מגזין חג: "החיים הטובים" של הגבירים החדשים נחשפים לראשונה

בעבר הרחוק, כל משולח, מנהל מוסדות, או אפילו ראש כולל או ראש ישיבה שהיה מכתת את רגליו מעבר לים לטובת המוסד עליו הוא מופקד, היה מגיע לגביר, דופק על דלת ביתו או לחילופין במשרד ומבקש את מבוקשו לטובת שליחותו. היום, המצב השתנה. לא עוד. היום המשולח יוצא לחגוג עם הגביר במסעדות יוקרה, או כל אטרקציה אחרת ורק אז המשולח יקבל את הכסף עבוד המוסד.  

עולם התורה והישיבות הכיר מקרוב משך שנים רבות את "הגבירים הוותיקים", אלו הידועים כמחזיקי עולם התורה. רוב רובם של הגבירים הם אנשים צנועים שטסים במטוסים רגילים, רובם במחלקות תיירים, מקסימום בפרימיום, לא מחפשים הרבה כבוד. כך גם המחווה שהישיבה או המוסד להם הם תרמו עשתה עבורם הייתה צנועה: כהוקרה על תרומתם המוסד היה עושה למענם מסיבה בחדר האוכל של הישיבה עם בלנק פשוט של המוסד.

בין השמות של הגבירים הישנים ניתן היה למנות את הערשי פרידמן, רובי שראהן, שמעון גליק, אהרן וולפסון, ראלף הרצקה, שלמה יהודה רכניץ, ראובן וולף, דיויד בודנר ובערי וייס מלוס אנג'לס, מהגבירים הידועים והמפורסמים בעולם התורה והחסידות.

מכיוון שהגבירים הישנים כבר מוצו במרביתם, בעולם התורה תרים מדי שנה אחרי 'הגביר החדש' כזה שעשה אקזיט לאחרונה, ופעמים רבות הוא לא נופל בממונו מאותם אילי הון המוכרים וידועים כתומכי עולם התורה וותיקים.

לרגל חג הפסח, חג החירות, שבו הגבירים יוצאים לחופשות מטורפות בעולם, יצא 'בחדרי חרדים' בכתבה מקיפה על החיים של הגבירים החדשים האינטריגות וקרבות האגו. למשל: התחרות על המטוסים הפרטיים. כיום זה הדבר בארה"ב, כל גביר שמכבד את עצמו צריך מטוס פרטי לצידו או לכל הפחות להגיע לחופשה עם מטוס פרטי.

דוגמא לכך היה ניתן לקבל בתקופה האחרונה עת נשא דברים חריפים הגאון רבי אברהם אוזבנד, ראש ישיבת טלז בריוודייל ניו יורק, ראש הישיבה יצא בחריפות נגד אותם חרדים עשירים שטסים במטוסים פרטיים: "איך צריך יהודי לחיות, מה המשמעות של החיים" אמר הרב אוזבנד, "אז יש לאנשים כסף, והם טסים במטוס פרטי, ואז מתחילים לעשות מסיבות, מתחילים לזרוק כסף לאורכה ולרוחבה של המדינה, בשביל זה יש לך כסף? זה לא השליחות, וגם לא דוגמא טובה", פסק בנחרצות.

"כמה מטוסים פרטיים היו כאן? כל כך הרבה טיסות פרטיות כדי להגיע לכנס מסוים? אתם משוגעים? מוציאים 20 אלף דולר על טיסה? למה לא תטוסו בסכום של 200 או 300 דולר? יש לכם היתר לזרוק לפח 20 אלף דולר?".

"אתם לא מתביישים? אתם חושבים שלא תתנו דין וחשבון לאחר ה- 120 שלכם? אתם זורקים לפח 20 אלף דולר כי אתם רוצים להשוויץ עם המטוס שלכם? איפה אנחנו אוחזים בעולם הזה? זה מריר, מסיבות?".

המאפיין המשותף של הגבירים החדשים

בניגוד לגבירים הוותיקים, כדי להוציא כסף מהגבירים החדשים לא מספיק לדפוק על דלת ביתו ומשרדו, כפי שכתבנו בתחילה, כיאה לגבירים של 2022, הכול צריך לבוא יחד עם ריגוש וחגיגות. 

רק לפני חודשיים התקיים מסע של הגבירים החדשים לאפריקה, במסגרת מסע של נדיבי ישיבת לייקווד, שהוזילו מכיסם לטובת הישיבה הגדולה בעולם בסכום עתק. היה זה מסע ראוותני ובזבזני שטרם נראה כמותו. 

אחד העסקנים המעורה בעולם הגבירים החדשים מספר ל'בחדרי חרדים': "בכל השנה האחרונה לאחר שהדולר היה בשפל, לא תאמינו אבל הגבירים עברו להשתמש בשקלים. אותם אמריקאים פשוט מתפרעים עם הכסף, נוצרה שם תחרות מטורפת כל אחד רוצה להפציץ ולהרשים יותר מהשני".

אחד ממוקדי התחרות בין הגברים הוא תחום שעוני המותג היוקרתיים. ניתן לראות כי לכל אחד יש שעון על ידו של המותג רולקס בשווי של 100 אלף דולר. כעת הבעיה היא שיש מחסור בעולם בשעונים של רולקס בכל העולם, והגבירים טסים עד למונקו, דובאי ולונדון כדי לרכוש את השעונים. כאן, עכשיו ובמזומן.

לצד תענוגי העולם הזה, החליטו הגבירים החדשים כי לכל אחד מהם צריך שיהיה גם ספר תורה (קטן ופרקטי) לבית, לטיולים וכדו'. "כל אחד חייב שיהיה לו ספר תורה", כפי שאמר לי אחד הסופרים בדרך צחות "אין בן דוד בא "רק" מתי שלכל אחד יהיה ספר תורה בידו ובזה הוא יצא לקבל את משיח צדקנו במהרה בימינו".   

סופר סת"ם עמו שוחחנו מספר ל'בחדרי חרדים' בהרחבה את מה שקורה בשנה וחצי האחרונות. לדבריו זה התחיל כבר קודם, אך בתקופת הקורונה זה תפס תאוצה והתעצם ביתר שאת. "אני מקבל הזמנות בעיקר מהגבירים הצעירים של לייקווד, הם מבחינתם צריכים שהספר יהיה כמה שיותר קטן ומוכן במהירות האפשרית, הם לא מבדילים בין האר"י לבית יוסף הם אומרים: "העיקר סופר ירא שמים כותב".

"למעיישה" מספר הסופר ל'בחדרי חרדים', "אני כבר מכרתי כמה ספרי תורה וגייסתי סופרים נוספים, גם ראשי ישיבות אבל בעיקר ראשי כוללים שרוצים לקנות את הגביר מתאמצים ורוכשים עבורו ספר תורה לטיולים והחופשות השנתיות".

אותם גבירים אף מגיעים עם ספר התורה כאן לישראל ורגילים להתאכסן בסוויטות המפוארות של וולדורף אסטוריה בירושלים ודואגים גם שתהיה כספת בגודל של ספר התורה.

כאן המקום להזכיר את דבריו של האדמו"ר מהר"א מסאטמר בחנוכה האחרון, לאחר שהזהיר את חסידיו לקנות סת"ם דווקא מסופרים יראי השם.

"מורי ורבותי", אמר האדמו"ר, "מוכרים כיום מזוזות ותפילין פסולים. חושבים שיש כאן 'מציאה' ומרוויחים 10 או 20 דולר על מזוזה שנמכרת בזול. מי הם הסופרים? מייבאים את המזוזות מארץ ישראל. זו תהיה בושה וחרפה להגיד מי מארץ ישראל כותב את אותן מזוזות".

לדברי האדמו"ר, "אם היו מסתכלים על הסופרים הללו בפנים, היו נגעלים מהם. הם כותבים מזוזות ושולחים את זה לארצות הברית".

חופשות, שעוני יוקרה ושפים פרטיים: התחרות העזה בין הגבירים החדשים

לאחר שהסתפקו בחלק הרוחני, החיים של הגבירים החדשים מתרכזים בעיקר בחופשות. איש שיחי שצמח בתוך הגבירים החדשים מספר ל'בחדרי חרדים': "נתחיל עם החופשות, אתה צריך להבין שמדובר ברמות שלא הכרנו עד היום, החופשות בכל העולם הם במטוסים פרטיים, שפים צמודים, ישנם כאלו שמצמידים גם שוחט צמוד, שהבשר יהיה הכי טרי שיש, סוללות של זמרים מגיעים מידי יום מכל העולם להנעים את החופשה, הזמרים מספרים שרק הטיפים סוגרים להם כמה חודשים טובים".

"עד כדי כך התחרות היא גדולה" הוא אומר בהתלהבות, "ישנם מקומות כדוגמת אורלנדו, שבהם נופשים בחג הפסח שם יש בתי נופש לאמריקאים. כשהם מגיעים לבית הכנסת שהוכשר במקום, אז גביר שלא הגיע עם מטוס פרטי מעדיף להתפלל ביחידות בכדי להימנע מהבושה, כשישאלו אותו כיצד הגיע ומי שלא מגיע במטוס פרטי עם כל המשפחה הוא לא נחשב ולא נספר כלל וכלל".

כך לדוגמא, בשנה שעברה בחג הפסח נצפו בשדה תעופה של אורלנדו 64 מטוסים פרטיים לא פחות. דיילת סיפרה לי, שהיא כבר 12 שנה במקצוע, אבל בשנתיים האחרונות היא הרוויחה מהטיפים את כל מה שהיא לא הרוויחה בעשר שנים. היא הוסיפה, "השטרות תמיד חדשים ומגוהצים לפי מספרים".

מי שהתייחס לחופשות הראוותניות היה דווקא הנגיד שלמה יהודה רכניץ. רכניץ שידוע כמי שנותן מוסר בנאומיו המפורסמים בישיבת מיר, דיבר לפני החג בדינר הענק של מיר שהתקיים בניו ג'רזי. שם מול העשירים וראשי הישיבות תקף את הכספים הרבים שהאמריקאים מוציאים בימי החגים, הוא התייחס בדבריו לתקופת הקורונה שגרמה לגבירים החדשים להישאר בבתים ולא לצאת לבתי מלון, בתי הארחה או לטוס לחו"ל.

"אנחנו רואים שאנשים מוציאים הרבה כסף בפסח, זה לא דבר רע, יש לנו את הכסף. אנחנו יכולים להוציא" אמר רכניץ, והתייחס גם לחתונות הצנועות שהיו בשנתיים האחרונות בגלל הקורונה. ואמר כי: "ככל שאני יודע כל החתונות שהיו שם רק עשרה אנשים, הזוג עדיין נשאר נשוי מאושר". 

"לא הלכנו בסוכות לבתי מלון, ואני חושב שכולם שרדו יפה. למדנו את זה על עצמינו, מה אנחנו צריכים ומה אנחנו רוצים, אני נותרתי ללא מילים בנוגע למה שאני יכול להגיד, לשכנע את הציבור על הדברים החשובים באמת", סיים רכניץ את דבריו.

אך כיצד כל זה עוזר לעולם התורה? התשובה היא ברורה: זה סוד הקיום, כשהגבירים האלו נלכדים על ידי ראשי כוללים, ראשי ישיבות או עסקנים, כשהם מגיעים לארץ מתחיל הסיפור הגדול. כאן הם חייבים לרגש אותם בצורה הכי רצינית שיש בכדי לשמור על קשר ולגרום להם לפתוח את הכיס פעם אחר פעם.

זה מתחיל כבר בשדה התעופה, מטעם המוסד צריכים לדאוג להם לכל מחסורם שלא ירגישו שחסר להם חלילה שום דבר; והדבר השני הוא כניסת וי-אי-פי אצל כל גדולי ישראל, ובפרט אם יש גדולי ישראל שיודעים גם אנגלית, הדבר הוא שווה כפל כפליים; נסיעה למקומות הקדושים, וכמובן ארוחות מפנקות כמעט כל כמה שעות ובמסעדות הכי טובות בארץ.

גביר שיוצא מרוצה לא יאכזב את המוסד שדאג לו והשקיע בו ובמשפחתו - ויתרום סכומים הגונים, לעיתים אף יותר ממה שציפו. נקודה קריטית היא כאשר הגביר מקיים שמחה משפחתית של הגביר בארה"ב, כאן הראש לא מפסיק לעבוד, ובעל המוסד או ראש הישיבה חייב לספק לגביר מתנה שהוא לא חלם, וחסר לו. לא פשוט בכלל. 

שיא ביקורי הגבירים בישראל הוא בחג הסוכות, כאן יגיעו העשירים עם בייביסיטר מחו"ל, משרתים וגבאים, העשירים הפשוטים לא צריכים כלום, אבל אלו החדשים צריכים להרגיש כמו בבית.

כך או כך, התחרות תימשך במלוא העוצמה ושלוחי עולם התורה ימשיכו לחפש אחר התענוג החדש שיגרום לגביר לתרום למוסד ולהמשיך לשמור עמו הלאה על קשר תמידי.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!