"עתה ילחכו הקהל" - כשתאוות השלטון מדברת • טור תורני

הנה הגענו אל המנוחה ואל הנחלה, לארץ המובטחת, הארץ פורחת, השממה כבר מיושבת, אף מתיימרים אנחנו להיות מעצמה אזורית שתכפיף תחתיה את כל מדינות האזור ותגרום לפחד תמידי לשכנים. יש שיאמרו שאכן מדינות האזור מודעות לכוח המוח הישראלי המהולל, המפתח המצאות ללא סוף, התורמות אף לחיזוקה הכלכלי של המדינה, אין ספק שחזונם של אבירי האומה מתגשם במלא עוזו, צעירי בני ישראל אוחזים נשק תוצרת ישראל ומכים באויבנו מכה ניצחת, אפילו האיראנים נאלצו להחליף לשלטון מתון יותר מחשש שישראל תשבש להם את 'מערכות האנרגיה לצרכי שלום' שלהם.

ללא ספק הכל הולך כמצופה לעבר עתיד מזהיר ומבטיח לילדינו.

פרט קטן ושולי עדיין מעיב על ההרגשה העילאית הזו: מדובר בציבור בשולי החברה, כתם שחור בעיני רבים וטובים, כתם כזה שמזכיר את העבר, את הגלות, שבגללם הגיעו למצבים קשים ובגללם דם יהודי היה הפקר. מסיבה זו אבירי האומה חזו את המדינה הצעירה דווקא ככזו שתשיל מעליה כל סממן כזה או אחר, שחלילה לא נהווה שוב סדין אדום בעיני כל העולם ושוב דמנו ישפך כמים בחוצות ואין פוצה פה. לא עוד!

אותו ציבור המכונה 'חרדי' הוא ציבור מיושן וארכאי, עתיק עתיקין, מפריע, לא נושא בנטל, מכניס את הדת לכל פינה אפשרית, יונק באופן ישיר את כל הדבש של הקופה הציבורית, נטפל על גבם של העובדים וכמו עלוקה אי אפשר להסיר אותו ללא שיחתכו בבשר החי.

בפרשת השבוע יש פסוק המתמצת את כל שלל הביטויים האלו, 'עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו כלחוך השור את ירק השדה'.

בלק רואה במצלמות המשוכללות הפרוסות בגבול המון רב שצועד לו לכיוון ארצו, במודיעין מיד בודקים את הפרופיל של העם, פלט המחשב מגלה כי העם הזה הוא יצא ממצרים וכל מי שניסה לעמוד בדרכו, נעלם, הוא התעדכן על ידי יועציו כי העם הזה הנחיל תבוסה קשה במצרים על ידי עשר מכות איומות, סיפרו לו גם על קריעת הים, ועוד כהנה ניסים ונפלאות.

עם ישראל לא התכוון כלל להגיע אל ארצו של בלק, במקרה הגרוע ביותר זה היה אך ורק לעבור דרך ארצו, ובכל זאת עיניו יצאו מחוריהן כששמע את על העם המיוחד והלא שגרתי הזה שמגיע מולו.

במקום לנסות לתהות על קנקנו של העם הוא מיד שולל את המיוחדות החיובית של העם הזה ומחליט כי מדובר במפלצות ענק חסינות כל, כל דבר שמגיע במגע איתם ניזוק לחלוטין, כלחוך השור את ירק השדה, שהוא מכלה ומחסל את העשב מהשורש, ללא תקומה. כך מצליח בלק קודם כל לשכנע את עצמו ולאחר מכן לשכנע את זקני מדין שמוכרחים בדחיפות המרבית לחסל את העם פן יבולע לנו.

כשתאוות השלטון משפיעה

למען ההגינות אצהיר מעל במה מכובדת זו כי אין בדברים אלו להשוות בין הדמויות המובאות במקרא לבין הדמויות מהלכות האימים על ראשי בני התורה בדור שלנו, באתי אך ורק לספק זווית מעט שונה מזו המקובלת היום.

ויש לנו לתמוה על בלק מה לך כי נזעקת ממקום מושבך כנשוך נחש, מדוע מנוחתך נקטעה על ידי עם נודד ומוזר שבין לילה הגיע ובין לילה יעבור, הרי ההיסטוריה לימדה כי מי שלא התעסק עם העם הזה לא ניזוק. תן לשיירה לעבור, ובמקרה הגרוע ביותר תשיב מלחמה שערה, מדוע ללכת וליזום מצב מלחמה?

יתכן שהתשובה נעוצה בסוף הפסוק, לאחר שבלק מתאר לזקני מדין כי העם הוא כמו השור שאינו משאיר כלום, כך העם הזה יחסל אותנו – מסיים הפסוק כי בלק בן ציפור מלך למואב בעת ההיא.
מסביר רש"י את הצורך בעדכון הפרט שהוא מלך מואב, שאותה שעה מינוהו למלך זמני עליהם, לאחר שסיחון מת, אף שלא היה ראוי למלכות כלל.

הסבר נפלא זה של רש"י מגלה לנו מדוע אותו בלק הזדרז לצאת נגד ישראל ולא להמתין כמו שהדעת דורשת, בלק ידע שזמנו קצוב, בכל רגע נתון יתכן וימליכו אדם אחר למלך במקומו, רצה הוא להטביע את חותמו ולעשות מעשה שלא ישכח, על מנת שאם מהלך זה יצליח יישאר הוא על כיסא המלכות, כך מצא הוא את עם ישראל – עם נווד – שכוחו בפיו ויצא להילחם מולו בנשק המסוגל להכות בהם, פונה הוא אל המקלל הידוע בלעם וזה שש ושמח לבצע את המלאכה, בלעם מנסה לקלל ולא מצליח, קללותיו הופכות לברכות, בלק רותח מזעם, וכך פעם אחר פעם עד שבלעם שב למקומו לא לפני שבלק מייעץ לו עצה כיצד לנצח את העם.

תאוות הניצחון ושכרון השליטה העבירו את בלק על דעתו ואף שרואה הוא מול עיניו כי בלעם לא מצליח לקלל ואין באפשרותו לבצע קטנה או גדולה ללא הסכמת הקב"ה למרות זאת ממשיך הוא עם אותו רעיון מחריד שהפיל חללים רוחניים בבני ישראל, שבעקבותיו אף נפלו במגפה עשרים וארבעה אלף.

מוחו של בלק כבר היה משולל בחירה, כל כולו היה עסוק איך להישאר בכיסא המלכות.

ויתכן שאותו רעיון הוא המוביל את אותם מוחות המייצרים חדשים לבקרים גזרות איומות על ציבור בני התורה ונגד חוקי היהדות, אותה תאוות שליטה ומחלת ההידבקות לכיסא השלטון היא היא הגורמת למוח להחליט כי החרדים הם העלוקות ומיד לגזור עליהם גזירות, וכך לאחר שיראו כי הצליחו לעשות שינוי מה שלא נעשה שישים שנה, או אז קהל הבוחרים יואיל בטובו להשאירם בכס השלטון עוד שנים רבות.

ואנו, הנפגעים העיקריים ננסה ללמד זכות עליהם, ונתפלל בעדם שיזכו להכיר באמת ולדעת באופן ברור וחד כי ההשקעה בבני התורה וההיצמדות לחוקי היהדות היא זו אשר תביא עליהם ברכה עד בלי די.

הן עם לבדד ישכון, ובגוים – לא יתחשב

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!