ואיזו נקמה מתוקה מבשלים אנשי הגר"ש עמאר

"הגזירות עדיין בעיצומן", צעק לעברי ח"כ מנחם אליעזר מוזס, רגע לפני שנכנס אל חדר ישיבות הסיעה של 'יהדות התורה'.

כמה שעות לאחר מכן פגשתי אותו במסדרון המוליך החוצה מן המליאה אל מזנון הח"כים. הוא נראה זורח ומאושר. רק לפני זמן קצר העלתה סיעתו הצעת אי אמון בראש הממשלה, כשהוא - מוזס - המועמד לתפקיד ראש הממשלה, אם וכאשר ייפול נתניהו מכסאו.

נכחתי באותה שעה ביציע העיתונאים, וקשה היה שלא להבחין בפניו הזורחות של הח"כ מויז'ניץ, כשהוקרא שמו.

חברי כנסת רבים, במפגן נדיר של פרגון, הסתובבו לעברו וחייכו, משתתפים בשמחתו. הוא עצמו נראה כחתן ביום חופתו. עוד דקות אחדות חלפו וההצעה הוסרה כלעומת שבאה. אבל כשיצא מן המליאה היה עדיין זחוח לגמרי.

"44 ח"כים רצו אותי כראש ממשלה", התגאה באוזניי, מחויך וקורן מאושר. "יאיר לפיד אמר לי שהייתה לו ממש התלבטות קשה", המשיך.

זה הזכיר לי את הימים בהם היה שמח לקבל סימוסים של "שבת שלום" או "חג שמח" משר החינוך, הבוס לשעבר, גדעון סער. איש לא השלה את עצמו שסער הפך לאוהד החרדים, אבל למוזס זה תמיד חימם את הלב. כמעט כמו שיחת טלפון של נתן אשל, בימים היפים ההם, כשהיה הכל-יכול בלשכת נתניהו.

ואם החיוכים הלבביים האלו הצליחו לבטל גזירונת קטנה אחת או שניים - דיינו. בהחלט דיינו. כי היום, בלשכת השר החדש, חסר לנו לא פעם, ובדחיפות, מוזס אחד לרפואה.

האיש שמדבר עם הרב

מאז יצא לאוויר העולם מודל השלישיה הש"סית הזכור לא לטובה, כניסה לחדר ישיבות הסיעה של ש"ס היא כניסה להצגה הכי טובה בעיר.

שלושת השחקנים המרכזיים ישובים בראש השולחן, יו"ר ש"ס במרכז כמובן, כשכל שאר הח"כים ("אנחנו בובות, אנחנו? – תשכחו מזה!") לצידם. לא תמיד מתירים לנו, קהל העיתונאים, לעמוד מהצד ולהשקיף על המחזה, אבל כשזה קורה, מדובר בהצגה.

רק למי שמבין את הדקויות שבזוית העין, את הקריצות הקלות, את סיבובי הראש החדים, את הניע הקל. לא חכמה להבין שמשהו קורה כשח"כ אלי ישי מחליט להבריז לאמרגנים ולשבת ממול, ממש לא בראש. הימים ימי בראשית, ההחלטה על הדחתו מראשות התנועה הייתה עדיין בחיתוליה והאבל בעיצומו. מה שיפה הוא לפענח את מצב התנועה כשהיא משדרת עסקים כרגיל. אריאל-אריה-אלי בראש השולחן (מימין לשמאל), החברים זקופים בכיסאותיהם.

ובכל זאת, הנה הפירוש למה שראו עינינו: נפתח בכך שדרעי הוא שדיווח בפתח ישיבת הסיעה על מצבו של הגר"ע יוסף. עם כל הכבוד לידיעות ש"יו"ר ש"ס אריה דרעי, יו"ר סיעת ש"ס אריאל אטיאס וח"כ אלי ישי הגיעו לבקר את הרב בחדרו שבבית החולים" - יש בוס בש"ס, והוא זה שמספר לחברים על מה שראה בבית החולים.

אריה סיפר בהרחבה, נהנה בהחלט מכל רגע. הוא הזכיר לחברים כי הרב נפל לפני מספר שבועות, בתחילה לא חשבו שמדובר בשבר, אבל הכאבים הלכו וגברו. "בימים האחרונים זה היה נורא ואיום גם עם כל הכבדים, כדורים לא קלים".

בשבת, סיפר להם (לא כולם הרי זוכים להתארח בבית החשוב), "הרב לא ירד מהמיטה, לא לבית כנסת וגם לא לאוכל. הוא לא יכול היה לאכול, וכמובן לא מסר את שיעורו במוצ"ש".

מכאן לשלב הפינוי לבית החולים. "אתמול לקחנו אותו לבית חולים (לקחנו, כן, גם אני בין הלוקחים), הייתה התייעצות עם פירר, גם בני פישר בתמונה, התייעצו גם עם רופאים בחו"ל שלהם יש שיטות שאולי גם בארץ משתמשים בהן, אבל שם יש מומחים גדולים יותר".

הפרופסורים הללו יעצו לתת לרב זריקות "עם קוקטייל של חומרים", והשינוי היה מיידי. "השאלה הגדולה היא כמה זמן זה יחזיק מעמד. הרפואה השמרנית מדברת על 5-6 שבועות של ריפוי, המטרה היא להקל על הכאבים בינתיים, כדי שהשבר יצליח להתאחות מעצמו".

ושוב מגיע הקטע, שאיכשהו נראה לי מצליח להרגיז את אלי ישי. "ישבתי איתו אתמול כמה שעות", מספר דרעי לחברי הסיעה. איפה ולאן הלכו הימים בהם אלי היה זה שישב בלעדית ליד המיטה ושוחח עם הרב? "היה מדהים איך הרב לא הסכים לדבר כמעט עם אף אחד, אבל עם אריה ישב המון זמן, אריה סיפר לו סיפורים, הם דיברו", סיפר לי אחד שיודע.

"היום בבוקר הרב ירד מהמיטה אחרי הרבה לילות שלא ישן, הוא ישב וגם כתב חידושי תורה", המשיך אריה בסיפורו. "הוא עודד את כל החולים, בכל המחלקות, בירך אחד-אחד, כל אחד עם המחלה שלו".

כשרות או מורשת?

לאורך כל שעת הסיפור שמר יו"ר הסיעה על שתיקה, מנסה להיות קשוב. בשלב מסוים עבר לצד המעשי של התכנסות הסיעה. חוק הבדואים עולה לדיון, רוצה לשמוע את דעות החברים, "אתם העיתונאים אנא מכם השאירו אותנו לבד".

ישי מנסה למלמל כמה מילים, להתערב בנושא הדיון, אבל אריה ממהר ליטול את המושכות. "הבית היהודי בעד?" - הוא שואל. "כל הקואליציה תתמוך" - הוא נענה. ותשאירו אותנו לבד.

רגע, עוצר דרעי את אטיאס. עוד לא סיימתי. והוא עובר לפרק ב' של סיפורו, דיון בנושא התקציב: "אני הולך לארגן פגישה יחד עם יהדות התורה, חשבנו שיש גורמים בבית היהודי שיעזרו לנו, אבל אני מבין שכלו כל הקיצין ושגזירות קשות מאוד עומדות להיות מוטחות על האברכים ועל המשפחות שלנו.

"ותשאירו אותנו לבד", שב ומבקש אטיאס. הפעם לא נשלף חלק ג' של הסיפור, ואנחנו העיתונאים יוצאים.

אבל מאחורי הקלעים נמשך כל העת כיפוף הידיים הפנים-ש"סי, גם כשההצגה בחדר שלווה ומושלמת.

הנה רק דוגמה: בעוד ובבית הגר"ע הבהירו כי הרב אינו מתכוון להכריע בין האחים לבית יוסף (הרב אברהם והרב יצחק, מועמדותו של הרב דוד לא עומדת כרגע על הפרק), עד שיתאושש ממכאוביו, הרי שיש "בכיר בש"ס" שתדרך אחרת. לדבריו, נפלה ההכרעה ברחוב הקבלן עוד כשהרב שכב על מיטת חוליו בבית החולים.

מצמרר לחשוב על כך שיש מי שמעוניין שמישהו יחשוב שההחלטות הרציניות נופלות "בבית הרב" ולא "על ידי הרב", אבל אולי באמת ההגדרה של בכיר בש"ס כל-כך רחבה, שלך תדע מי אמר מה ולמה.

כיפוף הידיים כרוך גם בניסיון להשפיע על 'בית הרב' ובעיקר על הגר"ע במי לבחור. ההתלבטות, מן הסתם, אינה פשוטה: מחד, הרב אברהם מחכה כבר כמה שנים למינוי; הרב יצחק חלם על העיר ירושלים ולא חשב על כס הראשון לציון. מאידך, הרב יצחק נחשב לפוסק הממשיך את פסקי אביו.

ספריו 'ילקוט יוסף' מהווים ספרים מרכזיים בארון הספרים התורני. אם רב ראשי צריך לדעת לטפל בענייני כשרות, הרי שהרב אברהם מתאים יותר לתפקיד. אם רב ראשי אמור להיות תלמיד-חכם שימשיך את דרך אביו - הרב יצחק מתאים יותר לתפקיד. אם אמור להיבחר לתפקיד הבן הגדול יותר - הרב אברהם הוא האיש. כל אלו ועוד הם השיקולים שיעמדו מן הסתם מול עיני הגר"ע יוסף בבואו לקבל את ההחלטה הקשה.

אלא שיש מי שמוסיפים עוד נימוקים ותירוצים לאש ההתלבטות. לצידם הם מגייסים עסקנים מתוך התנועה האשכנזית 'דגל התורה'. הללו מצוטטים כשהם מזהירים את ש"ס ממינויו של הרב אברהם, שכן או-אז הם ייאלצו לתמוך ברב שמואל אליהו.

רק במקרה של בחירה ברב יצחק יוכל להיווצר קונצנזוס וסינכרון אמיתי בין רחוב הקבלן 45 לחזון-איש 5. משהו כמו דיל יצחק-לאו.

הרב כן ירוץ

האמת היא שהסיפור מורכב הרבה יותר, ואל הסיפור נכנסת קבוצת מקורבי הגר"ש עמאר, שסיימה נכון לעכשיו את תפקידה בזירה הקודמת ומחפשת לעצמה תעסוקה. יש אומרים, נקמה, לא רק עניין של תעסוקה. אז מה עושים?

הנקמה הפעם הוגשה כשהיא קרה, צוננת, ועל מגש של כסף. אם יושלם התרגיל, הוא יילמד בבתי הספר לתככים פוליטיים.

המטרה: פיצול הקולות החרדים, תוך הגדלת הסיכוי לבחירתו של הרב שמואל אליהו (לא רציתם את הרב עמאר? זה מה שתקבלו). איך עושים זאת? מכניסים אישיות חדשה למשחק. את מי? את נאמנו של הגר"ש עמאר, הדיין הרב ציון בוארון.

לפני כשבוע, כשפרסמתי כי בכוונתו לרוץ לתפקיד הראשון לציון, פנה אלי יהודי, איש ש"ס, אחד המכיר היטב את הרב בוארון. "הרב בוארון לא ירוץ גם אם יתהפכו השמים", אמר.

במציאות כבר נאספו עבורו 40 חתימות מקרב חברי הגוף הבוחר, עניתי לו.

"אין מצב", הבטיח, "דיברתי מקודם עם הרב, והוא לעג לכל זה". לרגע חלפה בי המחשבה כי אולי מישהו כופה עליו התמודדות, אולי סוחט אותו בתמורה למשהו. "מי שמכיר אותו יודע שאין לו מושג של עוזרים ומקורבים, הוא ממש איש אמת של הדור הקודם. כמה שכנע אותו הרב עמאר ללכת לבית הדין, עד שהרב עובדיה גזר עליו. אפילו חליפה ארוכה הוא התנגד - אז ללבוש את גלימת הראשון לציון?"

עוד יום חלף בטרם שב אלי עם תובנות אחרות. "צדקת. כנראה שיש מי שמותח את החבל יותר מדאי, עד כדי ניתוק מוחלט מהרב עובדיה", אמר בצער גדול.

בהמשך התראיין וגם הודה בקולו כי הגר"ש עמאר הוא שדחף אותו להתמודד. יזכה - מה טוב, מיד אחר-כך יפרוש, שהרי אינו בנוי לתפקיד, וחוק הבחירות לרבנות הראשית ייפתח מחדש, כולל הגלגל החוזר של כן חוק עמאר לא חוק עמאר. ושוב ימלאו אלקססים את הכנסת, ושוב יסתובב לו הגלגל.

"הרב שמואל אליהו יכול לתפור את הגלימה", סיכם ההוא את השיחה. ונאנח.

מי נכנס אל הגראי"ל?

אם לרגע דומה היה כי היחסים בין הבתים הקבלן-חזון איש איכשהו הסתדרו, השבוע הם שבו ועלו על מסלול של פיצוץ.

אל מול הידיעות כי בדעת אנשי הגראי"ל שטיינמן להתערב בזהות המועמד של ש"ס, הייתה עמדת חזון-איש 5 נחרצת: לא מתערבים בזהות המועמד הספרדי.

אבל אז הגיע הנץ החמה של יום שני, והרב ציון בוארון עשה את דרכו פנימה אל חדרו של ראש הישיבה לקבלת ברכה. אז נכון שכל החפץ להיכנס לברכה - יכול לעשות זאת. ובכל זאת, על הפרק עמדה גם בקשה להיכנס מצד רבה של חולון, הרב אברהם יוסף, והיא לא נענתה בחיוב. הרב ציון בוארון, הרב דוד לאו והרב דוד גרוסמן הם היחידים שהוכנסו לברכה. אפילו הרב יהודה דרעי, בן-בית מאוד רצוי בחזון-איש 5, נרמז השבוע ש"זה לא הזמן כעת".

וכאילו כדי לחדד את הנקמה, נילווה אל הרב בוארון אחד מאנשיו של הגר"ש עמאר.

בבית הגראי"ל ממש לא חושבים שנעשה פה צעד מכוון, בטח לא מדברים על השתתפות בנקמה. אבל בקרב עסקני 'דגל התורה' התחושה היא טובה. הרבה יותר מטובה. וכך הסביר לי אחד מהם: "אני נזכר איך גפני השתולל בכנסת כשדרעי החתים את הרב עובדיה יוסף על דיל עמאר-אריאל. חשבנו שאנחנו משתגעים. איך הוא עושה את זה? איך הוא משתף פעולה עם מפלגה, שהחרימה אותנו בדרך כל-כך בוטה? אז נכון, דרעי חזר והסביר גם לגפני, וגם העביר מסרים ישירים לחזון-איש 5, שהכול רק תרגיל. אבל מה לעשות, ואף אחד לא באמת האמין לו. הוא הסביר שהוא רק רוצה להציג את פניה האמיתיות של הבית היהודי, להוכיח שהם לא באמת תומכים, ברובם, ברב אריאל.

"למען האמת התרגיל הצליח, אבל את ההרגשה שהוא עשה לנו אז לא נשכח עד מהרה. נוסיף לזה רמאויות קטנות וגדולות שהוא עושה לנו במוניציפאלי, כל יום עם התרגילים שלו, הגיע הזמן להוכיח לקודקודי ש"ס שדרעי לא יוביל אותם לשום מקום".

כאשר 150 חברי הגוף הבוחר יחלקו את הצבעתם בין הרב בוארון, לרב אברהם או יצחק יוסף (ההדלפות מציגות נטייה ברורה לטובת הראשון) לבין הרב שמואל אליהו - ממש לא ברור מי יזכה.

לרב בוארון הסיכויים הנמוכים ביותר, לכאורה. אבל עצם העובדה שהוא 'יגנוב' קולות חרדים, תנגוס משמעותית בקולות שהיו אמורים להיות מוענקים לבן משפחת יוסף. וזה עוד לפני שספרנו את הקולות אותם יקבל הרב ציון ערוסי. אבל למועמדותו, נכון לעכשיו, אין כל קשר דגל'אי.

"הנקמה היא לא במשפחת יוסף, רק בדרעי. שיפתחו את העיניים ויראו את גודל הסכסוך שהוא יצר בין ש"ס ל'דגל', וזה עוד אחרי שב'דגל' הקפידו שלא להתערב בנושא המועמד הספרדי", הם אומרים. למזלה של ש"ס, הזמירות הללו עוד לא חדרו לבית שברחוב חזון-איש. בתקווה שגם לא יחדרו, ושלא יצליחו לסכסך בין הבתים, שידידות שררה ביניהם בשנים האחרונות.

היישר לסלון הבית

גם במשבצת האשכנזית המצב לא פשוט:

כאשר שלושה מועמדים עומדים על קו הגמר - התוצאות אינן מובנות מאליהן. מחד, ניצב הרב דוד לאו, עם תמיכה רחבה פנים-ליכודית, פלוס תמיכה בלתי רשמית מצד לשכת ראש הממשלה. גם ב'דגל', כך נראה, יעניקו לו את התמיכה, הגם שלא באופן מפורש (כי רשמית לא מביעים דעה בנושא רבנות ראשית).

יחד עם זה, במצב של עננה בין ש"ס ל'דגל' יש סיכוי סביר לכך שחברי הגוף הבוחר הכפופים לקודקודי ש"ס, יקבלו הוראות ברורות במי לתמוך. מאחר וברב סתיו אין כל סיכוי שיתמכו, יתכן שיהיה זה הרב יעקב שפירא, שהכריז אמש על מועמדותו.

גם לרב סתיו סיכויים לזכות בנתח מכובד. דומה כי אין רב או נציג מחברי הגוף הבוחר שלא זכו בביקורו. המצב החדש אליו נקלע הרב יונה מצגר העביר את השליטה על כל עשרת נציגי הרבנים הראשיים לידיו של הגר"ש עמאר, שאנשיו מיהרו למנות אנשים 'ממושמעים'. בין מי שנבחרו מופיע יהודה בלוי (נבחר על-ידי אנשי הגר"ש עמאר כנציג הקהילה הבוכרית), וגיסו הרב יוסף קרסיק מבת חפר (נבחר כרב היישוב הגדול בארץ). שניהם הם בנו וחתנו של יו"ר המועצה הדתית בקרית מלאכי, הרב יוסל בלוי.

נכון לעכשיו שוהה הגר"ש עמאר בספרד. השמועות מדברות כי יגיע חזרה ארצה רק בשבוע הבא, לאחר שחברי הגוף הבוחר יאושרו בממשלה. מה שאומר, מניעת אפשרות של לחץ בנידון מצד הגר"ע יוסף.

המפתיע יותר הוא שזמן קצר לאחר שנודע על הבחירה בקרסיק ובלוי, כבר עשה הרב סתיו את דרכו היישר אל סלון ביתו של הרב יוסף בלוי בקרית מלאכי, כדי לשכנע אותו (לשכנע אותם) לתמוך בו. אולם, אם אנשי הרב סתיו בטוחים כי שני הקולות הללו בכיסו, כדאי שירשמו לעצמם: הרב בלוי הוא לא איש שמישהו יקבע עבורו מה להמליץ. הוא גם לא מי שיחליט לפני הרגע האחרון. העובדה שהרב דוד לאו טרם ביקר אצלו, מותירה הכל פתוח...

האם חלק ממסע הנקמה יכלול, מלבד הצבת הרב בוארון וחתירה לבחירת הרב אליהו, גם את בחירתו של הרב סתיו? קשה להאמין. אבל, כאמור, מי יודע.

ויש עוד שם, שאולי מאשש את החשד על נקמה מתוכננת: הרב צפניה דרורי, ראש ישיבת ההסדר בקרית שמונה, "100 אחוזי תמיכה לרב סתיו מצידו", כפי שאומר אחד ממכריו. הרב דרורי נבחר על משבצת הנבחרים של הגר"ש עמאר. של אנשיו, ליתר דיוק.

"הם עוד יתגעגעו לדיל עמאר-סתיו", ציטט לי עיתונאי בכיר קולות מהשטח הנוקם.

השידוך עם פרופסור הרשקוביץ

וכל זה עוד לפני מסע הדה-לגיטימציה הצפוי לרב אברהם יוסף. מחד, יש רבים שאוהבים להאזין לשיעוריו, מתארים אותו כאדם גלוי וישיר, רב שיודע מתי לומר מילה טובה, אבל גם מתי לומר מילה רעה.

יש אומרים, שבעיר חולון הוא עושה עבודה נפלאה, מאחד בין הקהילות, יש מי שעוד מתגעגע לשיעוריו מלפני שנים בבית הכנסת זיתוני, שיעורים אליהם היה מגיע עם מדים. הרב שירת בצבא, מה שיכול לסייע לו בקרב חלק מחברי הגוף הבוחר.

אבל, מצד שני צפויה נגדו מלחמה תקשורתית לא פשוטה: ראשית, מצד גורמים חרדיים שינסו להתנגד למינוי, הגם שלא יהיה זה הקול הרשמי של 'דגל התורה' או חזון-איש 5.

שנית, הנה טעימה של מה שצפוי לו, בדמות פרסום ב'ישראל היום' על הקלטה לפיה אמר למשגיח שעבד בבחירות למען 'יהדות התורה': "חוצפן, אתה מפוטר".

וכך זה נשמע: "מאיפה החוצפה? גדול הדור עומד לפנינו ואתה מספר לי סיפורי מעשיות! תעזוב אותי, שלום ולא להתראות. פנה לאבא שלך שהוא יפרנס אותך. אתה לא עובד אצלי. אתה מפסיק לעבוד מאתמול. מעלת באמון שלי".

מבלי לחוות דעה על הסיפור, הוא מוצג כאן רק כדוגמית למה שתעבור ש"ס אם וכאשר ייבחר הרב אברהם יוסף כמועמד למשרה הנכספת של הראשון לציון. אפילו האיום לפיו "הבית היהודי עוד תמנה רב דתי-לאומי בחולון" מתגמד. איך הגדיר לי את המצב בכיר הבוחש רבות בקערת הרבנות? "בלי דיל בטון יצוק בין ש"ס לדגל, דיל יצחק יוסף-לאו, אין שום מצב לאשליה על שני רבנים חרדים".

ודיל בטון לא עושים עם מועמד שלא שלמים עם בחירתו (הגם שלא מתערבים ולא אומרים מילה נגד), גם לא במצב יחסים כה עכור בין גפני לדרעי (מה פתאום, אנחנו משתפים פעולה בינינו יפה מאוד, יאמרו לכם השניים, אבל תאמינו ליודעי דבר, אידיליה אין שם).

דרעי, אגב, יכול היה לתמוך בכל ליבו בדיל כזה: השבוע נזכרתי כי בטרם הוחזר אל חיק תנועת ש"ס, כשהילכו הדיבורים על הקמת תנועה משל עצמו, פורסם כי נפגש עם שר המדע לשעבר, הפרופ' הרב דניאל הרשקוביץ מהבית היהודי (דאז, בימי טרום ה'משהו חדש מתחיל'), תוך שהוא מציע לו להשתלב ברשימתו לכנסת.

מי הייתה אחראית לשידוך בין שני האישים? לא תאמינו, אבל הרבנית הדסה רלב"ג, המקורבת אליו. היא, אשת הברזל, המכתתת את רגליה זה חודשים ארוכים בין נבחרי ציבור למען בחירת חתנה, הרב דוד לאו. אם וכאשר הוא ייבחר לתפקיד, בעזרת ה', נזכה אותה בצל"ש מיוחד.

מה שיעזור לרובינשטיין

אפרופו חזון-איש 5, רבים שאלו את עצמם מדוע הסכים הגראי"ל שטיינמן לקבל בביתו את שר הפנים, גדעון סער - חילוני?

למען האמת, נעשה ניסיון להסתיר את המטרה האמיתית של הביקור, אבל מתברר שהמצב הכלכלי בעיריית בני-ברק לא משהו. ברקע קיים חשש כבד מהתרסקות, וראש העיר החדש אברהם רובינשטיין החליט בצר לו כי שר פנים הוא היחיד שיוכל לעזור.

בכירים בעירייה העוקבים אחר ההתנהלות במהלך החודשים האחרונים טוענים כי מי שהסביר זאת לראש העיר, שאינו מאוד מנוסה בניהול, הוא ראש העיר העתידי, זה שעומד לקבל את המפתחות בעוד מספר חודשים- חנוך זייברט. הדבר האחרון שחסר לו הוא לקבל עירייה במצב כלכלי רעוע, בלשון המעטה.

לפני שהחליט האם לקבל את כבוד השר אם לאו, הורה הגראי"ל לשאול את פי ח"כ משה גפני. אם יגיד שמהביקור תצמח תועלת לעירייה - הוא יתקיים. גפני השיב בחיוב, והביקור יצא לדרך.

אז נכון שבחירתו של רובינשטיין לא נעשתה בתופים ובמחולות בחזון-איש 5, גם בשל החשש מפני חוסר התאמתו לתפקיד ואולי בשל עוד סיבה או שניים. אבל, מה שיפה הוא לראות כי כשצריך לעמוד לימינו, עושים זאת ומכל הלב. גם במחיר של לקבל לביקור שר חילוני, דבר שלא מתלהבים לעשותו.

מי מנווט בלשכה?

ומילה על לשכתו של ח"כ אריה דרעי.

השבוע חל שם שינוי משמעותי - שילובו של חיים ביטון כמנהל הלשכה וכאחראי על המערך המוניציפאלי.

ראשית, אין ספק שביטון יוסיף משב רוח מרענן. מדובר בבעל יחסי אנוש מעולים, המשדר ישרות והגינות. שנית, עזבו אתכם מהגדרות ואל תתפלספו על מי ינהל, מי ינווט ומי יכין את הקפה – מה שחשוב הוא שכולם יפעלו במשותף.

מטבע הדברים, ומאז ימי המחנאות הפנים-ש"סית, יש הממהרים לנכס ללשכה תארים של "סכסוכים" או "מריבות". אני הייתי מציעה להמתין מספר ימים, לאפשר לביטון להשתלב בלשכה. כמו ילד חדש הנכנס למשפחה, לוקח קצת זמן עד שכל אחד משאר הילדים מוצא את מקומו בבטחה. את התוצאות נמדוד רק בחלוף זמן.

בינתיים, המלצה שלי: אם אתם תקועים עם איזו שהיא בקשה (אל תצפו שדרעי יענה לכם און-ליין, אז מה אם אתם פעילים מלפני עשרים שנה, ו"איך זה שהוא לא זוכר אותי כשאני צריך אותו") - נסו להתקשר לינקי דרעי.

אני לא ממש יודעת מהו התואר אותו העניקו לו בלשכה, יועץ לפניות ציבור (או לא, באופן רשמי), אבל תכל'ס, אנשים שפנו אליו זכו במענה מאיר פנים, וכן - גם בתוצאות.

אולי כי לבן של אבא אכפת מאבא, גם כשאין לו כתר מוזהב ורשמי על הראש. אולי סתם כי יש לו לב טוב.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!