הסיפור העצוב של "גרשון וייס" • חיים ולדר על המסבירנים-מטעם-עצמם

"גרשון וייס" הוא שם בדוי. אין אדם כזה.

אני יודע מיהו "גרשון וייס". גונב לאוזני שמו של האדם המסתתר מאחורי הבדיה. אבל, בעצם, הוא יכול להיות כל אחד מאותם מסבירנים-מטעם-עצמם, שיכולתם לשמוע ברדיו או לראות בטלוויזיה מלהטט בלשונו, רוקד ריקוד סוער של "מה יפית" לפני פריצי התקשורת.

הם לא מתלהמים, המסבירנים מטעם עצמם. להפך, תמיד מדברים כשחיוך על השפתיים. אמנים של מילים. אך אחת הדרכים הטובות לבחון את הצלחתם היא לראות - להיכן הגענו. איזו שנאה יש כנגדנו, שנאה ששווה 19 מנדטים ועל פי הסקרים מגיעה ל-30 מנדטים.

תראו כמה הוא הצליח "גרשון וייס" במלאכת ההסברה שלו, שמעולם לא כללה התלהמות והתקפה. תמיד דברי נועם שהוציאו את גרשון הכי טוב, ואת החרדים שעליהם התנדב להגן – הכי רע.

עוד בנושא:
• חיים ולדר חולל סערה: השווה בין היטלר ללפיד
• שנאת נפש בלי חשבון • טורו של חיים ולדר
• ולדר, מי יתקן הנזק שגרמת? • טור אישי על הסברה חרדית

כן, הם רקדו איתו, הכניסו אותו למעגל שלהם, כיבדו אותו, אהבו אותו, הזמינו אותו לכל מיני אירועים חילוניים מובהקים - והוא התייצב. אבל הציבור החרדי, זה שמעולם לא מינה אותו - את המסביר מטעם עצמו - לייצג אותו, נשאר מחוץ למעגל.

כלומר, "גרשון וייס" הבדוי יצא הכי טוב. הוא היה חרדי המחמד שיודע כל-כך לדבר ולחייך, אבל משום מה הוא היטיב לשמש "עלה תאנה" להצדקת המשך ההתקפות על החרדים.

הדרך לעשות זאת, היא קודם כל להתנצל. השדרן מטיח בך, ו"גרשון וייס" מבזבז שלושת רבעי מהזמן (הקצר) להסכים איתו ולגנות במילים חריפות את אלה שעליהם התבקש להגן.

רק לאחר מכן הוא מסביר ש"לא כולם כך" והוא, למשל, המסביר מטעם עצמו, לגמרי אחרת. וכאן שוב השדרן תוקף, והוא שוב מסכים לגמרי ומצטרף לגינוי, רק שחשוב שידעו שהוא לא כזה ויש עוד רבים כמותו...

"גרשון", אתה חי כאן?

רוצים הוכחה לכך? קראו את המאמר בו הוא תוקף אותי. ראו כיצד הפכו אצלו לפיד וחבריו לאנשים סובלניים ומיוחדים במינם, לבעלי מידות נעלות. אמנם לא כרבי ישראל סלנטר, אבל די בכיוון. על פי גרשון, לפיד וחבריו השתלחו בחרדים "בצורה מינורית", רק לאחר תקופה ארוכה שהוטחו בהם עלבונות מצד חברי הכנסת החרדיים...

איזה אנשים טובים ומקסימים, וכמה אנחנו רעי לב ותוקפניים.

הלו, גרשון, אתה חי כאן? את המאמר על "חברותא ומיתותא" כתב יאיר לפיד עוד בזמן שהעיתונות החרדית לא עסקה בו, כפי שאינה עוסקת בשלל כוכבי בידור טלוויזיונים. את התכניות שלו לפגוע בנו ובילדינו הרכים בצורה כה מדוקדקת ומקיפה, כמו גם את ההסברים מדוע יש לפגוע בנו, פרסם עוד לפני שמישהו בכלל הזכיר את שמו. פתאום הוא הפך במחי עטך לשה תמים, אדם אציל מידות שסבל בשקט את התקפות החכי"ם.

אתם הבנתם על איזה סוג הסברה מדובר? אם לא, קראו שוב את הצעותיו של הגרשון, ומהם תבינו מדוע "ההסברה" הזו היתה ההתקפה הגדולה ביותר עלינו!

ואגב שימו לב, לא רק אותי תוקף "גרשון" הבדוי, אלא גם את אייכלר ואת כל הח"כים החרדיים שניסו לעמוד כחומה בצורה נגד האנטישמיות (סליחה גרשון, סליחה שהשתמשתי בביטוי הזה, נקרא לזה "חוסר נימוס") מבית מדרשם של לפיד ואנשיו.

בואו ונבחן את ההצעות שמציע "גרשון וייס" כיצד כן להסביר:

אם מישהו כינה אותנו "טפילים", היה ראוי להביא חוות דעת של כלכלן אובייקטיבי שיוכיח שאין הדבר כך. אתם מבינים? שכן שלך קורא לך "גנב, רוצח" - ומה שעליך לעשות זה להביא תעודת יושר מהמשטרה וגם מרצה לקרימנולוגיה שיסביר שהדברים לא כפי שהם נראים.

ואני אומר לך "גרשון וייס", איש המסבירנים מטעם עצמם, שאם מישהו טוען על לימודי הליבה, יש מקום להביא כלכלן ולהסביר לו, אבל אם הוא מכנה אותך "טפיל" - הקהה את שיניו ותן לו מנה אחת אפיים.

ואם מישהו אומר ש"רוכבים עליו, וחיים על חשבונו" ומוסיף הזהרה ש"זה ייגמר רע" ו"או חברותא או מיתותא" - אז אתה תראה לו מישהו מהעבר שהוא עצמו מתבייש להיות כמותו, כדי שיתפקח ויבין עד כמה חמורים דבריו.

כמובן שהוא יצעק וישתולל וייפגע וייעלב וינסה לשבור את המראה שהצבת מולו. אבל לעולם לא יכול להתמודד עם האמת הפשוטה, שכך משתקפים דבריו שלו.

"גרשון" לא רוצה להציב מראה

אני מציע לכולם לא להתרגש מהכעס והצדקנות: "מה ההשוואה הזו, למה להיות כזה קיצוני"?

זה מזכיר לי את הסיפור הבא:

ערבי אחד ניגש אל האפנדי וביקש לשאול את חמורו.

אמר האפנדי: "הייתי משאיל לך, אך מה לעשות, החמור מת".

אומר הערבי: "אולי תבדוק שוב, אולי הוא חי".

האפנדי מתחיל לכעוס: "אני אומר לך מת - אז מת. מה יש לבדוק?"

אומר הערבי: "אבל אני שומע את החמור שלך נוער".

מתעצבן האפנדי: "לי אינך מאמין ולחמור שלי אתה מאמין? צא מכאן ואל תבוא יותר..."

הנמשל: כועסים מדוע הבאתי נאום של צורר? כי הנאום שלך דומה לשלו. זה למה. ותתלה אותי על שהצבתי את הנאום מולך, אבל בבקשה תסביר באופן ענייני ואל "תיעלב" ותתחמק מהשאלה הנוקבת.

אבל "גרשון וייס", המסביר מטעם עצמו וחבריו, מעדיפים שלא להציב מראה. לעומת זאת, כשישוו אותם לאיראן ולטליבאן הם ירכינו ראש ויסבירו שהם דווקא ההפך, ושחבל שהם לא מכירים את כולם...

תחילת התפוררות של ציבור - סדקים באמונה

איני רואה עצמי "מסבירן חרדי". בין השאר כי איש לא מינה אותי לכך. כמו שאיש לא מינה את "גרשון וייס". כל מאמרי שעוררו סערה, נכתבו בעיקר כלפי פנים.

איני יודע אם זו הדרך הנכונה להסביר את הציבור החרדי (ואם בכלל יש דרך נכונה להסביר ציבור מעורר קנאה שכולם מסביבו רוצים לשנוא). מה שבטוח - "גרשון וייס" וחבריו בוודאי נכשלו.

הוכחה? המצב שאנו נמצאים בו.

מה שאני כן יודע זה, שתחילת התפוררותו של ציבור היא סדקים באמונה בצדקת הדרך והעדר הלכידות. לפיכך, הדבר החשוב ביותר בעיני היא הסברה פנימית. לו היה מצב בו כלל לא איכפת לנו מה אומרים עלינו, ולהפך ככל שהיו שונאים אותנו כך היינו מבינים את צדקת דרכנו - לא היה כל עניין בהסברה. כי במריבה צריך שניים, וברגע שצד אחד פשוט אינו משתתף – אין מריבה.

דווקא כשכולם יבינו שאין שום טעם להתמודד עם שנאה בדרך של הצטדקות והסברה, תגבר הלכידות ונהיה הרבה יותר חזקים - וזה מה שחשוב.

ועוד משהו: לאחר פרוץ הסערה, התקשרו אלי מספר אישים העוסקים בהסברה וחזקו אותי על המאמר שכתבתי, אך מצד כולם שמעתי משהו שאמור להטריד את המגיבים כאן.

"אין לנו בעיה עם החילוניים", הם אמרו. "הבעיה היא שכל מה שלא נאמר, יחכו לנו בפינה כל מיני שונאים ומקנאים מקרב הציבור החרדי ויתקפו אותנו, לא על מה שאמרנו, אלא באופן אישי. יסתתרו מאחורי שם בדוי, יטיחו בנו עלבונות, בין אם היינו טובים, בין אם לא, בין אם תקפנו ובין אם התנצלנו".

אחד מהם אמר לי שזה מהווה אצלו שיקול אם בכלל להגיב, כי המחיר האישי שהוא משלם על כל פתיחת פה, אינה שווה את המחיר.

אינכם צריכים לדוגמאות. אתם יודעים היטב על מה אני מדבר.

"גרשון וייס" הוא הדוגמא לכך.

הדרך החנפנית, המתנצלת - אינה נכונה

אני מציע לכל המסבירנים (ואני איני אחד מהם), להבין שהדרך החנפנית, המתנצלת - אינה נכונה. הם שונאים אותנו כשהם אינם מבינים וישנאו אותנו יותר כאשר יבינו... כי כמו שנאת עשו ליעקב כך שנאת עמי ארצות לתלמידי חכמים.

לעולם אל תקדישו זמן להתנצלות בשידור. לא רק בגלל שזה מבזבז את הזמן הקצר בלאו הכי שעוןמד לרשותכם, אלא כי זה מכבה את האנרגיה שלך - ובמקום לענות כסיל כאיוולתו, אתה משים עצמך ככסיל המתבטל בפני החכם והיודע כל.

וכמו שמישהו גונב ממך, לא מסבירים לו שאין זה יאה, כי אם צועקים "ג-נ-ב", כך כאשר מישהו מחלל שבת צועקים "ש-א-ב-ע-ס" מכל הלב ולא חושבים איך זה נראה.

אם מישהו קורא לך "טפיל" ומאיים עליך שזה יגמר רע, אתה לא מביא לא כלכלן, אלא את הנאום של הצורר הגדול.

שיראה בדיוק איך הוא נראה.

ואם זה גם יכאב לו, הוא יבין גם איך זה מרגיש...

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!