ביואיק, שיר פרידה וסכינים • הנהגת ש"ס מעכלת: משלושה יצא אחד

כמו שלושה תינוקות רכים שנולדו מחדש, מנסים שלושת בכירי ש"ס לעשות את צעדיהם הראשונים בעולם, לנשום כל אחד בכוחות עצמו - ולהתגבר על הרגשות.

זה לא קל לאיש מהם.

נתחיל דווקא במנצח, זה שסימן לפני כשבועיים וי גדול. לכאורה, חייו מרופדי אושר. כמה קל להיכנס לחדר הישיבות של ש"ס ולפתוח את ישיבת הסיעה כשאתה יו"ר המפלגה, יו"ר ש"ס, לבדך.

אלא שזה רחוק מלהיות קל. ראשית, עיני כל נשואות אליך. עליך לקבל החלטות באופן יומיומי ולעמוד במבחן התקשורת והציבור. לא הרי התקשורת 13 שנה לאחור כתקשורת בימינו. רק כדי לדעת עם איזה עיתונאי לשוחח צריך יועץ במשרה מלאה. בין לבין צריך לחזור ולשנן את מפת הארץ לאורכה ולרוחבה, להחליט מי ייצג את מי, איפה ולמה, להסתבך עם רבנים מקומיים, לספוג ביקורת תקשורתית בעיתונות האינטרנטית, המשודרת, הכתובה, הווטסאפית.

כך, לדוגמה, בבוקר שני הופצה ידיעה כי עד היום נע דרעי בכבישי ישראל במכונית 'ביואיק' מפוארת שהעניקה לו תנועת ש"ס. מי שראה אותו, ידע שזה מכבר החליף ל'פורד' של הכנסת. אבל לך תוכיח שאין לך בת.

שלא לדבר על תמונות עם היו"ר הקודם, שאלות מתגרות, או צלם זריז שמנציח אותך בזווית לא מוצלחת כדי לספר על 'יחס צונן'.

אוהביו של אלי ישי יאמרו: "הוא השאיר תנועה יד שניה במצב מעולה, רק נראה את דרעי שומר עליה". אוהבי אריה ישיבו להם: "חכו תראו אחרי שאריה יסתער על השטח".

הסקפטים יאמרו: "אם לא יילך לו בבחירות המקומיות, הוא יאשים את המנכ"ל, הש"ג התורן, ידיח אותו וינקה את עצמו מכל רבב. ובכלל", יוסיפו, "כשאריה הודח, האם הוא לא נטש את ש"ס לאנחות? וכי לא הגיע אליו הרב עד לשערי הכלא כדי להתחנן לתמיכתו במפלגה ערב בחירות ונענה בשלילה? מישהו מהם יכול בכלל לדון את אלי? וכי לא איים אריה שיקים מפלגה אלטרנטיבית אם לא יוחזר לראשות התנועה?"

אולי פה בדיוק העניין. הגר"ע יוסף העניק את ראשות התנועה לאריה דרעי כי ידע שאלי ישי לא יתמרד. יקבל את גזר הדין בהכנעה ובאהבה.

משחק הכיסאות של אטיאס

ומה עם יו"ר הסיעה אריאל אטיאס? גם לו לא ממש קל.

מחד, הוא מסתובב כציפור דרור, שוב לא מעיקים עליו עדת מאבטחים ופגישות אין-ספור עם פקידים, קודקודי האוצר או ראש הממשלה. מאידך, לך תנהל סיעה שפתאום החליפו לה 'בעל בית'.

"הפתעת אותי" - העיר פעם לח"כ, שטס לפתע לטורקיה מבלי לעדכן.

"הפתעת אותי אתה" - השיב לו הח"כ, שפתאום התחלף לו יו"ר הסיעה.

אצל אטיאס, למשל, אין כסאות כבוד. חסל סדר הכסא השחור המוגבה שהיה שמור כלאחר כבוד ליו"ר המפלגה.

במפלגה בה הגר"ע הוא בעל הבית האמיתי - זה מיותר. כך ישי פגוע פחות, מאידך, זה משגר לו 'עקיצה' על התקופה בה ישב על כסא שכזה.

בין לבין הוא מנסה להכניס את החברים למשטר 'אי קיזוז'. במצב הקואליציוני העכשווי הוחלט בש"ס על אפס ויתורים, כמעט, והחברים נקראים ליישר קו.

הסכינים ננעצות - וישי יחכה לנס

התהליך הקשה ביותר עובר על השלישי, ח"כ אלי ישי. בין קריאת סקר ירושלמי אחד למשנהו, בדרך לבחינה מדוקדקת של סיכונים מול סיכויים בהתמודדות על ראשות הבירה מול ראש עיר מכהן, הוא נאלץ להמשיך את חיי השגרה המייסרים: להגיע לבית הרב, לרצות לשוחח איתו, ולמצוא את עצמו מול קבוצה הסובבת את הרב, ומשתייכת לשליט החדש.

עוד סכין ננעצת בלב, אבל משם הוא נאלץ לעשות את דרכו היישר לישיבת הסיעה השבועית, כדי שאיש לא יעלה בדעתו שהוא חלילה מפר את רצון הרב ואינו משלים עם קביעתו בדבר הענקת תואר היו"ר.

כמו אחרי פציעה קשה, אתה מנסה ללמוד ללכת מחדש. הצעדים הראשונים צולעים, מהוססים. לישיבת הסיעה הראשונה אחרי המהפך הגעת באיחור, רק אחרי שמקורביך הדליפו לך שהעיתונאים אאוט. נכנסת בצעד מהסס, אריה הציע - ברוחב לב של מנצחים - לשבת לצידו, סירבת והסתפקת בזנב השולחן, ממולו בדיוק. ישבת, ושמרת על שתיקה רועמת.

השבוע הגעת בכוחות מחודשים, פסעת פנימה מיד לאחר תפילת מנחה, ונענית למחווה. אחרי הכול, אתה עדיין מספר אחד ברשימה. אולי חלק ממצב הרוח המרומם קשור לבשורה שנתבשרת באותו בוקר - על הולדת עוד נכד, בן לביתך.

הסכינים ננעצות בך בזו אחר זו. וכי מה חשבת כשנפגשת עם נציגי העיר אלעד וניסית לסדר את ענייניהם מבלי שתתייעץ על כך תחילה עם שאר חברי השלישייה? בפגישה שהייתה לך שלושה ימים קודם ההפיכה עם אריאל אטיאס הוא הטיח בך את זה והתחנן אליך לתאם עמדות. לא שמעת לו, וחבל.

התוצאה הראשונית הייתה הרבה פחות כואבת: דרישה להדיח את ח"כ אברהם מיכאלי מתפקיד יו"ר הסיעה ולהעבירו לאטיאס. שעות אחדות חלפו ולבית הרב הגיעו חתימותיהם של כמה חברי הכנסת שלא הסכימו עם המהלך. כאילו לא ידעת שבש"ס לא שואלים את החברים לרצונם ויש מי שמכתיב להם אותו. נדון אותך לכף זכות, אולי הם החתימו מאחורי גבך, מתוך מסירות אליך.

כשיצאת מישיבת הסיעה בדרך ללשכתך, פגש בך ח"כ משה גפני. הוא הביט בך בעיניים מצועפות געגועים (כן, קורה גם לגפני) והפטיר: "אני מתגעגע אליך, אלי. איתך אני יכול לדבר". לא ברור מה עשה דרעי שהעלה עליו את חמתו של יו"ר ועדת הכספים לשעבר, אבל לפגוש בפרץ רגשות שכזה אצל גפני לא דבר שכיח הוא, למי שמכיר.

אחר כך פגשת בשר החינוך, שי פירון. "אלי, כל מה שאני יכול לעשות בשבילך, אעשה", אמר לך. פירון הוא אדם שלא בנוי לריב עם אנשים, הויכוח הפומבי בין דרעי ללפיד בו נפל - לא עשה לו טוב, ובשלב מסוים הוא נטש את המערכה. לא בטוח שלא היה לו מה להוסיף בנידון, אבל הוא העדיף לשתוק ולפרוש. כשראה אותך, פרק את אשר על ליבו. כן, גם הוא מתגעגע.

מן הסתם גם לביבי לא קל היה להזמין את דרעי לפגישת הפיוס אליו. הרבה חתולים שחורים עברו ביניהם במהלך השנים, אבל בסופו של יום נפל גם אצל ראש ממשלת ישראל האסימון, והוא הפנים מיהו יו"ר ומי בדימוס.

אפילו לחתונה הבעלזאית ליווה אריה דרעי את הגר"ע יוסף.

אם יורשה לי לנחש, לישיבת הסיעה הבאה תגיע רענן בהרבה ובטוח בעצמך. לאט לאט יתייצבו הצעדים ותעכל את מצבך. לאן? ובכן, ניתן להיות ח"כ מן השורה ולהצליח, אפשר לחשוב על ראשות עיריית ירושלים, להמתין לימים טובים יותר בקואליציה ולתפקיד שר בכיר - שמן הסתם יוענק לך ביד רחבה, כפיצוי על כל מה שעברת.

ותמיד אפשר גם לצפות לניסים.

כשדרעי הצליף בלפיד

ומי שוכח את המולת הקרבות על נטילת הקרדיט בפרשת ביטול גזירת החינוך העצמאי ואל המעיין. זוכרים את הסאגה? בלשכת דרעי הוציאו הודעה שההישג התקבל לאחר פגישה שלו עם ...שר האוצר יאיר לפיד. דקות אחדות לאחר מכן, ולאחר ששר החינוך נפגע (הוא עדיין לא מכיר את השטיקים של הפוליטיקאים החרדים) יצאה הודעה זהה, אלא ששמו של לפיד הומר בשר החינוך שי פירון.

ולפתע התברר (לפיד, בפייסבוק כמובן) שהקרדיט נחטף על ידי דרעי על לא 'עוול' בכפו, שהוא לא ממש היה צריך להתאמץ בשביל ההישג שהוגש לו על מגש של כסף (ורק נמסרה לו הודעה שהמגש בדרך...).

אגב, מאז ועד היום אני מתחבטת בשאלה: חכם או לא חכם היה מצד דובריו של דרעי לשחרר את ההודעה וליטול באגרסיביות את הקרדיט. מחד, הבאתי אז תגובות של בכירי יהדות התורה וגורמים פנים ש"סיים על כך ש"מדובר בהודעה לא אחראית", ו"עולם התורה ייפגע מכך בעתיד". מאידך, ימים חלפו והפנמתי שהיה גם צד חכם להודעה. ולא רק כדי למתג את היו"ר החדש של ש"ס (שיקול שאינו מצדיק פגיעה עתידית בעולם התורה, כמובן).

כי היה רווח נוסף בכל הסיפור, והוא הצלפה תקשורתית ביאיר לפיד, האיש שנכנע לחרדים. הנה למשל מה שכתבה העיתונאית מזל מועלם:

"הספין של אתמול נגמר אחד אפס לטובת דרעי שהצליח להפתיע את מכונת התקשורת המיומנת ששמה לפיד כשמיהר לקבוע עובדה בהודעה לכתבים הפוליטים (ב-22:10) בה בישר כי סיכם עם לפיד שהקיצוץ ברשת מעיין החינוך התורני ירד מעל סדר היום. רק ב-22:54, בהודעת שר החינוך פירון, ניתן ההסבר לפיו סוכם רק על דחיית יישום הפחתת התקציב. בזמן היקר הזה דרעי כבר הצליח לצרוב בתודעה שלפיד ויתר לחרדים. חג שמח!"

עדיין חושבת אני שההודעה הנ"ל לא הייתה צריכה לצאת לאוויר העולם בידי דובריו המסורים של דרעי. ובכל זאת, קורטוב חיובי יש בה: אם יאיר לפיד נגדנו, נגד לימוד התורה של ילדינו, אנחנו בעד שהתקשורת הכללית תהיה נגדו. וכל המרבה, הרי זה משובח.

כיסי התנגדות ב'קול ברמה'

הפיכה פנים ש"סית, אגב, אינה ענין של זבנג וגמרנו. בשטח עדיין קיימים כיסי התנגדות קשים מאד, איתם ייאלץ אריה להתמודד תוך הרצת מערכת הבחירות לרשויות המקומיות.

הנה השבוע, ברדיו הבית של ש"ס, התכנסו שדרנים כדי להלחין שיר אהבה לאלי. בניצוחם של אוהדי אלי ברדיו.

כך קרה גם כשפרש דרעי מראשות ש"ס. תקופה ארוכה חלפה בטרם ניאותו קברניטי בטאון הבית 'יום ליום' להתייחס לאלי כיו"ר החדש, תוך שהם מתעלמים ממנו בהפגנתיות.

"בכל ביתי נאמן הוא, עליו בפיו קודשו העיד מרן, העיף מברכתו, זה אלי ויושרו, אורך ימים בימינו ושמחה תאיר נפשו, ימשיך פועלו לישראל עמו", התנגנו מילות השיר, והזכירו לדרעי כי עוד ארוכה הדרך לכיבוש הבית.

סוער בליכוד: כץ ובוגי חולמים על ההנהגה?

אם צרת רבים היא חצי נחמה מוזמן אריה להתנחם בצרותיו מבית של ראש הממשלה בנימין נתניהו: עוד בטרם הספיק להתרפק בערגה על ההודעה לפיה החליט להדיח את מנכ"ל הליכוד גד אריאלי ולרענן את השורות במועמדו לתפקיד יוסי שלי, נפתחה נגדו חזית עממית באינתיפאדה מרשימה שתוצאותיה גם עומדות להשפיע, כך נראה.

בראש החזית ניצב שר התחבורה, ישראל כץ, שסירב להיכנע ולהסכים לתכתיב. יש אומרים שכץ רואה בעצמו מועמד אלטרנטיבי לראשות התנועה. אחרים מצביעים על שר הביטחון, בוגי יעלון, כמוביל. מבחינת זכויות, מגיע לבוגי כל קידום אפשרי. הוא הגן בלהט על בחורי הישיבות, הוא זה שממתן כל ביקורת 'פרזיטית' נגדם. אבל מבחינת הכריזמה הוא לא בדיוק יריב שקול לביבי, והפוליטיקה אינה הצד החזק שלו.

כך או כך, ברקע נמצא כיום מועמד אחר הרואה בעצמו 'יורש העצר'. אביגדור ליברמן, למי שאינו זוכר, הוא כיום חלק אינטגרלי מסיעת הליכוד, וה'יורש המועדף' על ראש הממשלה. ראוי לזכור את חושיו הפוליטיים המחודדים, ולהבין שבדרך לבית שברחוב בלפור - נכונו ללפיד חיים קשים במיוחד.

כך או כך, כפי שהדברים נראים כרגע, הולך בית המשפט של הליכוד לחייב את נתניהו לכנס את ועידת הליכוד. רוב למועמד שלו הוא לא יקבל שם, וניסיונות בכירי לשכתו לפעול בכיוון (ולשדל פעילים) נידונו לכישלון.

מי שעשוי להרוויח מהסיטואציה הוא יועצו של ראש הממשלה לענייני התנחלויות, גבי קדוש. בחור טוב, אהוד בליכוד, ובעל סיכוי טוב. מכל מקום, נתניהו צפוי לצאת בשן ועין.

ופינת הרבנות הראשית

ואיך אפשר בלי סאגת הרבנות הראשית - המאיימת לזעזע את שלוותה של הקואליציה, כמו גם את שלום הבית הפנימי בבית היהודי.

קשה לנבא כיצד יסתיים הסיפור ומיהם שני הרבנים הזוכים, שיישבו על כס הרבנות בעשרת השנים הבאות. אבל כמו ברולטה, נציב את האפשרויות אחת לצד השניה:

• במפד"ל רבים רוצים לראות את הרב דוד סתו כמועמד האשכנזי.

• בתקומה מעדיפים את הרב יעקב אריאל במשבצת האשכנזית.

• הרב חיים דרוקמן מצדד בדיל עמאר-אריאל, רצונו לראות את הרב אריאל רב ראשי.

• קודקודי המפד"ל המעוניינים ברב סתו, לא מודים בכך בפומבי כדי שלא להתעמת חזיתית עם הרב דרוקמן וליצור לעצמם מצב לא סימפטי בעליל.

• זו הסיבה להנחת החוק של ח"כ זבולון כלפה, המאפשרת לרבנים מעל לגיל 70 להיבחר לתפקיד.

• לחוק כמעט אין סיכוי לעבור את משוכת ועדת השרים, באם ייפול - יוכל יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט להתנצל בנימוס ולומר: ניסינו, לא הלך.

• בין לבין, עבר חוק שטרן להגדלת הגוף הבוחר בקריאה טרומית. בבחינת אם לא יועיל, גם לא יזיק. ותמיד בעת הצורך ניתן להתפשר על זהות האישים המרכיבים את התוספת לגוף הבוחר ולסדרם בהתאם תמורת דיל נאות.

• ישראל ביתנו מעוניינת ברב דוד סתו, ורשמית מוכנה לשלם עבורו את מחיר 'חוק עמאר', אך מאחורי הקלעים נראה שהדברים אינם כה פשוטים גם שם.

• 'התנועה' מתנגדת נחרצות לחוקי עמאר ואריאל, תומכת בהגדלת הגוף הבוחר ומעוניינת בשני רבנים ציוניים.

• בש"ס מעוניינים באחד מבניו של הגר"ע יוסף לתפקיד הרב הספרדי, במשבצת האשכנזית היו רוצים לראות שם את הרב יצחק גרוסמן, אך יתפשרו על הרב ישראל מאיר לאו או בנו הרב דוד לאו - במידה והסרת מגבלת הגיל לא תעבור בחוק.

• בש"ס מתקשים להודות בפה מלא ובפומבי בכך, מתוך אי נעימות לגר"ש עמאר, שעשה רבות למען המפלגה ומערכת הכשרות שלה.

• באופן רשמי ש"ס תומכת בדיל עמאר-אריאל, לא בדיל עמאר-סתו. יו"ר המפלגה חתם על מכתב בנושא ואף הציג תמיכה כתובה של הרב בנושא.

ולכל המתעניינים, לסיעה האחות יהדות התורה שלום. חבריה הולכים ומתרגלים למצבם האופוזיציוני החדש. ומדוע לא הקדשתי להם ולו מקטע בודד? ככה זה כשהאירוע המרתק ביותר של הסיעה הוא התכנסות של גבירים מחסידי בעלזא מכל רחבי העולם בחדר הישיבות שלה. נחתו לכבוד החתונה, ובאו לטיול בכנסת.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!