הכנת צוואה ודיני ירושת הבנות לפי ההלכה

בפרשת השבוע אנו קוראים על דרישת בנות צלפחד לקבל נחלה בארץ ישראל. בעקבות דרישתן, ניתנה "פרשת נחלות" הקובעת את סדרי הירושה לפי הדין היהודי. ההלכה היהודית קובעת סדרי קדימויות בחלוקת הירושה.

סדר הנחלות על פי ההלכה הוא, שעזבון הנפטר מתחלק בין בניו הזכרים בלבד. האישה אמנם איננה יורשת את בעלה, אך היא זכאית לקבל את כל מזונותיה וצרכיה מהעיזבון, כל זמן שהיא יושבת בביתו, לא נישאה בשנית ולא תבעה את כתובתה בבית דין. הבנות אינן מתחלקות בירושה, אך הן זכאיות למזונות מהעיזבון כל עוד לא נישאו. במידה והנפטר לא הניח בנים או צאצאים מהבנים אלא רק בנות, הבנות מתחלקות בירושה. הבעל לבדו יורש את אשתו.

כל הנ"ל הוא נכון במידה והמוריש לא השאיר צוואה. אך במידה והשאיר אחריו צוואה כשרה לפי ההלכה, נכסי העיזבון יחולקו לפי האמור בצוואה. במידה והמוריש השאיר צוואה שאיננה כשרה לפי ההלכה, אסור לפי ההלכה למוטבים בצוואה הפסולה לתבוע את קיום הצוואה, והעיזבון יחולק לפי סדר הנחלות ההלכתי. בכל אופן, כתמורה להסכמתן להקנות סמכות לבית הדין הרבני לדון בחלוקת הירושה, יכולות הבנות לתבוע פיצוי מאחיהם (שו"ת יחוה דעת חלק ד', סימן ס"ה). כפי שכבר ציינו בכתבה הקודמת האם יש חובה לערוך צוואה לפי ההלכה?

פוסקי ההלכה בימינו ממליצים לכל אדם להכין צוואה הלכתית, וזאת כדי למנוע מחלוקות אפשריות ולמנוע מכשולים הלכתיים.

האם לפי ההלכה יכול אדם לערוך צוואה ובה להוריש מעזבונו לבנותיו שלא לפי סדר הנחלות הקבוע בתורה? התשובה היא כן ולא. ונפרט: הוא אינו רשאי לעשות זאת בלשון "צוואה" (מאחר ודיני הירושה על פי דין תורה הם בגדר "חוקה" ולא ניתן להתנות עליהם), אך הוא כן רשאי לעשות זאת בלשון "מתנה". "מתנת בריא" הוא אחד היסודות עליהם בנויה הצוואה ההלכתית, ולכן, בצוואה כזו רשאי האב להוריש מנכסיו לבנותיו. אולם, צוואה רגילה שאינה הלכתית נוקטת לרוב בלשון "מצווה", "צוואה", "מוריש" ו"ירושה", ועל כן, בצוואה רגילה כזו אין האב רשאי להוריש מנכסיו לבנותיו.

הצוואה ההלכתית המקובלת היום בקרב ציבור שומרי התורה והמצוות בנויה בעיקרה על שני יסודות: (א) מתנת בריא. (ב) קניין אודיתא, שיתבארו להלן.

ב"מתנת בריא" או "מהיום ולאחר מיתה", הכוונה היא לעסקת מתנה דו-שלבית, שבאמצעותה נותן המוריש במתנה את רכושו למי שיחפוץ עוד בחייו, כאשר חלוקת הרכוש בפועל תתבצע רק לאחר פטירתו. דהיינו, את "גוף הנכסים" (זכות הבעלות בנכס) נותן המוריש "היום" (ביום עריכת "הצוואה") תוך שהוא משייר לעצמו את "קניין הפירות בנכס" (דהיינו, זכות השימוש בו וההנאה מפירותיו). "קניין הפירות" מתבצע לאחר פטירת המוריש. השלב הראשון של עסקת מתנה זו מתחיל כאמור ביום עריכת הצוואה ואילו השלב השני נכנס לתוקף במות המוריש.

ב"קניין אודיתא" הכוונה להודאה או התחייבות, לפיה מודה המוריש כי הוא חייב לאדם מסויים או מספר אנשים (כגון בנותיו ואשתו שאינן יורשות על פי דין תורה) סכום גדול מאוד (כגון 10 מיליון דולר) שזמן פרעונו נקבע לשעה אחת לפני פטירתו. המוריש מוסיף תנאי להתחייבותו זו לפיו אם אותם מוטבים על פי הצוואה (בדרך כלל הבנות ו/או האלמנה) יקבלו מעזבונו את החלק שהועיד להם בצוואתו (כגון 10% מכלל עזבונו או כל חלק אחר), יפקע החוב מעיקרו. להודאה מעין זו יש תוקף גמור לפי ההלכה, גם אם ידוע לכל שהמוריש אינו חייב מאומה למוטבים.

צוואה שלא בנויה בהתאם ליסודות ההלכתיים הנ"ל, הינה "בעייתית" מבחינה הלכתית ותוקפה ההלכתי מוטל בספק, ולכן המלצתנו היא לערוך צוואה שתהיה תקפה הן לפי ההלכה והן לפי החוק ולהתייעץ עם רבנים או עורכי דין המומחים בשני תחומים אלה לפני עריכת הצוואה.

עו"ד עובדיה ויזל סנקרי, מייסד משרד עו"ד הנותן שירותים משפטיים כשרים למהדרין, בהתאם לדרישות החוק וההלכה, והמותאם לצרכי הציבור החרדי והדתי.
לתגובות, שאלות והבהרות: [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!