בעידן הדיגיטלי רק בזכות התורה יש לנו עצירה למנוחה

לחג השבועות אין תאריך מפורש בתורה. רק על ידי ספירת שבעה שבועות לפניו ניתן לדעת מתי הוא חל. הרמב"ם ב"מורה נבוכים" מתאר את ספירת הימים מפסח לשבועות כגעגוע מתמשך: "כמי שמצפה לבוא האהוב בבני האדם אליו, שהוא סופר את הימים בשעות". רגעי ציפייה וגעגוע, שנדמים כנצח, שעות שבהן מביטים בשעון כל דקה... שיגיע כבר!

בעל 'החינוך' מוסיף: "לפי שכל עיקרן של ישראל אינו אלא התורה, ומפני התורה נבראו שמים וארץ וישראל... ובעבורה נגאלו ועלו לכל הגדולה שעלו אליה, נצטווינו למנות ממחרת יו”ט של פסח עד יום נתינת התורה, להראות בנפשנו החפץ הגדול אל היום הנכבד הנכסף ללבנו". לכן, אנו מונים את הימים שעברו, כי הם מציינים את הגעגוע, את הציפייה למתן תורה.

ספר החינוך ממשיל את הגעגוע הזה לתחושתו של עבד שעובד בשמש הקופחת, ונפשו יוצאת למעט צל- "כעבד ישאף צל". העולם הזה מתנהל בשמש הקופחת, מתייגע בעמל שאין לו יתרון "תחת השמש". תחת השמש דור הולך ודור בא, הרוח הולך ושב אל מקומו, הנחלים הולכים אל הים ושבים ללכת, וכל הדברים יגעים כל כך, עד שהכל נראה הבל... התורה מאפשרת קצת צל בחיים תחת השמש הקופחת הזו! היא ההופכת את החיים האנושיים לבעלי יתרון על החיים הבהמיים, נותנת יתרון לחוכמה על פני הסכלות, היא נותנת משמעות לזמן ההולך ומתקדם ומאפשרת לאדם לחדש ולשמוח בעולם שהכל בו מסנוור, ובעיקר- יגע...

רבותינו ז"ל אומרים: "וספרתם לכם - לעצמכם"- הספירה היא אישית. זכינו לחיות בדור שיש בו ב"ה כל כך הרבה הזדמנויות ללמוד תורה, עד שלפעמים אנחנו מתייחסים אליה כמובנת מאליה. כבר שכחנו איך מתגעגעים אליה... הספירה נותנת הזדמנות לכל אחד מאיתנו לשאול את עצמו: איך צילה של התורה מסתיר לי את השמש? איך היא משפיעה על החיים שלי? איך היא משפיעה למשל על החסד שלי- על הנתינה שלי?... על הגבורה שבי- על הגבולות שאני מציב לעצמי?... באיזו מידה היא משפיעה על האיזון בין אהבה ויראה בעבודת ה' שלי? האם השכלתי להיעזר במבט הנצחי שבה כדי להתגבר על קשיים רגעיים? האם אני לומד ממנה איך להיות ענו ומכיר טובה? האם היא משפיעה על קשרים שלי עם בני אדם אחרים? האם היא מסייעת לי לסגל שליטה עצמית ומנהיגות? באיזו מידה אני מצפה לתורה, מתגעגע אליה, לא רק כדי ללמוד אותה, אלא גם ובעיקר כדי לאפשר לה להשפיע עלי, להסתיר לי את השמש?...

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!