ההספד של החברותא: "הוא למד כמעט בנשימה אחת"

במשך שנים רבות היה הגאון רבי צבי רוטברג ראש ישיבת בית מאיר חברותא של מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי זצ"ל הם למדו קרוב לשבע עשרה שנה, עיקר לימודם היה כל הירושלמי בעיון של הפשט וגם סיימו את הבבלי כולו.

לפני שלמדו מסכת ראש השנה למדו חצי שנה הלכות קידוש החודש לרמב"ם עם כל החשבונות, וכשר' שבתי פרנקל הוציא את הרמב"ם ביקש מר' חיים שיערוך לו את כל הציורים של החשבונות הסבוכים והוא שלח אותו לגאון רבי צבי רוטברג באומרו שהוא יודע הכל כי למדנו זאת ביחד וכך עשה את כל החישובים והציורים שבסוף כרך 'המדע', ר' חיים היה רושם כל פשט והערה בגיליון הירושלמי, וכשזה היה מהגר"צ ציין בסוף הקטע צ. (-צבי)

בהספד מר ורווי שנאמר מיד לאחר הלוויה סיפר סיפורים שנחשפים לראשונה. 'בחדרי חרדים' מביא את דברי ההספד. 

הגר"צ רוטברג פתח את ההספד ואמר "אני רוצה להגיד מה הי' פה ומה הפסדנו פה ובעיקר מה הי' פה ואני חושב שצריך להבין את המה הי' כי על ידי זה אולי באיזשהו מקום נוכל לעשות משהו, לתקן משהו, אני לא מדבר למלא את המקום הזה לא נראה לי שזה שייך אנחנו לא בכיוון כלל, אבל שייכות מסוימת יש".

"אני חושב שהספד על ר' חיים תמצית ההספד שעם זה אפשר להתחיל את ההספד ובזה גם אפשר לגמור את ההספד, מה שהוא עשה בחייו הוא למד ולמד ולמד. ובזה לא גמרתי, כי חוץ מזה מה שהוא עשה הוא למד ולמד ולמד, זה מה שהוא עשה וזה מה שהוא היה, צריך לדעת שיש דבר כזה ללמוד  וללמוד כל הזמן ממש בלי שום הפסק, כמעט בנשימה אחת לא היה שם כדי שתי נשימות, כל הזמן למד, וזה למעשה רצונו יתברך וכולנו רוצים לעשות את זה אך אנחנו עושים כל הזמן הפסקות באמצע, מה שהיה אצל ר' חיים זה לימוד ללא הפסקות".

"כתוב בגמ' במגילה י"ח ב' אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: אסור לכתוב אות אחת שלא מן הכתב. מיתיבי, אמר רבי שמעון בן אלעזר: מעשה ברבי מאיר שהלך לעבר שנה בעסיא, ולא היה שם מגילה, וכתבה מלבו וקראה. אמר רבי אבהו: שאני רבי מאיר דמקיים ביה ועפעפיך יישרו נגדך, נשאלת השאלה מדוע הביאה הגמרא את הפסוק של ועפעפיך יישרו נגדך שהגמרא תגיד שאני ר' מאיר שהי' יודע בעל פה, והתשובה היא שאם יש הלכה שצריך לכתוב מתוך הכתב אפילו אדם שיודע בעל פה אסור לא לכתוב שלא מתוך הכתב, וראיה לזה מר' עקיבא איגר שמביא שם מדרש אחר ששם כתוב באופן אחר את המעשה עם ר' מאיר, ומה שכתוב שם שר' מאיר כתב מגילה בע"פ ומתוך אותה מגילה הוא העתיק מגילות אחרות ומהם הוא קרא, אך הוא לא קרא מהמגילה שהוא כתב אותה בע"פ כיון שיש דין שצריך מתוך הכתב, והגמרא במגילה סוברת שר' כתב מגילה אחת אך אותה מגילה הייתה מתוך הכתב כיון  שר' מאיר שונה שעליו כתוב ועפעפיך יישרו נגדך, פירוש הדבר שאצל ר' מאיר אותה מגילה שהוא כתב היא הייתה מתוך הכתב, כיון שהוא ראה את זה מולו כתוב, זה לא שהוא זכר את זה בעל פה, אלא זה היה כתוב אצלו מול העיניים, וכמו שכתוב בפסוק "וכל העם רואים את הקולות" הוא ראה את זה".

 "וזה מה היה ר' חיים התורה הייתה פרוסה לפניו כנתינתה מסיני, יש דרגות של נתינתה מסיני, אך בנקודה הזאת של ועפעפיך יישרו נגדך, אפשר להגיע לזה אדם מבשר ודם בדור שלנו שזה שתי ריעותות, ובכל זאת הוא הגיע לזה, גם אנחנו יכולים להגיע לרמה ועפעפיך יישרו נגדך, וכמובן שאי אפשר להגיע לרמה שהוא הגיע אבל משהו אפשר. צריך לנגוע בזה לאחוז בזה באיזה שהוא רמה".

"אני יכול לספר בתור עד ראיה וכבר לפני ארבעים שנה אמרתי את זה, יש הרבה שיודעים חלקים גדולים של התורה או שיש להם זיכרון טוב או סיבות אחרות, אך הבקיאות הגדולה והנוראה של ר' חיים הייתה בכך שהיה לו בהירות עצומה ונוראה בכל מקום ומקום, לא רק בקיאות של ידיעות שזה כתוב כאן וזה כתוב שם אלא היה לו בהירות נוראה ועצומה בכל מקום ומקום".

"היה לי סיפור שניגש אלי יהודי ת"ח גדול באיזה שמחה ושאל אותי פשט באיזה תו' בכתובות זה היה תו' קטן של שתיים שלוש שורות ניסיתי להגיד לו כך וכך והוא דחה אותי בכל מיני הסברים ואמר שהתו' הזה לא מובן, למחרת שאלתי את ר' חיים מה הוא הבין בתו' הזה ועוד לפני שהוא הסתכל על התו' הוא מיד אמר לי פשט שלו בתו', בדקה אחת הוא אמר לי פשט שלו בתו' כי הוא לא העביר את התו' לסדר היום עד שהיה לו מהלך בעניין".

"הרבה פעמים שאלתי אותו כל מיני שאלות קשות לפעמים הוא ענה לי לפעמים הוא אמר נחשוב, אבל כששאלתי אותו שאלה בפשט והוא הרגיש שנגעתי בדבר שאולי הוא לא יודע מה הפשט פה הוא היה "אויס מאענטש", כי בדברים שהיו בפשט לא היה שייך לעבור על זה לסדר היום, פעם שאלתי אותו על איזה ר"ש קשה בטהרות ואמרתי לו שנראה לי שצריך לעשות הגהה בר"ש מחמת הקושיות שיש על זה, ואחרי שבוע הוא אמר לי שהוא מצא אחד מהספרים שמדבר על הר"ש הזה אך עד אז לא היה לו מנוחה, וזה לא שהיה קושיא אלא היה משהו בפשט לא מובן מדבר כזה לא היה לא מנוחה עד שהיה לו פשט בזה".

את דבריו "אנחנו הסתכלנו על ר' חיים כאילו כל העולם עומד עליו הוא מהרגע הראשון שהוא למד ועד הרגע האחרון שהוא למד הוא לא חשב על העולם אלא הוא חשב על עצמו עוד דף גמרא עוד שורה גמרא עוד תג בגמ' עוד דקדוק בגמ' אדעתא דנפשא קעביד, וזה מה שאדם שלומד תורה צריך לדעת, כי כל מה שהוא עשה זה בכדי לבנות את הבן תורה שלו לבנות את הת"ח שלו, אדם שחושב שהוא יעזור לעולם ממנו לא יצא כלום אך אדם שהעולם לא מעניין אותו העולם אלא רק אדעתא דנפשא קעביד הוא יש לו זמן להשקיע ראשו בגמ' ולא להוציאה משם, ואת זה חסרנו היום בפטירתו".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!