כשרבנים קיקיוניים מזלזלים בבתי הדין • טור כואב

תיקי גירושין במדינת ישראל נתונים בסמכותם של בתי הדין הרבניים. זאת למרות הניסיונות המרובים להצר את סמכויות בתי הדין בתחום זה.

מעבודתי בתחום המשפחה, נוכחתי לדעת כי המושג "לא תגורו בפני איש" מתקיים מידי יום, וביתר שאת, דווקא בבית הדין הרבני, ולא בכל טריבונל שיפוטי אחר. אסביר, בבתי המשפט ה'ערכאות', כאשר שופט נותן את פסק דינו, אף אם טעה, הרי שלצד המפסיד יש זכות לפנות לערכאת הערעור, ובמידה ונדחה - מסתיים ההליך וכל צד ממשיך בדרכו.

לכאורה, ורק לכאורה, בבית הדין הרבני המערכת עובדת בדיוק על-פי אותם כללים: כאשר בני זוג מתדיינים, ובית הדין בסופו של יום משתכנע כי קיימות הוכחות "הלכתיות" לחיוב בגט ואף לכפיה בגט - באם הבעל עומד במריו, יכול הבעל לפנות לבית הדין הרבני הגדול ולערער, ולבסוף, יכריע בית הדין בסוגיה המונחת לפניו.

אך כאשר מדובר בציבור החרדי הקיצוני, משולי החברה, הכללים משתנים, משום שהם מחליטים על דעת עצמם שאינם מכירים במערכת שיפוטית זו, בבחינת 'לית דין ולית דיין'.

כאשר ניתנת הכרעה סופית, מתגלה לעין כל ההבדל המהותי בין הערכאות. במקרה כזה "נזכר" הבעל כי בכלל אינו רוצה להתגרש, אלא חפץ בשלום בית, ובכלל, הגט ניתן בכפיה ולא מרצון, ועוד שלל תירוצים.

הבעיה הופכת מורכבת בהרבה, כאשר בתי דין קיקיוניים בארץ ובחו"ל, לרבות אנשים המתקראים רבנים, הופכים באחת לפוסקי הדור ומנסים להוציא לעז על הגט, זאת למרות שכף רגלם לא דרכה בבית הדין, ואין להם שמץ מידע על העובדות כלל, לעתים מדובר ברבנים שאף לא פגשו את המתדיינים ולא בקשו לעשות כן. בכך, גודעים אותם רבנים את הענף עליהם יושבים הם עצמם..

בניגוד לשיטת המשפט החילונית, מוכיחים בתי דין ורבנים אלה, כי בית הדין הרבני מבחינתם אינו סוף פסוק, ואשה היא ככלי חפץ שמותר להשמיץ ולפגוע בה, למרות ששני הצדדים התדיינו בדין תורה ולא בערכאות חילוניות.

הצביעות הגדולה ניבטת כשמגיע דיון שיעסוק בבת משפחתם של אחד מהרבנים הללו, או אז, כאשר ניתן חיוב בגט - הם משבחים ומהללים את בתי הדין ונזהרים בכבודם של הדיינים.

לפיכך, קריטי במיוחד שגדולי הדור ייצאו בחריפות נגד התנהלות זו, ולו כדי למנוע מהציבור החילוני - המוסת לאו הכי כנגד הדת - לפגוע במוסד הרבנות החשוב. המדרון הוא חלקלק ואין ממנו דרך חזרה, וכל יום הוא יום אחד יותר מידי.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!