המחלה עיכבה את השידוך של יוסי: "הסוד הכי עמוק שלי בחיים נחשף"

שלום, קוראים לי יוסי ואני רוצה לשתף אתכם בסיפור שלי.

בגיל צעיר יחסית התגלתה אצלי מחלה כרונית חשוכת מרפא. הייתי בחור רגיל מאד, מלא אנרגיה וחדות נעורים, אולי שמן קצת מעבר לרגיל ואף אחד בעולם לא יכול היה לדמיין לרגע שיש לי איזושהי בעיה רפואית ואנחנו הקפדנו לשמור עליה בסוד כמוס.

גיל 21 הגיע, חבריי בישיבה החלו להתארס אט אט וגם אני הרגשתי שהגיע זמני. ידעתי שאני אצטרך לספר על הבעיה הרפואית שמלווה אותי, שיערתי שאצטרך להביא מסמכים רפואיים ולהוכיח הוכחות, ואכן הצטיידתי בכל הנדרש מראש,, אבל לא חשבתי לרגע שאמצא את עצמי מתעכב כל כך.

לחצו כאן לשותפות במעמד המסוגל למעוכבי השידוך>>>

כבר בהצעה הראשונה צצו הבעיות. בעצת רבותיי לא סיפרתי בתחילה, רציתי שהיא תכיר אותי במיטבי בלי דעות קדומות. לאחר מספר פגישות בהן הכל התקדם טוב מהמצופה, החלטתי שהגיעה העת לפתוח את כל הקלפים על השולחן וסיפרתי לה על המחלה שמלווה אותי כבר כמה וכמה שנים.

זה היה מעמד ששבר לי את הלב. קשה לי לתאר את הרגשתי כשראיתי את הפנים שלה. עיניה התמלאו בדמעות שאותן נסתה לכבוש בכוח, ידעתי שגם היא - כמוני - מעוניינת בשידוך ובזה הרגע אני שובר לה ולעצמי את החלום.

היא לא אמרה 'לא' באופן מיידי, אבל החודש שעבר עד ששמעתי את התשובה הסופית היה בשבילי סוג של גיהינום עלי אדמות. המתח היה בלתי נסבל, הקושי היה כמעט בלתי אפשרי וכשבסוף הגיעה התשובה הסופית האכזבה הייתה עצובה במיוחד. ״לא נוכל להמשיך״, ענו הוריה שביררו היטב לפני שענו את התשובה, הם ידעו שגם היא וגם אני מעוניינים בשידוך.

ברגע אחד נפלה בי התובנה הכואב - אני בחור בעייתי, סוג ג' אולי ד' בשוק ויחד איתה קרס גם הביטחון העצמי שלי. להצעה הבאה כבר סירבתי לגשת וכן לבאות אחריה, הרגשתי שאיני מסוגל לעבור את החוויה הזו שוב.

חצי שנה של חיוכים בחתונות של חברים ובבית לצד התשובות השליליות שלי לכל הצעה שעלתה הביאו את הוריי להבנה שאי אפשר להמשיך כך. בשיחה כאובה וכנה בשעות הקטנות של הלילה הבנו כולנו שאני לא יכול להמשיך כך, אני לא יכול להיות זה שמאכזב את הבחורות גם בהמשך ולכן הוחלט כי מעתה לא אני אהיה זה שמספר על הבעיה. אני אפגש כבחור רגיל, וכשתעלה הצעה שתגיע אל שלב מתקדם, יסע אבי לאביה של הבחורה ויספר לו.

הצעות עלו וירדו, אני נפגשתי עם בחורות נוספות, ולמרות שאף אחת מהן לא הבשילה והתקדמה, ביטחוני העצמי שב ואני חזרתי להרגיש 'בחור רגיל'.

שנה אחר כך, סוף סוף עלתה על הפרק הצעה רלוונטית שהתקדמה. פגישה ועוד פגישה הצד השני כבר רצה לסגור וכמוסכם, נסע אבי להיפגש עם אבי הנערה. הפעם זה היה קצר הרבה יותר. כבר בדרך חזור התקשר אליו אבי המיועדת, התנצל עמוקות ואמר כי דיבר עם אשתו והם החליטו שזה לא בשבילם, שאני לא בשבילם. אין להם כוח לברר ולהיכנס לכלל ספק, והם גם לא רוצים שנפתח ציפיות לריק.

הגונים בהחלט, זה אני חייב לומר, אבל שוב קיבלתי סטירת לחי מצלצלת. הרגשתי שזהו, גורלי נגזר ובדרך הטבע אני לא אמור למצוא שידוך.

חזרתי הביתה מהישיבה ולראשונה מאז התגלתה המחלה, פרצתי בבכי מר ותיניתי את מר גורלי בפני הוריי. התחננתי על נפשי וביקשתי 'בואו נצא ונספר לכולם'. זה היה השידוך שני שיורד לקראת הסוף וכל מי שידע על השידוך, חשב שאנחנו דורשים הרבה כסף. אומנם העדפתי שיחשבו כך ושלא יגלו את האמת, אבל מיותר לציין כמה לחצים חברתיים ושיחות מוסר ספגתי בגלל המחשבה הזו, לו רק ידעו את האמת, שאני מוכן גם לגור באוהל.

הוריי הנואשים פנו שוב לרב, שאמר באופן חד משמעי לא להישבר ולא לפרסם בשום פנים ואופן את דבר המחלה. הוא הוסיף ואמר שכך יבוא השידוך שלי.

לא ידעתי את נפשי. חונכתי על ׳ועשית ככל אשר יורוך׳, אבל ההתמודדות היומיומית שלי היתה קשה מנשוא. רציתי לדפוק על הבימה בבית המדרש ולצעוק בקול: ״אינני סנוב, אינני בררן. אני פשוט וחולה!״ רציתי להתחנן שיעזרו לי, שימצאו את הבחורה שפשוט לא מתעניינת בסטיגמות.

וכך במקום להתפלל לשידוך, מצאתי את עצמי מתפלל לשחרור מהסוד הנורא הזה, שפשוט גדול עלי בכמה מידות.

משראיתי שאיני נענה, הרגשתי שאיני מסוגל להתפלל עוד בעצמי. לא מצאתי את כוחות הנפש להוסיף לבכות להקב״ה. במר ייאושי החלטתי לנסות סגולה אחרונה. השלכתי את יהבי על רשת הכוללים ׳רינה של תורה׳, ונתתי להם את שמי למעמד התפילה של שביעי של פסח.

חודש לאחר מכן הייתי מאורס. זו הייתה בחורה שעברה כבר אתגר או שניים בחיים, והייתה פתוחה לשמוע על משהו מחוץ לקופסה.

ההורים שלה הלכו להיוועץ ברופאים, וב״ה פגשו את השליח הטוב שאמר להם שזה בסדר ואפשר לחיות עם זה עד 120.

לקח לי זמן להאמין בכל הטוב שקרה לי. אחרי החתונה עדיין הייתי צובט את עצמי כדי להאמין שקיבלתי אשה כל כך מיוחדת ומושלמת. הרי אין לזה הסבר הגיוני, שבחורה כמוה תיאות להינשא לאחד שכמותי.

אבל סוד השם ליראיו. הקב״ה הראה לי בחוש שהוא המנהל את העולם. אם גם אתם רוצים לראות את יד ה' וחסדיו המרובים, אני מגלה לכם את הסוד שהביא כל כך הרבה אושר לחיים שלי. מסרו את שמכם לתפילה ל׳רינה של תורה׳, זה קורע שערים בשמיים.

לחצו כאן לשותפות במעמד המסוגל למעוכבי השידוך>>>

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!