המטרה האמיתית של הכפיה • ברוד על לימודי הליבה

מי חלם שיבואו ימים ויהודים שומרי תורה ומצוות בארץ-ישראל יתחילו לדאוג אם אמנם יתאפשר להם לחנך את ילדיהם על-פי אמונתם והשקפת עולמם? מי האמין שאנשים המחשיבים עצמם נאורים ופלורליסטים ינסו לכפות את תפיסותיהם על ציבור שלם, ולהתערב באופי החינוך שהוא מחנך את בניו?

הניסיונות האלה מתחוללים בצילה של הסתה פרועה וחסרת-תקדים כנגד יהודים חרדים.

הלב מתפלץ לנוכח ביטויי השנאה והעוינות השוטפים את כל כלי התקשורת, בלי שום בושה ושימת רסן. חברה היוצאת מעורה כנגד ביטויי גזענות כלפי ערבים, מעודדת גזענות מהסוג הגרוע ביותר כלפי חרדים.

מטרייה זו של שנאה היא המאפשרת לשלול מהחרדים את זכויות היסוד הבסיסיות ביותר, ובראשן הזכות לחנך את ילדיהם על-פי אמונתם.

אברך דובר אנגלית

כאן מושמעת הטענה: "בבקשה, חנכו את ילדיכם כרצונכם, אבל לא על חשבון המדינה".

נראה שמשמיעי הטענה הזאת לא ממש למדו לימודי ליב"ה ולא הפנימו עקרונות יסוד באזרחות. מי זאת 'המדינה'? האם המדינה אינה שייכת גם לאזרחים החרדים? וכי אין הם משלמים מיסים? וכי לא נגבֶה מהם מע"מ על כל כיכר לחם ושקית חלב שהם קונים במכולת?

בניגוד לשקרים שתקציבי עתק מועברים לחינוך החרדי, העובדות שונות לגמרי. מוסדות החינוך החרדי (מוסדות ה'פטור') מתוקצבים בשיעור של 55% בלבד. כלומר, המדינה מוציאה על ילד חרדי 55% מהוצאתה בעבור ילד בחינוך הכללי. בשעה שהחינוך הכללי ניתן חינם, הורים בחינוך החרדי משלמים שכר-לימוד בשיעור מאות שקלים בחודש לתלמודי-התורה שילדיהם לומדים בהם.

אכן, המדינה צריכה לדאוג שכל ילד יקבל חינוך ראוי, אבל אין לה כל זכות להתערב בתפיסות-העולם של אזרחיה. את מתכונת החינוך החרדי קבעו גדולי ישראל מדורי-דורות. מאחוריה עומדת השקפת-עולם מוצקה. הציבור החרדי גאה מאוד בפירותיה. אפשר להסכים לה ואפשר לחלוק עליה, אבל אין זה מעניינה של המדינה, כשם שהמדינה אינה מתערבת בפיוטי התפילה בבית-הכנסת.

טענה אחרת הנשמעת בהקשר זה היא שהעדר לימודי ליב"ה מקשה על החרדים להשתלב בשוק העבודה, וזה כבר אינטרס של המדינה. לטענה זו אין בסיס. מי שבוחר ללמוד תורה אינו עושה זאת מפני שלא למד אנגלית, אלא מפני שהוא מאמין בהקדשת חייו לתורה. גם אם נלַמֵד אותו אנגלית נקבל אברך כולל דובר אנגלית.

חשד כבד

אם באמת רוצים לסייע לבוגרי החינוך החרדי להשתלב בשוק העבודה – יש דרך זולה ויעילה הרבה יותר: לפתוח יותר קורסים ללימוד מקצוע בגיל מבוגר יותר. המציאות מוכיחה שבוגרי ישיבות משלימים בזמן קצר את הידיעות החסרות להם ומצליחים במקצועות שבחרו.

הדברים האלה ברורים ופשוטים לחלוטין, וידועים לכל מי שמעורה בהשמת חרדים לשוק העבודה. ההתעקשות לכפות לימודי חול בתלמודי-התורה מעוררת חשד כבד שמטרתה אינה לעזור לילדים החרדים למצוא פרנסה בבוא העת, אלא להפלות את האזרחים החרדים, להכביד עליהם, לשלול מהם תקציבים, ולספק את הלהט הקיים בציבור להכות בחרדים.

עצוב מאוד שזה קורה דווקא בימים שבהם יש לתקן את החטא של "לא נהגו כבוד זה בזה". אולי בכל-זאת מישהו יתעשת ויבין שהדרך היא לכבד ולא לכפות?

המאמר מתפרסם בשיחת השבוע

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!