האם סיגריה היא הנאה או סבל?

אם עישנתם אי-פעם תבינו היטב את משמעות המשפט: "הסיגריה הראשונה". אחרי שבת של הפסקת עישון המוח כָּמֵהַּ לסיגריה, ממש משתגע. בראש השנה ישב לפני בבית הכנסת אדם ששלח את בנו באמצע התפילה להביא לו סיגריות ממרחק הליכה של חצי שעה. הוא לא היה מסוגל להתפלל מבלי לדעת שתהיה לו סיגריה בהפסקה של התקיעות.

הסיגריה הראשונה אחרי שבת היא מזעזעת ומחרידה. יש לה טעם נורא, בדיוק כמו הטעם שיש לעשן שיוצא ממשהו שרוף. אחרי כחצי סיגריה המעשן חווה מהלומה בתוך הראש. אני הייתי חייב להתיישב כדי שלא לאבד את שיווי משקלי. ההרגשה קשה מאד, ובכל זאת אין אדם שהפסיק לעשן בגלל החוויה הזו.

אם לא עישנתם אף פעם, אני ממליץ לכם לשאול מעשן בהזדמנות הראשונה על הסיגריה הראשונה שאחרי שבת, כדי שתוכלו לחוות את הדברים. זה חשוב מאד, כי ההנחה שנתמקד בה בפרק זה אינה קלה לעיכול, אבל הדוגמה של הסיגריה ממחישה את הדברים ומאפשרת להסכים איתם.

האם סיגריה היא הנאה או סבל? תלוי את מי שואלים. יש אנשים שיאמרו שהיא הנאה ויש שיאמרו שהיא סבל. ללמוד ארבע שעות ברציפות, זה תענוג או סבל? תלוי את מי שואלים. יש כאלה שאינם מוכנים לוותר על התענוג
הזה ויש שיאמרו שאין להם מסוגלות לעשות את זה.

אם כן, סיגריה היא הנאה או סבל? התשובה היא: אין הנאה אמיתית ואין סבל אמיתי. הכל עניין של הגדרה אישית במוח.

כל דבר בעולם, יש מי שיגדיר אותו כהנאה ויש מי שיגדיר אותו כסבל. סחוג חריף הוא הנאת חייו של תימני אסלי, הוא אוכל ארבע כפיות ומחייך, ואשכנזי מהונגריה ירקוד מכאבים.

הנאה וסבל אינם מציאות! אחזור על כך שוב, כי חשוב מאד להפנים את המידע הזה: אין מציאות של הנאה וסבל, אלא תפיסה והגדרה שלנו פעולה מסוימת כהנאה או כסבל.

כל מי שהתחיל לעשן יודע שההתחלה מרה מאד, אבל המוח הגדיר כהנאה את הפעולה החווייתית הזו ולכן המעשן אינו מפסיק את הסיגריה הראשונה.

שיבס, אלכוהול, טעם מחריד, ממש מגעיל. אינני מצליח להבין את האנשים המביאים את המשקאות המרים הללו לבית הכנסת כדי להיטיב עם הבריות, ולא את בעלי השמחה שמחלקים מהם בשמחות כדי להביע את עליצותם ואת אושרם. ואני איני מבין: מי שאינו אוהב ללקק פיסות של עץ אלון, מדוע יאהב את טעמו של נוזל ששהה בחבית עץ אלון?

השאלות שלי מצויינות, אבל המציאות אינה מתחשבת בהן. יש אנשים שעיניהם נוצצות כשהם רואים את הבקבוק, ממש התרגשות. איך הם הגיעו למצב הזה - הם יודעים שאחרי הטעימה המרה יבואו רגעי ריחוף וקלילות, והמוח שלהם קיטלג את השתיה כהנאה, למרות הגועל!

האם טיפוס על האוורסט הוא הנאה? בלי חמצן, בתיקים על הגב ובסכנת חיים - אבל אנשים עושים זאת, כי הם הגדירו למוחם שזו היא הנאה שאין שנייה לה. מעתה אנו יודעים: סבל המביא להנאה = הנאה! הנאה המביאה לסבל = סבל!.

הידיעה הזו היא חובה כדי שיהיה אפשר לצאת מההתמכרות בדרך שנסביר בהמשך, כי אין אפשרות לשלוט על משהו מבלי להבין איך הוא פועל. אין סבל אמיתי ואין הנאה אמיתית, הכל עניין של הגדרה! האם לא לאכול שמונה שעות ולעבוד קשה, היא הנאה? מובן שלא. סבל כבד.

הַציגו את השאלה הזו בפני אב מאושר שחיתן הערב את בתו ולא הכניס פירור לפיו מהחופה ועד שהלך אחרון האורחים, ובינתיים רקד במרץ כמה שעות וגם לחץ ידיים למאות אנשים. עבד קשה... אבל לא היה איש מאושר ממנו בכל העולם. הוא נהנה ממשהו שכולנו הסכמנו לפני כמה שורות שהוא סבל כבד. איך זה יתכן? הכל עניין של הגדרה.

המוח הוא כמו מחשב. אנחנו יכולים להגדיר לו מהי הנאה ומהו סבל, גם אם בעיני אחרים ההגדרה היא הפוכה! בעיני רוב האנשים השפויים שאני מכיר ספיגת מכות מוגדרת כסבל, ויהיו שיגדירו מכות כסבל קיצוני. אבל יש אנשים שבמוח שלהם מוגדרת ספיגת מכות כהנאה - מתאבקים, מתאגרפים, ועוד שלל שמות לאנשים הנהנים לחבוט זה בזה. אין ספק שאילו היו מגדירים את המכות כסבל, הם לא היו נכנסים לזירה בעיניים פקוחות ובראש צלול. עובדה היא שהם ששים אלי קרב.

הם עולים לזירת האיגרוף מתוך ידיעה ברורה שיחטפו סדרה של מכות עד שייצאו להם ניצוצות מהאוזניים, אבל הם שמחים ומאושרים. ובעצם, מדוע עלינו להרחיק לכת לאנשים נחותים אלו. בעודי עוסק בכתיבת הספר, התוודעתי לסיפור מדהים ומיוחד: בחור יהודי גוייס בעל כורחו לצבא הרוסי בימים ההם, הרבה לפני מלחמת העולם השנייה. בערב שבת הראשון הוא הודיע למפקדו: אינני מחלל שבת. המפקד פער זוג עיניים נדהמות, וגרר
אותו למפקד המחנה, הציב בפניו את הבחור וסיפר על סירוב הפקודה.

מפקד המחנה הודיע לו: הייתי צריך להרוג אותך, אבל אני מוכן לאפשר לך לשמור שבת אם תוכיח לי שהיא באמת חשובה לך – עליך להסכים לעבור בין שתי שורות של חיילים קוזקים שירביצו לך! - מסכים, ענה הבחור על אתר. והקוזקים הפליאו בו את מכותיהם והוא יצא זב דם, אך שומר שבת.

חלפו שנים והציעו לו שידוך. הוא נפגש עם המיועדת ואמר לה: חשוב לי לספר לך משהו כדי לוודא שאנחנו מתאימים. - בבקשה. הוא סיפר לה מה שאירע לו בצבא הרוסי, ואמר: כמה חברים שלי ששמעו ממני את הסיפור, התקשו להאמין לי שחוויתי עונג רוחני עילאי בשעה שקיבלתי מכות חזקות, הם לא הבינו אותי. האם את מבינה זאת, האם את מסוגלת להבין את ההנאה הגדולה שהייתה לי אז? היא הנהנה לראשה בחיוב, וזכתה להיות אשתו של הגאון רבי יעקב ישראל קנייבסקי זצ"ל, הנודע בכינוי 'הסטייפלער'. הוא אהב את ה' בכל מאודו, הוא אהב את השבת בכל מאודו, ולכן המכות הוגדרו במוחו כהנאה עילאית, וזה היה מבחן ההתאמה שלו למי שהייתה עתידה להקים איתו את ביתם, לראות אם היא מבינה את ההנאה שלו!

אנחנו יכולים להגדיר למוח מהי הנאה ומהו סבל, וכל עוד לא שונתה ההגדרה המוח פועל אוטומטית לכיוון ההנאה.

משה טרייטל הוא יו"ר ארגון הגומל ומחבר רב המכר "כיצד להיגמל מהרגלים שליליים ומהתמכרויות"

לתגובות ‫m0544613558@gmail

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!