השאלה שהורסת חיים • טיפ למשפחה מאושרת

למה? שאלת השאלות!

היא פותחת כמחצית מהשאלות שלנו, מפנה אצבע מאשימה ודורשת הסבר. מדוע היא כל כך הרסנית וכיצד אפשר להסתדר בלעדיה?

הזוג שישב מולי כמו ירה חיצים אחד כלפי השני: "אני לא מבינה, למה אני צריכה להגיד כל דבר מאה פעמים?", "למה אתה אף פעם לא מודיע שאתה מאחר?", "למה את לא נותנת לי לגמור למה? שאלת למה היא שאלת השאלות!

היא פותחת כמחצית מהשאלות שלנו, מפנה אצבע מאשימה ודורשת הסבר. מדוע היא כל כך הרסנית וכיצד אפשר להסתדר בלעדיה? משפט?, "למה ולמה ולמה?"

מוכר? גם ביתי בת השנתיים עונה על שאלות כגון אלו בתשובה הניצחת: "ככה".

מה בשאלה הזאת כל כך מפריע ומדוע היא תמיד גוררת התעלמות או לחילופין ויכוח שסופו מי ישורנו?

אנה מפָּנַיִךְ אברח?

למה – היא שאלה הדורשת מהנתקף להסביר מדוע עשה את מה שעשה, מה שלרוב גם הוא לא תמיד יודע.

יתירה מזו, למען האמת גם השואל אינו מעוניין כלל בהסבר. זוהי שאלה רטורית, שאם תענה או לא תענה, אתה תמיד תהיה בצרות. עצם שאילת השאלה כמוה כהנפת אצבע מאשימה, המביעה חוסר שביעות רצון מהאדם ומשדרת מסר של: אתה לא בסדר! בדרך כלל גם מתלווה אליה הגזמה כמו "תמיד", "אף פעם" וכדו'.

ביקורת אינה בונה

ככזו, השאלה הזו כמעט תמיד גוררת תגובת נגד בדמוי התגוננות: אני רק... אני לא תמיד... או לחילופין, האשמה נגדית: אפשר לחשוב שאת תמיד מגיעה בזמן... וכשאני מדבר, את מקשיבה? וכדו' כיד הדמיון הטובה.

ואם האדם העומד מולנו הוא מהאנשים "השומעים חרפתם ואינם משיבים" הוא יסוג לאחור ובאין אומר יספוג את העלבון ויעמיס לבנה נוספת על ליבו הדואב.

מה יעשה אדם ולא יחטא?

בחני את עצמך: כשאת שואלת בכעס את ילדך (נתחיל בזה): למה אתה צועק? (שימי לב לטון שיצא מפיך) מה את רוצה לשמוע בתגובה? תירוצים? לא. הסברים? לא. התעלמות? חס ושלום. הרי בכל אחת מאפשרויות התגובה כעסך רק יגבר ויגאה. קל וחומר כשמדובר בבעל (שהוא כבר ילד גדול) אם כך, מה יעשה אדם ולא יחטא? איזו ברירה נשארה לו? לכן הדרך להתמודדות עם השאלה הכל כך ביקורתית: למה? היא fight or flight – לתקוף או לברוח.

ביקורת – אינה בונה, היא הורסת! למה – היא מילת ביקורת וכשזו נכנסת לנישואין היא הרסנית ובכוחה לדרדר את הנישואין עד עפר.

טיפים

אם כך, מה כן לעשות כשמשהו לא מוצא חן בעיני? איך להגיב כשהתנהגות מסויימת לא מקובלת עלינו?

• שימו את עצמכם במרכז.

במקום למה – השתמשו במסרי "אני". במקום לפתוח בשאלה המאשימה "למה?" ובכינוי "אתה", פתחו את המשפט בגוף ראשון ודברו על עצמכם. מוזר? אז כך זה עובד: במקום לומר מה לא בסדר, דברו על הרגשתכם. במקום: "למה אתה אף פעם לא מודיע שאתה מאחר?", אמרו: "מפריע לי מאוד שאתה מאחר בלי להודיע על כך". קשה?

• מה זה מסמל בעיני?

הסיבה לקושי היא שלא תמיד בזמן אמת ברור לנו מספיק מה בדיוק מכעיס אותנו, לכן כדאי שראשית דבר נברר עם עצמנו מה בדיוק בהתנהגות מכעיס אותי. נשאל את עצמנו, מה זה מסמל בעיני? לדוגמא, מה ההתנהגות הזו של האיחורים ללא הודעה מוקדמת מסמל בעיני? אולי שהוא לא מספיק מתחשב, לא חושב גם על צרכי ותוכניותי. אולי אפילו מזלזל?

כעת, כשזיהינו את החסר ואת הצורך נוכל לדבר עליו, כי אל לנו לצפות שהצורך יובן בין השורות של הביקורת, כי הוא לא. אדם שמופנית כלפיו ביקורת, נאטם מלהפנים, הוא עסוק בלהדוף מעליו את ההאשמות.

על כן, כשנוריד אותו מכסא הנאשם, ונשים את עצמנו במרכז השיחה, יקל עליו לשמוע ולהפנים את שמצופה ממנו.

• אל תצפו, דברו!

בשיחה בארבע עיניים נוכל לומר: מפריע לי מאוד שאתה מתפרץ לתוך דברי לפני שאני מסיימת אותם, זה נותן לי תחושה של זלזול וחוסר הערכה והרגשה שאתה לא מעוניין להקשיב אלא רק להשמיע. אני מצפה (כן, לא לקוות שהוא יבין לבד. לדבר! אחרת תמשיכי לחכות), שכשאני מדברת תאפשר לי לגמור את המשפט, ולפני שאתה מגיב, תחזור בקצרה על מה שאמרתי כדי שארגיש שהובנתי.

מרב לביא – יועצת נישואין, מרצה ומנחת סדנאות בנושא זוגיות. 050-8262770

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!