סירבה לקבל גט 15 שנה - ותשלם 250 אלף שקלים
אשה שסירבה לקבל גט במשך 15 שנה בשל טענות שונות על תשלומי כתובה ומזונות, חוייבה בתשלום פיצוי של 250 אלף שקל לבעל • השופטת: "שימוש פסול ולא מידתי"
- כתב בחדרי חרדים
- כ"ב תמוז התשע"ג
- 3 תגובות
אילוסטרציה
בית משפט לענייני משפחה ברמת גן הורה לאחרונה לאישה לשלם לבעלה 250 אלף שקל, בשל סירובה לקבל ממנו גט במשך 15 שנים. האישה טענה כי לא מדובר בסרבנות גט, אלא בעמידה לגיטימית על זכויותיה הממוניות, מכיוון שבעלה לא שילם לה את הסכום שנקבע בכתובה וגם לא שילם מזונות. השופטת טובה סיוון דחתה את טענת האישה. "השימוש ב'נשק' המצוי בידה – מניעת הגט, הוא פסול, אינו ראוי ובוודאי שאינו מידתי בנסיבות העניין", כתבה השופטת בפסק הדין.
מפסק הדין עולה כי בני הזוג נישאו ב-1993, ושלוש שנים לאחר מכן הגיש הבעל תביעת גירושין. בני הזוג חיו יחד עוד כשנתיים, ולאחר מכן נפרדו. ב-2006 פסק בית הדין האזורי בירושלים, שעל האישה לקבל את גיטה. ערעור שהגישה האישה נדחה, אולם היא סירבה לקבל את הגט ולכן הוטלו עליה צווי הגבלה ובוטל פסק הדין למזונות האישה.
השניים המשיכו לנהל דיונים בבית הדין הרבני, אולם התיק נמשך, בין השאר בשל אי התייצבותה של האישה למספר דיונים. ב-2010 חייב בית הדין הרבני את האישה להתגרש מבעלה, והטיל עליה צווי הגבלה שונים, בהם איסור יציאה מהארץ, איסור על פתיחת חשבון בנק וכן איסור על החזקת רישיון נהיגה. האישה עתרה בעקבות זאת לבג"ץ, שדחה את טענותיה וקבע כי היא נוקטת בסחבת כדי לא לקבל את הגט.
הבעל עתר גם לבית המשפט לענייני משפחה, וטען כי האישה גרמה לו לנזקים רבים, הגישה נגדו תלונות סרק במשטרה ולא צייתה להסדרי הראייה שנקבעו. לטענתו, הוא נותר עגון במשך כ-15 שנה, לא יכול היה להקים משפחה נורמטיבית וקשריו עם ילדיו נפגעו. האישה טענה מנגד כי מדובר בתביעה קנטרנית, וכי הבעל אינו מוכן לשלם לאישה את כתובתה ומזונותיה, וכן את מה שהמגיע לה מהזכויות שצבר ממקום עבודתו. היא הוסיפה כי תסכים להתגרש בלית ברירה, אולם העריכה שהבעל חייב לה כחצי מיליון שקל.
השופטת סיון קבעה כי לאישה זכות לתבוע רק על זכויותיו של הבעל בעבודה במשך שלוש שנים, ולכן לא מדובר בסכום גבוה. עוד קבעה, כי הבעל שילם מזונות עד שאלה הופסקו בשל התנהגות האישה. היא הבהירה שאם האישה מעוניינת להמשיך בתביעותיה נגד הבעל, היא יכולה לעשות זאת ובמקביל להתגרש.
מפסק הדין עולה כי בני הזוג נישאו ב-1993, ושלוש שנים לאחר מכן הגיש הבעל תביעת גירושין. בני הזוג חיו יחד עוד כשנתיים, ולאחר מכן נפרדו. ב-2006 פסק בית הדין האזורי בירושלים, שעל האישה לקבל את גיטה. ערעור שהגישה האישה נדחה, אולם היא סירבה לקבל את הגט ולכן הוטלו עליה צווי הגבלה ובוטל פסק הדין למזונות האישה.
השניים המשיכו לנהל דיונים בבית הדין הרבני, אולם התיק נמשך, בין השאר בשל אי התייצבותה של האישה למספר דיונים. ב-2010 חייב בית הדין הרבני את האישה להתגרש מבעלה, והטיל עליה צווי הגבלה שונים, בהם איסור יציאה מהארץ, איסור על פתיחת חשבון בנק וכן איסור על החזקת רישיון נהיגה. האישה עתרה בעקבות זאת לבג"ץ, שדחה את טענותיה וקבע כי היא נוקטת בסחבת כדי לא לקבל את הגט.
הבעל עתר גם לבית המשפט לענייני משפחה, וטען כי האישה גרמה לו לנזקים רבים, הגישה נגדו תלונות סרק במשטרה ולא צייתה להסדרי הראייה שנקבעו. לטענתו, הוא נותר עגון במשך כ-15 שנה, לא יכול היה להקים משפחה נורמטיבית וקשריו עם ילדיו נפגעו. האישה טענה מנגד כי מדובר בתביעה קנטרנית, וכי הבעל אינו מוכן לשלם לאישה את כתובתה ומזונותיה, וכן את מה שהמגיע לה מהזכויות שצבר ממקום עבודתו. היא הוסיפה כי תסכים להתגרש בלית ברירה, אולם העריכה שהבעל חייב לה כחצי מיליון שקל.
השופטת סיון קבעה כי לאישה זכות לתבוע רק על זכויותיו של הבעל בעבודה במשך שלוש שנים, ולכן לא מדובר בסכום גבוה. עוד קבעה, כי הבעל שילם מזונות עד שאלה הופסקו בשל התנהגות האישה. היא הבהירה שאם האישה מעוניינת להמשיך בתביעותיה נגד הבעל, היא יכולה לעשות זאת ובמקביל להתגרש.
תגובות
{{ comment.number }}.
הגב לתגובה זו
{{ comment.date_parsed }}
{{ comment.num_likes }}
{{ comment.num_dislikes }}
{{ reply.date_parsed }}
{{ reply.num_likes }}
{{ reply.num_dislikes }}
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 3 תגובות