פותחים שבוע: מה מחכה ל'חוק הרב עמאר', אריה דרעי בוחש וישי מתגעגע

1. שאפו לאנשי הגר"ש עמאר

תגידו מה שתגידו, צריך להצדיע לאנשי הגר"ש עמאר, אלה שפעלו ופועלים במהלך החודשים האחרונים ללא לאות, וכנגד כל הסיכויים, למען בחירתו המחודשת לתפקיד הראשון-לציון.

היו ימים בהם פגשתי אותם במסדרונות הכנסת, מהלכים סחור-סחור, וחשתי רחמים כלפיהם. איך הם לא מבינים שמאבקם ומלחמתם חסרי כל סיכוי?

הם היו אומרים: "מאה אחוזים ייבחר הרב עמאר לכהונה נוספת" - ואני הייתי מתאפקת שלא לצחוק, רק כדי שלא לפגוע בהם.

מחר עולה 'חוק הרב עמאר' לקריאה ראשונה במליאה. סיכוייו לעבור טובים. והגם שלא מדובר בסוף פסוק, לנוד להם בראש כבר אי-אפשר.

2. נתניהו סומך על לוין וביבס

אפרופו בחירות לרבנות הראשית: מה באמת קורה בלשכת ראש הממשלה?

היו ימים בהם נראה היה כי אדישות השתלטה על הלשכה הראשונה בכל הקשור לרבנות. אבל בימים האחרונים העלו שם הילוך והתחילו לעבוד קשה.

עבור מי? - זו שאלת מיליון הדולר.

בישיבת סיעת הליכוד בשבוע שעבר, שאל שר הפנים גדעון סער שאלה 'תמימה': מה דעתנו על נושא הרב הראשי, ולמה אנחנו לא אומרים בצורה ברורה שאנחנו בעד רב ראשי ציוני?

שאלה מתוחכמת למדי, שמטרתה ברורה: להוציא מראש הממשלה הודאה בדבר תמיכתו ברב דוד לאו לתפקיד, תוך 'עקיצה'. שהרי הוא אינו רב 'ציוני' בכל רמ"ח ושס"ה.

נתניהו לא נפל למלכודת, אלא ביקש מיו"ר הקואליציה ח"כ יריב לוין להשיב במקומו. הסיעה אינה מתעסקת במינויים פרסונליים, השיב לוין. נו, באמת.

דומה כי עצם הפניית השאלה מעידה: 1. כי לוין וראש הממשלה מתואמים ביניהם עד הפרט האחרון. ולראיה: ראש הממשלה סומך עליו שיידע מה להשיב. יריב הוא בעצם חיים ביבס (ראש העיר מודיעין, עירו של הרב לאו) והשניים עובדים יחד ומתואמים עד לקצה. 2. העובדה שיריב מעורב בעסק רומזת יותר מכל כי מבחינת נתניהו, יהא הרב הראשי אשר יהא, ובלבד שיתגורר בעיר בה מתגוררים לוין וביבס.

3. האבא והשוויגער מתגייסים

אם עד לימים האחרונים פעל הרב דוד לאו עבור עצמו, כשהוא נפגש בחשאי עם קודקודי המדינה ועם רבנים מהמגזר הד"לי לצד גדולי תורה חרדיים, הרי שבימים האחרונים החל גם האב, הגרי"מ לאו לפעול בעדו. בינתיים בחשאי, שלא באופן רשמי, אבל יש מי שיודעים לספר על פגישות שתדלנות שקיים.

גם הרבנית הדסה לבית רלב"ג - השוויגער - אינה טומנת ידה בצלחת. אבל בעוד לאב-לאו יש גישה אל לכל קודקודי המדינה, היא נפגשת עם שרים, ח"כים ושאר משפיעים.

כל הנ"ל יחד, וכל אחד לחוד, אמורים בהחלט להדאיג את הרב דוד סתיו, שעשוי להישאר לבסוף רק רבה של שוהם.

4. גיל שפר עובד קשה

שמועות עקשניות מספרות כי גיל שפר, ראש הסגל בלשכת ראש הממשלה, פועל בחשאי לקידום 'חוק הרב עמאר', אך במקביל גם למען בחירתו של הרב דוד סתיו. בלשכה הראשונה מכחישים, כמובן, (קידום פרסונאלי), אך השמועות מבוססות ביותר.

ניסיון לנתח מדוע הוא עושה זאת - בניגוד לשאר אנשי הלשכה, העסוקים עד צוואר בקידום בחירתו של הרב דוד לאו, מעלה כמה אפשרויות:

האחת - הוא פועל מאחורי גבם של הבוסים, בעיקר משום שהוא חייב לכמה וכמה מידידיו הטובים שהביאוהו עד הלום, אשר חפצים מאד בקידום הדיל עמאר-סתיו, שלדעתם (ואולי גם לדעתו) הוא הריאלי ביותר, שהרי יש גבול כמה אפשר לדלג מעל ראשיהם של ראשי סיעות הקואליציה. גם יש עתיד, גם התנועה, גם ישראל ביתנו וגם הבית היהודי – כולם יחד וכל אחת לחוד חפצות במינוי רב ציוני דתי-לאומי לתפקיד הרב הראשי האשכנזי, ודי להם בכך שהם 'מוותרים' על המשבצת הספרדית לטובת רב חרדי.

השניה - נתניהו עצמו פיצל כוחות במשרדו, מתוך תקווה שמשפחת לאו לא תדע על כך (ברור שהיא יודעת, ואם לא - היא תדע בעתיד הקרוב). כך ניתן גם לצאת איתם בסדר, אבל גם עם הרב דוד סתיו והרב עמאר (הנתמך על-ידי הגר"ע יוסף, וחלק מצמרת ש"ס).

5. כשאוליגרך מתערב

זאת לידיעה: כוחות גדולים מאוד מושקעים בבחישה של בחירת הרבנים הראשיים. בין השאר מעורבים אוליגרכים מארצות-הברית, אוקראינה ורוסיה - שנרתמו למען בחירתו של הגר"ש עמאר, הגם שבסביבתו של הרב מכחישים.

למה הם עושים זאת?

ובכן, חלקם לבקשת ידידים חרדים. הנה, למשל, דוגמה: נניח שאתה אוליגרך שמקורב מאוד לשליח חב"ד בעיר פלונית, ונניח שמקורב לראשון לציון סייע בבחירת אחיו של השליח לתפקיד יו"ר מועצה דתית ביישוב אלמוני (סיפור אמיתי, כמובן). לשליח יש, כמובן, הכרת הטוב על מי שגמל טובה עם אחיו והוא פונה אל האוליגרך (או אוליגרכים) הפרטי שלו. מכאן והלאה ברור שתמיכת האוליגרך ברב נתונה באופן גורף, והוא יעשה כל שבידו לסייע לו.

ועל זו הדרך.

6. קבורת חמור ל'חוק הרב עמאר'?

מחר צפוי לעלות לקריאה ראשונה במליאה 'חוק הרב עמאר'. החוק יועבר בהמשך לאחת מהוועדות - ועדת הפנים בראשות ח"כ מירי רגב או ועדת חוק, חוקה ומשפט בראשות ח"כ דודו רותם.

ועדת הכנסת או המליאה - יחליטו.

אצל מירי רגב יעבור החוק 'מסלול מהיר'. אצל דודו רותם הוא ייתקל בקשיים (לאחר שכמעט נשבע שלא יעביר אותו). אבל מומחי 'ישראל ביתנו' טוענים, כי על לוח ליבם של החברים כולם חרוטים 'הנופלים' במערכה, אלו שהבעירו את זעמו של היו"ר (אנסטסיה מיכאלי, סטס מיסז'ניקוב, דני איילון) ואיש מחברי הסיעה לא יחזור על הטעות. בסיעה הנשלטת באופן דיקטטורי זה עשוי להספיק, גם עבור מי שרואה בגר"ש עמאר אויב.

מה שכן, ברור שב'וועדה של דודו' יעבור החוק קשיים, אולי אפילו עינויים.

לשופטי בג"צ, שיכריעו מחר בגורל החוק, האם חוקי לשנות את כללי המשחק לאחר שנפתח ההליך, העובדה שהחוק יועבר לוועדת פנים ולהליך מזורז (וכך כנראה יקרה...כפי שכבר סוכם בחשאיות) בהחלט משחקת לטובת החוק.

קונספירציה נוספת מדברת על כך שלוועדה יעלו ויבואו טובי המשפטנים, שיטענו כי החוק בלתי חוקתי. בסופו של יום תתווסף לו הסתייגות שתאמר, למשל, שהוא יחול רק מהפעם הבאה בה ייערכו בחירות לתפקיד.

במקרה כזה החוק הופך לבלתי רלוונטי, והגר"ש עמאר ייפרד מהגלימה.

7. כחלון יחכה בסיבוב

כשהושלך השר לשעבר משה כחלון מעם נתניהו, בעטיפת צלופן מרהיבת עין של 'מה-לעשות-לא-קיבלנו-מספיק-מנדטים-ונאלצנו-להיפרד-ממשרד-הבינוי-והשיכון', ולכן אי אפשר לממש את ההבטחה להעניק לו את ראשות מנהל מקרקעי ישראל, חייך כחלון את חיוכו התמידי. בליבו פנימה שב והבין כמה טוב עשה כשהלך לעשות לביתו. בחוץ הוא רק זכה לזריקות עידוד ולהגברת כוחו בשטח.

אבל אז נשמע ציוץ מכיוונו של יו"ר הבית היהודי. היה זה שלום שלמה, האיש החזק בלשכת נפתלי בנט שהמהם: 'בכלל לא התנגדנו למינוי של כחלון'. אחרי הכול, למה שלא לנגוס בסמכויותיו של השר אורי אריאל, זה שמייצר לבנט לא מעט צרות.

אז זהו, שגם אם נתניהו ירים את הכפפה שהשליך לעברו שלמה, ויעביר ממשרד הבינוי והשיכון של אריאל את סוכריית המינהל, כאשכנזי המנהל לשכה ראשונה על טהרת הגזע הלבן - כחלון לא יזכה לקבל את הארץ המובטחת, רק לראותה מן הצד יזכה. לשמחת לבם של השרים היועצים, המנסים להדוף את הפופולאריות הגואה של כחלון.

אבל איך אמרו המושלים? עוד יגיע יום החשבון. גם זמן הפירעון.

8. היכונו: מלחמת עולם במשרד החוץ

בימים אלו עסוק יו"ר ישראל ביתנו, ח"כ אביגדור ליברמן, יותר מכל במשפטו.

אלא שלגודל צערו, מאחורי גבו ומתחת לאפו, מנסים להשתלט לו על משרד החוץ, מה שעשוי להקשות עליו מאוד את שובו למשרד. בהנחה שישוב.

מתברר שסגן שר החוץ, ח"כ זאב אלקין, פועל במשרד בכישרון רב, אותו הביא מימיו כיו"ר הקואליציה. השבוע הוא יעביר את מינויו של השגריר בוינה, מינוי פוליטי על משבצת השגרירים הפוליטיים. מתברר כי במהלך השבועות האחרונים הוא עסוק כולו ורובו במינויים שכאלו.

לשר שיגיע, ליברמן או יובל שטייניץ (השר לו מיועד התפקיד, אם וכאשר יהיה נבצר התיק מליברמן), תצפה עבודה קשה.

לכל החושבים שבמקרה של שטיניץ - אלקין יוכל לשקוע בנחת בכסא, ואין סיכוי שהשר השקט והנוח יקח את המושכות לידיו, צפויה אכזבה. אחד מהאנשים היותר קובעים בלשכתו של שטייניץ הוא גיסו, גרי חכים, שאלקין יצטרך להזיע כדי למנוע ממנו ליטול חזרה את המושכות.

במקרה של ליברמן, אין צורך לדבר על הזעה. מלחמת-עולם תהיה הגדרה מתאימה יותר.

9. דרעי מבשל קואליציה

יותר מדי גורמים בוחשים בקדירה הקואליציונית, שקצת הקדיחה לאחרונה.

שאלתם את עצמכם במה עסוק איש הלשכה המודח נתן אשל? מתברר שמשסיים את פגישותיו עם שלדון אדלסון החל לבחוש אף הוא בסיר. יש אומרים שהוא עסוק ב'עניינים קואליציוניים'. קרי, ענייני פירוק והרכבה.

באותם נושאים עסוק גם יו"ר ש"ס ח"כ אריה דרעי, שבין לבין מוצא לעצמו זמן לפגישות (חשאיות וגם גלויות) עם יו"ר התנועה ושרת המשפטים ציפי לבני, גם עם יו"ר העבודה שלי יחימוביץ', שכבר שינתה את הטון ותהיה מוכנה להיכנס לקואליציה - אם רק יחל משא ומתן מדיני.

מצד דרעי, אגב, נראה שיש עדיפות לכך שראש הממשלה לא יהיה בנימין נתניהו. מצידו שתוקם ממשלה בראשות יחימוביץ', אפילו בראשות לבני. נתניהו שוב הימר על המועמד ה'לא נכון', רקם מסכת מופלאה של קשרים עם היו"ר המודח אלי ישי, מה שגורם לדרעי רצון לנקום.

אלא שגם ביבי יודע לנקום לא רע. ואולי זה מה שהביא אותו הבוקר לאמירה לפיה הוא ממש לא תומך במשה ליאון לתפריד ראש עיריית ירושלים. את משה ליאון, למי שאינו זוכר, הכתירו למועמדות (הגם שהוא עדיין מתגורר בגבעתיים) ליברמן ודרעי. חלילה, לא בשביל להרוס לאלי ישי את הרצון לרוץ לתפקיד. סתם, כי ליאון מתאים יותר.

10. ישי מתגעגע לחזון איש 5

שאלתם את עצמכם איך זה שח"כ אלי ישי מגיע לבני-ברק שוב ושוב ואינו מבקר אצל הגראי"ל שטיינמן? בעבר היה מבקר בבית שברחוב חזון-איש שוב ושוב, וזוכה לכותרות בתקשורת החרדית.

הדיבורים על אפשרות שיגיע ואולי יקבל גם מילת ברכה (על תמיכה רשמית למועמדות ראשות עיריית ירושלים עדיין לא מדברים) - נגוזו בעולם החלומות. לשבחם של בני הבית ייאמר שהם העניקו לישי רשת בטחון מכובדת למדי. "הוא לא ביקש להיכנס", אמרו רשמית. "לא תכננתי להגיע בכלל", אמר ישי.

אבל קשה להשתחרר מהתחושה שעם כל הכבוד לאהבה וליחסי החברות השוררים בין אנשי הבית שברחוב חזון-איש לבין היו"ר המודח, יש גבול כמה הם יכולים להישרף עבורו. ביקור ממלכתי פלוס כותרות הם 'קצת יותר מדי' בשביל היו"ר הנוכחי.

וערב בחירות מקומיות, כשכל אחד מבקש לסגור דילים עם הצד השני, למה להרגיז את הקליקה השלטת כיום בש"ס? אז מחליפים שיחות ידידות באמצעות הטלפון, אפשר גם להיפגש במקומות מסתור כאלו ואחרים. אבל ביקורים רשמיים - אאוט.

יש בוס חדש בש"ס, וכל מי שמוח בקודקודו מיישר קו. מיום ליום, דרך קול ברמה וכלה בבתי הרבנים. עוד מעט אפילו בעלזא יפנימו.

אלו הם החיים הפוליטיים, ומי שליבו רגיש מכדי לעמוד בפגיעה הצורבת מתבקש שלא להיכנס למגרש.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!