כשלפיד תמך בישי • מאחורי הקלעים של הישג פוליטי

תוצאות ההצבעה על זהות נציגי הכנסת לשתי הוועדות החשובות - הוועדה למינוי דיינים והוועדה למינוי שופטים - ממשיכות להסעיר את המערכת הפוליטית, כשהכל מנסים לפענח מה גרם לתוצאות הבלתי צפויות.

ולמה בלתי צפויות?

ראשית, בשל בחירתו של ח"כ אלי ישי כנציג האופוזיציה בוועדה לבחירת דיינים. בלתי צפוי, שכן לכאורה היה אמור להיות רוב שיתמוך בח"כ מירב מיכאלי מהעבודה, שאמנם נחשבת כאוהדת הציבור החרדי, אך ברור שהייתה פועלת לקדם אג'נדות התואמות יותר את אלו של המפלגות החילוניות, גם של הליכוד-ביתנו וגם של יש עתיד.

מה בכל זאת קרה?

אמש, בישיבת סיעת יש עתיד, ניתנה הוראתו של יו"ר הסיעה יאיר לפיד בזה הלשון: "אני מצביע לאלי ישי, אנחנו לא חושבים שנכון ללכת עם מירב מיכאלי, ואני מבקש מכולם להצביע לאלי". אמנם מדובר בהצבעה חשאית בה אין ללפיד כל יכולת לאכוף את דעתו על חברי סיעתו, אבל מספירת הקולות וניתוחם עולה כי חברי הסיעה, לפחות ברובם, נשמעו לו.

עוד בנושא:
• קצת נחת • אלי ישי מונה לכהן בוועדה למינוי דיינים

בלתי צפויות גם בשל בחירתו של ח"כ איציק כהן, נציג האופוזיציה, כשלצידו נבחר ח"כ בוז'י הרצוג, אף הוא נציג האופוזיציה. זאת בניגוד לדיל שנרקם על ידי יו"ר הקואליציה יריב לוין, ובו נסגר כי הליכוד-ביתנו והעבודה יצביעו כאחד עבור שני המועמדים: ח"כ דודו רותם מישראל ביתנו וח"כ הרצוג. הדיל נפרם, כך נראה מניתוח התוצאות, על ידי חברים מאחת משתי הסיעות הללו.

הח"כים בעבודה ובליכוד התעלמו מהדיל

נעבור לניתוח התוצאות:

בועדה לבחירת דיינים קיבל ישי 80 קולות, ח"כ שולי מועלם רפאלי מהבית היהודי (שזכתה במינוי לצידו של ישי) זכתה ב-70 קולות ומירב מיכאלי ב-47 קולות בלבד. מה שאומר שמלבד חברי סיעתה פלוס סיעת מרץ (לא ידוע מה הצביעו הסיעות הערביות) היא זכתה לתמיכה של חלק מצומצם מהליכוד ביתנו אך לא לתמיכת יש עתיד.

בועדה למינוי שופטים היו התוצאות כדלהלן: הרצוג עם 78 קולות, איציק כהן עם 65 ודודו רותם עם 61 בלבד. כדי לזכות במספר כזה של קולות – 65 – חייב היה כהן לזכות בקולותיהם של חברים מהעבודה ו/או מהליכוד ביתנו. בהנחה שאחד עשר חברי ישראל ביתנו שבתוך הליכוד לא בגדו בחברם רותם, הרי שכהן קיבל את 18 הקולות ה'חרדיים' בכנסת פלוס שאר קולות הליכוד – 16 במספר, פלוס ....קולות חברי העבודה, ולפחות את רוב הקולות בשתי המפלגות הנ"ל. זאת אומרת שרוב החברים בשתי המפלגות לא התייחסו לדיל, וקרקעו את רותם.

אתמול, זמן קצר לאחר ההצבעה, הגיע אחד מאנשי ש"ס ליריב לוין. "בפעם הבאה תסגור דילים איתנו, אנחנו לא בוגדים", אמר לו. לוין נאנח, רק כשלושה חודשים חלפו מאז הוקמה הממשלה, אבל דומה כי הם הספיקו לו להבין עד כמה המצב מורכב.

למען האמת זו הפעם הראשונה בה משתלב מועמד חרדי בוועדה למינוי שופטים. אבל הפעם, אולי בשל מורכבות המצב בו נתון הציבור החרדי, התיר הגר"ע יוסף לש"ס להציב את מועמדה לתפקיד, איציק כהן, וגם הגראי"ל התיר זאת למועמדו, ח"כ יעקב אשר. רגע לפני הרגע האחרון, וכדי שלא להתחרות במועמדי ש"ס - החליטו מקלב ואשר להסיר את מועמדותם, לטובת מועמדות ישי וכהן. במבט לאחור, זה מה שהציל את המצב והביא לבחירת שניהם, ולייצוג חרדי בשתי הוועדות.

בש"ס אגב העריכו מאד את הויתור הנ"ל. "נזכור להם את זה", הבטיחו שם. לטובה, כמובן. כששאלתי האם יתכן שהשינוי שחל בהנהגה הליטאית הוא זה שהשליך על שיתוף הפעולה הנ"ל, הם העדיפו שלא להיכנס לקו התפר הרגיש למדי.

הפרס, אגב, לא איחר להגיע. היום היה זה ח"כ יעקב מרגי שהסיר את מועמדותו לגוף הבוחר לרבנים ראשיים, והותיר בזירה את ח"כ ישראל איכלר, שבחירתו מובטחת.

ישי 'חרש' את הכנסת - כהן רק חייך

עד כאן סיפורו של ניצחון חרדי מובהק, שאמור היה לסחוט מחיאות כפיים סוערות מכל מרכיבי המפלגות החרדיות, בלי שום ניתוח ודיון נוסף על זהות המנצח הספציפי. אך בעוד ביהדות התורה זה מה שנעשה, מחיאות כפיים, הרבה שמחה בלב, ושום ניסיון להיכנס לשדה המוקשים של מי המנצח. בש"ס, כמו בש"ס, נחלקו הדעות לשני חלקים. אלו אומרים, שלי הניצחון (מחנה ישי), אלו אומרים שלנו הוא (מחנה דרעי).

כדי שלא להכניס עצמנו בקו תפר נפיץ שכזה נביא את שתי הדעות, תוך פירוט העובדות אותן ניתן לספר:

ברשימת נאום הניצחון של אנשי ישי המסורים, מצויים הדברים הבאים: "הנה הוכחנו כי 80 חברים מתוך חברי הבית, חוצה קואליציה-אופוזיציה, תומכים ואוהדים באלי ישי. תהא אשר תהא החלטתו של הרב באשר לזהות היו"ר, אמש הוכח כי אין כמו האהדה לאלי בשטח".

למען האמת אלי עשה עבודת שטח מדהימה, 'חרש' את הכנסת לאורכה ולרוחבה וביקש את תמיכת החברים. דקות אחדות לפני ההצבעה הגיע במיוחד לחדרו מנהל לשכת רוה"מ, גיל שפר, והגם שנושא שיחתם נשמר תחת מעטה של חשאיות - לא קשה לנחש כי הוא קשור להצבעת הליכודניקים בעד אלי בועדה. מן הסתם דיברו שם גם על נושא בחירתו של הרב עמאר, אך זהו כבר נושא בפני עצמו.

לגבי איציק כהן, אין ספק שהוא לא ממש התאמץ לבחירת עצמו. מי שמכיר את האיש מכיר את אופיו הצנוע, לא מתאים לו לבקש מהחברים לתמוך בו. אבל מתברר כי מאחורי הקלעים יש כלפיו אהדה עצומה, הרבה בשל תקופת עבודתו המוצלחת כסגנו של שר האוצר יובל שטייניץ - אבל לא רק. מה גם שכל מי שהתקשה לבחור בח"כ רותם, מסיבות אישיות כאלו ואחרות, סימן את כהן. בבחינת, למה לא לבחור בח"כ השקט והחייכן...

"אריה עצמו לא הצביע לאלי"

בישיבת הסיעה היה זה דרעי שהעיד בעצמו על מאמצי אלי לבחירתו.

"איציק", קרא לח"כ כהן, "אתה לא עבדת מספיק בשביל עצמך", סנט בו בצחוק. "אלי עבד גם עבד, לא היה ח"כ שפניתי אליו שיבחר בו ולא אמר לי 'אלי כבר דיבר איתי'".

מסקנות: 1. אלי עבד גם עבד. 2. גם אריה עבד עבורו. כששאלתי את אנשי דרעי: "מה פתאום עבדתם בשביל אלי? האם הגיעו ימות המשיח?" הם התקשו להבין את שאלתי. מבחינתם, אחרי הנצחון במאבק על תפקיד היו"ר - כל הח"כים שווים, ולמען ש"ס צריך לפעול לבחירתו של אלי. אין ספק שאלי יבצע בוועדה את הוראות מרן, ומבחינת אריה ניצחון של אלי הוא נצחונו שלו, נצחונה של התנועה.

אין ספק שמעבר למה שהם מוכנים לספר (פנייה של אריה לכל ח"כ וח"כ, חלק מאותן פניות תיעדתי במצלמתי כשאני יושבת ביציע העיתונאים וצופה במאמצים און-ליין) יש גם דברים שהם אינם מוכנים ואינם יכולים לספר, מדובר באי אלו מאמצים והשתדלויות, אולי גם הבטחות עתידיות, שניתנו עבור התמיכה. ולמה זוהי תחושתי? כי מה לעשות ובעולם הפוליטי אנשים לא תומכים במועמד רק בשל עניבתו המרשימה, גם לא בשל אהדתם האישית כלפיו. בעולם הפוליטי עושים מה שכדאי. ואת זה יכול רק יו"ר מפלגה דומיננטי להבטיח, להערכתי.

אנשי ישי אינם משוכנעים. חלקם בטוח ש"אריה עצמו לא הצביע לאלי", היו מהם שצחקו ש"אילו היה מדובר בפתקים כמו בקלפי היינו דורשים לבדוק אחרי צאתו של אריה מדוכן ההצבעה האם לא שלף משם את כל פתקי ה'אלי ישי'". אבל אנשיו של דרעי אינם טורחים אפילו להגיב על האשמות מרושעות שכאלו. מבחינתם אלי הוא נציג הגר"ע יוסף, נציג ש"ס, נציגו של אריה בועדה לבחירת דיינים. כפי שאיציק כהן הוא נציגם בועדה לבחירת שופטים.

כך או כך, יהא אדריכל הניצחון אשר יהא (מן הסתם כולם יעמדו על הברכה, כל אחד תרם את חלקו, כולם פעלו), אין ספק שמדובר בניצחון המרשים הראשון של האופוזיציה הלוחמת אליה נקלעו הסיעות החרדיות. ואולי לא בכדי חשש ראש הממשלה בנימין נתניהו מפני שובו של דרעי לזירה. חייו הפוליטיים של ראש הממשלה, כך נראה, לא הולכים להיות קלים בקדנציה הבאה עליו לטובה - או לרעה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!