מעל החומה הסינית • סיפורו המרגש של שמואל איידלמן

רחוב רשב"ם, בני ברק. ישראל.

כיפות 'יום כיפור' הצחורות והמגוהצות לקפלים, בהקו מעל ראשם של צמד הצעירים הישראלים שנדחקו בין המוני יהודים הגודשים את גרם המדרגות בבניין 23, המוביל לביתו הצנוע של שר התורה הגאון הגדול הגר"ח קנייבסקי. מימינם אברך עבדקן שקוע בספר גדול, תחתיהם נערים וזקנים, עולים באיטיות, מחכים שיתקצר התור המשתרך מעלה. לפתע, נפתחו הדלתות. "מי פה הנכדים של קנייבסקי?" שאל בקול האברך שיצא מן הבית. הממתינים הביטו זה בזה מופתעים. אף אחד לא ענה. לפתע, הרימו הצעירים את ידיהם, "זה אנחנו", אמרו והיטיבו את הכיפות הטריות, על רקע קולות משתאים שעלו מן הקהל הנדהם. בדרך למעלה, שקוע היה במחשבות על חלום שתקף אותו לפני זמן מה.

מספר חודשים קודם לכן:

הרכבת הטרנס סיבירית, בדרך לחבל 'סין-ג'אן', צפון מערב סין.

שמואל ניסה להטיב את ישיבתו על המושב הנוקשה עשוי מעץ מכאיב, אך הצפיפות הרבה שאפיינה את נסיעת הסיוטים הלזו בת 56 השעות, אף לא אפשרה לו להרים מעט את רגליו ולחלץ את עצמותיו. היה לו זמן רב להרהר על חייו המעניינים. כבר שנים שהוא, הישראלי יליד גן יבנה, בן בכור להורים שנטשו את כל רכושם בברית המועצות על מנת לעלות ארצה - מתמחה ברפואה הסינית.

חייו היו סוערים וצבעוניים למדי כבר מרגע אחר לידתו, בו חששו כי הוא אינו ילד רגיל. 5 שנים לאחר מכן, נפל הזאטוט מקומה שנייה, ומאוחר יותר אף חלה במחלה קשה שהביאה אותו אל שערי מוות. מכל אלו יצא לגמרי באורח נסי, ללא כל זכר של צלקת. הוא למד את תורות הלחימה המזרחיות [לחימה בחרבות וכו'] ובגיל צעיר למדי הגיע לדרגה גבוהה.

בלבנון, שם לחם בעת שירותו הצבאי כמפקד בחטיבת גולני, כבר החלו רגשות רוחניים לבצבץ בו. לא, טרם היו אלו רגשות הקשורות לדת היהודית. הוא קרא ספרים רבים על אמונות ותורות מהעולם כולו. איש העולם הגדול היה שמואל אידלמן. הוא הקיף מספר עצום של מדינות באירופה, והחליט, כי לאחר הצבא, יטוס לארצות הברית. הוא ארז את חפציו, שם פעמיו לעבר טורונטו הקנדית, ולאחר כחצי שנה מצא את עצמו חוזר ארצה, דרך ניו יורק, כמתוכנן. הוא טייל בעיר הגדולה, והמשיך בדרכו. היה זה בחודש אלול, כשבוע לפני אסון התאומים.

דקה לא בוזבזה על ידו. עם נחיתתו, החל שמואל לתור אחר עבודה, ומבלי דקה של מנוחה, מצא לעצמו שלוש עבודות שונות במקביל. הוא היה מאבטח טיולים, מוכר בקיוסק על חוף הים ושומר בכנסים ואירועים. כדי להקל על העבודה הקשה והאינטנסיבית, הוא עבר לתל אביב, לא לפני, שהספיק 'לחטוף' טיול למוסקבה. היעד הבא שסימן לעצמו, הייתה מדינת תאילנד שבמזרח.

עד שיגשים את כל תכנוניו, הוא ביקש להגשים את שאיפותיו להשכיל בתורת הרפואה האלטרנטיבית, ורשם את עצמו ללימודי רפואה סינית באחת המכללות הישראליות. כמובן, ש"רק" זה, טרם הביא שובע למרדף אחר מאווייו, ושמואל מצא עצמו רושם את שמו באותה עת ממש, גם לקורס נוסף.

תלמיד מצטיין היה איידלמן. מצטיין כל כך, עד שכאשר תמו שנות לימודיו באופן רשמי, היו ברישומיו כבר כ-8,000 מטופלים. כחלק בתוכנית הלימודים, הוטל עליו לנסוע עם קבוצה של שלושה עשר חברים לסטאז' והתמחות מעשית בבית החולים האוניברסיטאי בעיר צ'נדו שבסין, למשך חמישה חודשים.

ההרגל לאופי הסיני אינו פשוט. במשך כחמישה חודשים, אכל שמואל אך פירות, פומלות וערמונים, רק מפני שלא ידע כיצד לתקשר עם המקומיים. כעת, עם תום ההשתלמות, חזרו החברים לארץ. אך הוא, חדור המוטיבציה, ביקש להספיק לטעום עוד משהו מן הרפואה הסינית. המקום בו מצא את מבוקשו, היה הכפר "אור מוצ'י", שם עתיד לפגוש 'מאסטר' גדול ברפואות הללו. אלא שהדרך למקום הגובל בסיביר, הייתה יום אחר יום אחר יום ברכבת שמסלול נסיעתה המלא הינו שבוע. רכבת שעמוסה בסטודנטים סיניים ששבו הביתה בתקופה זו, ולא הותירו מקום בנסיעה שרק התארכה בשל התקופה. כך, יהודי אחד, בין אלפי מלוכסני עיניים, נתקל במבטים הסקרניים הבוחנים אותו מכף רגל ועד ראש.

בקושי הצליח לקום ולהוציא עצמו מן הרכבת, כאשר הגיע לתחנת היעד. בחוץ, בצהרי היום, קור מקפיא עצמות קידם את גופו הרועד. מזג האוויר במקום הינו כמינוס 25 מעלות. הוא פשפש בכיסו. מספר מטבעות מקומיות בסכום של 40 יואן היו בארנקו. שמואל אץ במהירות אל המלון הראשון שנקרה בדרכו, בטוח במאת האחוזים כי הכסף שבידו מספיק כדי לינת לילה במלון. "400 יוהן, אדוני", אמר לו הפקיד באדיבות. הוא הקשיב מופתע אך לא אמר נואש, המשיך לעבר המלון הבא. בתי המלון כולם, כמו עשו יד אחת נגדו, בנקבם במחיר הכפול ומכופל פי עשר ממה שהיה בידו. עצבות עמוקה חלחלה ללבו של שמואל. רגליו שהפכו במהלך הנסיעה המתישה לבצקתיות הציקו לו בכאבים עזים, מעיו הריקים, קרקרו מרעב.

השמש הסינית העולה, שקעה לאטה אט אט מותירה אותו קפוא, כאוב ובודד, בפינה נידחת אי שם בעולם. פתאום, דמעות נשרו מעיניו. הוא עמד ובכה במרכזה של 'אור מוצ'י', נושא עיניו השמימה, ותפילה, שלא ברור מאין באה, עולה על שפתיו. תפילה יהודית פרצה מלב יהודי שבור בסין הרחוקה, יהודי שמבקש עזרה. לפתע, תוך כדי בכיו, מוצא הוא ישיש סיני העומד מולו בלא להוציא הגה מפיו, ובתנועות ידיים בלבד, שואל את שמואל אם חפץ הוא באוכל ושתייה. הוא הנהן במרץ לאות חיוב. הסיני הצביע לכיוון כלשהו והחל לצעוד במהירות אל המקום המדובר. אידלמן הצעיר, שרך את רגליו הכאובות, פתח את הדלת ובקול רפה שאל את השאלה אותה שאל לאורך כל היום:

- "כמה עולה כאן לינה ללילה?"
- "40 יואן אדוני"

בתחילה חשב שלא שמע טוב. אבל אז הוציא מכיסו את הסכום המדויק שהיה בידו והוא אכן הספיק. לרגע ביקש להודות למיטבו. הוא רץ החוצה, אך ההלך השתקן כבר נעלם.

הסינים שלחו אותו ל'הידברות'

מול המאסטר, התברר לאכזבתו, כי לא הייתה הטרחה שווה את הלימוד. אך דבר מה ריקד במוחו. בכל מקום אליו פנה בסין, וכך גם אצל המאסטר, כאשר היו שומעים את היותו מישראל, היו עוצרים הסינים את הילוכם וביראת כבוד שואלים: "אתה יהודי?" ומשענה להם כי אכן כך נולד, היו אומרים לו בהתרגשות "אתה העם החכם ביותר בעולם!" תמיד היה מעלה חיוך על פניו ושואל בציניות: "מי אמר לכם?" והם היו משיבים לו "אבא שלי", או אז, היה ממשיך ושואל על זו הדרך, "ומי גילה זאת לאביך?" ושוב היו עונים לו – "אבא שלו ששמע מאבא שלו". סיני אחר סיני העריצו אותו בשל יהדותו, וכאן, הוא כבר החליט לשים לזה סוף. לא ייתכן כי הוא חי כמותם בדיוק, אך הם, כולם, טוענים כי הוא שונה.

הוא מיהר אל המחשב. הקיש את המילה 'יהדות' ותוך דקות מצא את עצמו ב'הידברות'.

שם, בקור הכבד בקצה קצה של סין, עמדו מולו הרצאות הרבנים מן הארץ. בחוץ דיברו סינית, בפנים רבני הידברות מסרו לו שיעורי תורה.

הוא היה עובד בבקרים בבית החולים המקומי, אך כל כולו נתון לערב, בו ישב שוב על יד המחשב, יראה וישמע עוד קצת על יהדותו. באופן מעניין, ככל שהתעמק יותר ביהדות, כך גם הבין יותר את רזי הרפואה הסינית לבסיסם.

במקביל, המשיך בלימודי השפה הסינית, דבר שהצריך אותו להאריך את הויזה בשנה נוספת. בלב שקט, הוא טס לטייל מעט בארצות הברית. כששב, בדרכו לבייג'ין, ביקש ממנו שוטר חמור סבר להתלוות אליו. הוא נחקר ולאחר מכן נעצר. הדבר שלא ידע, הייתה העובדה כי ביטול לימודיו לאחר כחצי שנה, ביטולו באופן מידי גם את זכאותו לויזה. בפועל היה זה ניסיון להיכנס למדינה הקומוניסטית ללא ויזה. "בבקשה, תנו לי להתקשר לשגרירות, לדעת מה יעלה בגורלי", ביקש שוב ושוב. "עוד חמש דקות", היו עונים לו בלאקוניות.

שעה ועוד שעה. ועוד אחת. 18 שעות עברו עליו בחוסר וודאות מוחלטת. הקור בחדר המעצר היה אדיר. הוא ביקש לעטות ולו סוודר קל, אך כל בגדיו היו בתיקיו שהוחרמו. פתאום, הוא זינק ממקומו. בתיק הקטן שהיה צמוד אליו, הוא הכניס משום מה, עם התקרבותו ליהדות, והצפייה הרבה בהידברות, את טליתו הישנה של סבא רבא שלו, ר' מאיר קנייבסקי, בן דודו של ה"סטייפלער". הוא חיבר כיסא לכיסא, כיסה את כל גופו בטלית המפוספסת ונדרם.

יהודי עטוף בטלית, שרוע על כיסאות בחדר צדדי בשדה התעופה של סין, מקווה לישועת ה'.

לאחר זמן, הוא הועלה על טיסה ללוס אנג'לס שבארצות הברית, משם המשיך לישראל. במכללה שבה למד העמידוהו בראש קבוצה של 40 סטודנטים שעשו את דרכם לסין, לאותה התמחות שעבר. הוא עשה את תפקידו בצורה מקצועית, משמש כמתווך בינם לבין הסינים. שמואל איידלמן הישראלי, כבר הכיר את השפה, את התרבות ואת מנהגי המקום. לא הייתה זו הקבוצה האחרונה אותה ליווה בסין. לאורך כל הזמן, המשיך שמואל להיות צמוד ל'הידברות', לעמוד בקשר עם רבניה, ולהתקרב, בכל מקום בעולם בו הוא דורך.

באחת הגיחות לארץ, הגיע להרצאתו של הרב זמיר כהן, שם לאחר ההרצאה המרתקת, ניגש אל הרב, שיתף אותו בקורותיו ושאל את אשר על ליבו. התשובות שקיבל על שאלותיו האישיות, ביצעו בו מהפך. שמואל שינן את המילים ששמע, גם בחודשים שלאחר מכן בסין. בביקור הבא בארץ, שוב מצא לעצמו זמן להספיק הרצאה נוספת. "אתה הבחור שהיה בבת-ים?!", זיהה אותו מיד הרב כהן למרבה תדהמתו.

הוא החליט ללכת ל'סוף שבוע' בנושאי יהדות. האזין להרצאות שנמשכו אל תוך הלילה, עד שהלך לחדרו, נרדם על מיטתו. דקות לאחר מכן, הוא רואה את סבו זקינו, ר' מאיר קנייבסקי, יושב בחדר מואר, פורס את כפות ידיו לרווחה, ומחבק את נינו שמואל, חיבוק עז. בעוד החיבוק עוטף את כל כולו, הוא התעורר.

זמן מה לאחר מכן, כבר היה על מדרגות ביתו של הגאון הגדול הגר"ח קנייבסקי, ביחד עם אחיו שביקש להתברך ערב חתונתו.

הרבה עבר עליו מאז. הוא שב לסין, ומשם חזר לארץ הקודש. נכנס למעון קודשו של הגר"ח קנייבסקי, וקבע את מקומו בארץ. נע בין עולמות. עוד לא שמור תורה ומצוות, אך מרגיש ניתוק מהחילוניות.

ביום בו הוזמן לשבת בישיבת 'אשרי האיש בירושלים', הוא נעתר מיד להצעה. אך השטן, בדרכו שלו, סחף אותו למקום אחר. לאור הצעה כלכלית מפתה, החליט לעבור לתל אביב, לפתוח קליניקה מצליחה. בדרך על האופנוע, על מנת לשכור דירה בעיר הגדולה, מצא את עצמו ממרר בבכי. "תעזור לי אבא, מה יש לי?"

הנין שב לכור מחצבתו

רגליו של שמואל, עמדו על מפתנה של ישיבת 'אשרי האיש'. "הרב לא מכיר אותי", אמר לראש הישיבה, הרב יוסף צבי בן פורת, "אך אני, מכיר את הרב היטב. מההרצאות בהידברות!". השטן לא וויתר. שבת שלימה הוא קדח מחום, ובחורי הישיבה הביאו לו את סעודות השבת לחדרו. תחת שיעורי התורה מצא עצמו במיטה. למחרת, ביום ראשון, אמור היה להיכנס לראשונה לדירתו החדשה, לחיים החדשים בתל אביב.

הוא לא עשה זאת מעולם. הוא נשאר בישיבה.

מהר מאוד, הוא הפך לבן ישיבה, ואף סעד בשבת על שולחנו של שאר בשרו, הגאון הגדול בנו של מרן הסטייפלער זיע"א.

כיום, חייו נעים של שמואל בין לימוד תורה, לבין קבלת קהל במרפאה המצליחה בירושלים.
אחד הפציינטים, הופנה אליו על ידי הרב זמיר. אוזנו האחת לא שמעה. שמואל איבחן וטיפל בו במחטים. "אני חושב שה' מנסה להעביר מסר", הוא אמר למטופל. "ברפואה הסינית אומרים, שאם יש לאדם בעיות ברגליים - עליו לשאול את עצמו לאן הוא הולך, כשיש לו בעיות באוזניים, שיבדוק מה הוא שומע". התשובה לא אחרה לבוא. "אכן, יש דברים, שאני לא מעוניין לשמוע בבית ומשמיעים אותם". "תקבל על עצמך אשר יצר", אמר לו איידלמן.

ארבעה ימים לאחר מכן, המטופל שב אליו אחוז התרגשות – השמיעה שבה ב40% אחוזים.

"הידברות חוללה סנסציה בעולם היהודי", הוא אומר, "ולי אישית הידברות שינתה החיים. אין יום שאני לא שומע הידברות. יש לי מחשב נייד, ובכל הזדמנות אני צופה בהרצאות. כל לילה אני הולך לישון עם הידברות. אנחנו לא מתארים לעצמינו כמה הערוץ הזה משמעותי לגורל שלנו. ברפואה הסינית מקובל לחשוב כי חוסר האיזון הגופני, מקורו רוחני אנרגטי, וכן להיפך. ביהדות יש לנו קיצור דרך אשר מנחה אותנו איך להגיע ישירות לפן הרוחני".

כעת, הוא שוקד על כתיבת ספר, שיסביר את הקשר בין מה שלמד שם, לבין מה שיש לכל יהודי בדמו –הוא לפעמים צריך 'הידברות' שתיידע אותו על כך.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!