המשחק המדאיג של 'מי יצליח לעורר יותר פרובוקציה'

לפעמים זה נראה כמו ריטואל קבוע: החרדים חשים בצדק או שלא בצדק שהחברה החילונית על מוסדותיה הפרלמנטריים והתקשורתיים רודפת אותם, הח"כים החרדים מוחים בתוקף (גפני 'נזעק'), העיתונאים שבימים כבתיקונם לא נמנים על הגרעין הקשה של כולל חזון איש מתראיינים על תחושות הרדיפה, ועל האיסור המוחלט להיכנע לרשויות, ואז מגיע העיתונאי התורן שמשווה את החילוניים ואת התקופה לנאצים ולשואה.

את הפעם הקודמת פגשנו בעיצומו של פסטיבל הדרת הנשים. הידיעות, הדיווחים, והפרשנויות שהתפרסמו סביב ההקצנה ברחוב החרדי הבאה לידי ביטוי ב'הדרת נשים' והרחקתן מהמרחב הציבורי, הובילה לתחושת מרמור בקרב הקבוצה החרדית, וההרגשה היתה שגורם או גורמים מסויימים מאוד במדיה החילונית, מכוונים, בהצלחה, את חיציהם קונקרטית כנגד המגזר החרדי.

כל פרשני המגזר, וכותבי הטורים חובשי הכיפה בעיתונות הכללית והחרדית, כתבו, התראיינו, והסבירו את העיוות שבקונספציה הזו, וניסו, לעיתים בהצלחה, להבהיר את גבולות ההלכה, התרבות והאתיקה החרדית.

עוד בנושא:
• שנאת נפש בלי חשבון • טורו של חיים ולדר
• ולדר, מי יתקן הנזק שגרמת? • טור אישי על הסברה חרדית
• הסיפור העצוב של "גרשון וייס" • חיים ולדר על המסבירנים-מטעם-עצמם
• כל "היטלר" כזה זורק עוד משפחת אברכים לעוני

כולם השתתפו במשחק או בקרקס התקשורתי שהתנהל במשך שבועיים תמימים. חוץ מעיתונאי אחד מ'יתד נאמן' בשם פ' חובב.

בבוקר בהיר אחד, התעוררו קוראי 'יתד נאמן' לטור סוציולוגי מרתק בו הסביר מר חובב, כי הפרדת נשים היא דבר הגון. הנה, כך מר חובב, גם הנאצים הקימו בלוקים נפרדים לגברים ולנשים. זה היה דבר טבעי. אף אחד לא נזכר שם בטהרן.

מהיכן מגיעה ההתנפלות

שנה וחצי חלפה, ותוצאות הבחירות לכנסת הבהירו כי העם בחר בדרך אחרת. דרך שאינה כוללת בהכרח את המפלגות החרדיות בקואליציה. עד מהרה הופיעו הגזירות הכלכליות והדרישות לרוויזיה בחינוך, והחרדים חשו, כי אנשי הממשלה החדשה מתנכלים אליהם, 'מסמנים' אותם, ומנסים לייצר דה לגיטימציה לאורח חייהם. חברי הכנסת מחו בתוקף, חלקם 'נזעקו', כותבי הטורים ואנשי התקשורת החרדיים התראיינו שוב ושוב בכל במה אפשרית.

ואז ביום ראשון אחד, הופיע הסופר חיים וולדר והבהיר לכולם כי יאיר לפיד, שר האוצר החדש, מזכיר בנאומיו את הפיהרר הנאצי אדולף היטלר.

פ' חובב וחיים וולדר (אדם ראוי ועתיר זכויות, צריך לומר) אינם מבינים, בכנות, מהיכן מגיעה ההתנפלות עליהם. מה בסך הכל הם אמרו? בחינה יבשה וקורקטית של הדברים מעלה שהשנים צודקים בטענתם. הנאצים אכן הפרידו בין בלוקים של נשים לבלוקים של גברים, והיטלר אכן דיבר בפירוש על כך שהיהודים אינם פרדוקטיביים ועשויים ליפול למעמסה על כתפיהם של האזרחים העובדים.

אולם דבר אחד היה חסר לשני האנלוגיות הבלתי מרשימות הללו: קונטקסט, ובעברית: הקשר.

כאשר היטלר דיבר על אזרחים פרודוקטיביים ויצרנים, הוא התכוון לדבר אחד: השמדה מוחלטת של הגזע היהודי. במוחו החולני ידע הצורר הנאצי כי ההשמדה הפיסית של היהודים תצליח רק בעזרת הטרמה של תעמולה ארסית על חוסר יעילותם, והרס הכלכלה שהם יוצרים.

איזו מחשבה מתרוצצת בראשו

האנטישמיות הישנה והמודרנית מעולם לא דאגה באמת ליצרנותם של היהודים, אלא חפצה במיגורם בצורה הפשוטה והגלויה ביותר. כך גם באנלוגיה להפרדה המגוחכת של הגברים והנשים באושוויץ, מקום בו הצניעות והדאגה לפרטיותם של המינים, היתה הדבר האחרון שעניין את הגרמנים (ערכו ביקור קצר ב'יד ושם').

האם באמת יכול אי מי לחשוב ברצינות שאדם כמו יאיר לפיד, בן לניצול שואה, נושא נאומים כשבראשו מתרוצצת מחשבה כיצד להוביל את כל החרדים לתאי הגאזים?

המסבירנים החרדים מוכרחים להבין כי ההשוואה לנאצים ולשואה מסוכנת ומעלה את כל הקונוטציות הנלוות אליה. המשחק המדאיג הזה של מי מצליח לעורר יותר פרובוקציה בשימוש באלמנטים משואת העם היהודי, עשוי להוביל למקומות הזויים שאיש לא חפץ להגיע אליהם. הצידוק ש'זו לא היתה הכוונה', ו'ההשוואה היתה סלקטיבית' וכו' אינה ראוייה, אינה נכונה, והיא גם לא אינטלגנטית.

היטלר של הנאומים הוא היטלר של בירקנאו, והיטלר של 'היהודים הפרודוקטיביים' הוא היטלר של מיידנק.

הוא בטח לא יאיר לפיד.

גם עם כל הקובלנות והטענות המוצדקות שכנגדו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!