצדק.

מבחינתו-מבחינתם. שרים ניגשו כלאחר כבוד אל וידר, ניסו לזכות בקרבתו, וזה בהחלט החמיא להם. מי שהחלו את דרכם בליכוד כקבוצה קטנה, אולי אפילו שולית וזניחה, הפכו עד מהרה למי שיכולים לקבוע פגישות עם שרים, ואין לזלזל בכך, ובפרט בתקופה זו בה נציגי הציבור שלנו אינם יכולים להשיג מאומה.

קשה לקנות אותם בהבטחות, הם דורשים מימוש מיידי קודם שיתנו את קבוצתם לתמונה ויופיעו לסיורים. את שר הפנים גדעון סער לימדו פרק נכבד כשסירבו להשתתף בחינגה שלו בבני ברק ונותרו ספונים בביתם. עם שרים אחרים הם מנהלים משא ומתן עיקש של "תתן הישגים נבוא ונשתף", אין ספק שהם עושים יפה את המלאכה.

דווקא על ביבי הייתי בונה הכי פחות. אין ספק שהוא נמצא בתקופה "לא משהו", הנציגות החרדית בקושי מוכנה לדבר איתו (אלא אם כן מדובר במי שרוצה להראות למתחרהו ש'גם איתי ביבי מדבר' ושמח על כל טלפון), הציבור החרדי רואה בו את אויבו, את מי שבגד בו, את מי שנטל מפי ילדיו את פרוסות הלחם האחרונות, מנהלי מוסדות בזים לו בליבם, כולם רואים בו שבוי מלחמה של שני מנהלי מפלגות שעשו ממנו קרקס, האחים לפיד את בנט.

בתקופה כה מרה מבחינתו, מה יותר מחמם את הלב מכמה נציגים חרדים, שנחשבים לחלק בלתי נפרד ממפלגתך? אדרבה. מצידו, אמריקה זה כבר כאן. מצידו, שיבואו החרדים פנימה אל הליכוד, בכיף היה מוותר על ש"ס, אפילו על יהדות התורה.

ולמרות הכול, ציניות בצד, אין ספק שליעקב וידר ולחבורה הצעירה שלצידו מגיע הערב הזה שאפו גדול.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!