מרד בגטו • הגאון הוורשאי שלא התבייש לומר: 'שגיתי!'

בימים אלה, לפני שבעים שנה בדיוק, עלה הכורת על הגדולה שבקהילות ישראל במזרח אירופה: קהילת ורשה.

הייתה זו הקהילה הגדולה והחשובה ביותר בדורה, בה התרכזו גאוני אותו דור ובראשם, בכיר רבני ורשה, חבר מועצת גדולי התורה, הגאון רבי מנחם זעמבא הי"ד.

ערב פרוץ השואה לא עלה על דעת איש שסכנת כליון מרחפת על קהילה כה גדולה ותוססת.

מהיום שהחלו רדיפות הנאצים, מנעו בעיקר ראשי היהדות החרדית כל פעולה שעשויה להתפרש כהתנגדות לגרמנים, ומנעו כל מעשי אלימות נגדם, מחשש שאלו יחמירו המצב, ומתוך אמונה ששיתוף פעולה יאפשר להציל את חיי מיליוני יהודי פולין.

אך בערב תשעה באב של שנת תש"ב, הפעילו הגרמנים את תוכנית ההשמדה שלהם.

תוך חודשיים ימים, הושמדו למעלה מרבע מיליון יהודי ורשה ועלו בעשן משרפות טרבלינקה. רק מעטים שרדו בתחומי הגטו. אחד מהם היה הגאון רבי מנחם זעמבא.

שרידי הגטו הבינו מאוחר מדי שלמרות אי ההתנגדות למשטר הנאצי, כל ידידיהם וחבריהם הובלו להשמדה.

חלק מאנשי הגטו החליטו כי שוב לא יתנו לגרמנים להוליכם להשמדה ועליהם להתנגד לכך בכח.

לאט לאט, הצליחו לאגור מעט נשק דל. בערב פסח שלפני שבעים שנה, פרצו שוב הגרמנים לגטו אך הפעם נתקלו בהתנגדות.

אינו בוש לומר טעיתי

ארבעה שבועות החזיק הגטו מעמד עד שנפל. ארבעה שבועות לקח להם לכבוש את שרידי הקהילה היהודית המורעבים, שעה שאת פולין כולה כבשו ב-28 יום.

באותו הזמן הגיעו לארץ ישראל ידיעות על המרד, וכן ידיעות על תמיכת הגאון הרב זעמבא במרד.

העסקן האגודאי משה בלוי ממרום מושבו כעורך עיתון קול ישראל בירושלים, כי לא ייתכן שהגר"מ תמך במרד. תלמיד הגר"מ, הגר"ש עלבערג שנמלט לארה"ב, גם הוא קבע שלא ייתכן שרבו תמך במרד. זאת קבעו אףשכלל לאט היה שם באותו מקום נורא.

אולי הסתמכו הללו על התנגדותו של הר"מ למרד בימי הגטו הראשונים. אך מתברר שלאחר שהושמדו מרבית יהודי הגטו, אכן שינה את דעתו, הודה בטעותו ותמך במרד מזויין.

לפי עדותו של מי שביקר בסוכתו בגטו, יהודה אריה פיינגולד, קרא הרב זמבה למרד.

לפי עדותו של הלל זיידמן ששהה עמו בבונקר אמר: "טעינו. היינו צריכים להתנגד.. צריכים היו להבין מלכתחילה, שאותו רשע מבקש לעקור את הכול, ואנו צריכים היינו להשתמש בכל האמצעים ולהזעיק את העולם. ועכשיו אנו חייבים להתנגד, אסור לנו להסגיר את עצמנו בידי האויב". והוסיף ופסק: "היום הדרך היחידה לקדש את השם היא התנגדות מזוינת בפועל".

אחיינו הרב אברהם זעמבא מעיד שאף תרם כסף לוועד ההתגוננות. אלו היו שם וראו זאת במו עיניהם.

אך משום מה רווחת בעיתונות החרדית הפרשנות התמוהה לפיה עמדתו נתונה במחלוקת, ולא היא - אין בעניין הזה כל ויכוח ופקפוק. ברור שתחילה התנגד וברור גם שאחר כך תמך.

לעיתים קשה לאנשים קטנים להבין כיצד גדולי ישראל טועים. אך הם עצמם גבוהים מכך ומוכנים להודות שאכן טעו.

יתירה מכך: כידוע, ערב פרוץ השואה, שעה שאיש לא חשש להשמדה, היה רק אדם אחד בלבד אשר הזהיר מהעתיד לבוא והתריע כי כלייה מרחפת על יהדות פולין. אדם זה היה זאב ז'בוטינסקי. שהגיע לפולין בשנת תרצ"ט וקרא ליהודים להימלט ולאחוז בנשק. גדולי פולין ובתוכם הגר"מ זמעבא לגללו עליו.

אך כפי שהעיד ניצול נוסף מהגטו, באוזני העיתונאי שלמה נקדימון, בבונקר בימיו האחרונים אמר הגר"מ: "כאשר זבוטינסקי הזהיר כי סכנה מרחפת על יהדות פולין ויש ללמד את בני יהודה קשת, תקפתי אותו בחריפות. אך הוא צדק ואני טעיתי, אכן היה צריך לעשות כדבריו".

בסופו של דבר נרצח אותו גאון רוח שהיה גדול הן בתורה והן במידותיו.

בשבת חול-המועד פסח י"ט בניסן, בעיצומו של המרד, הובער ביתו והוא ניסה לחצות את הרחוב אל עבר הבית שממול, כאשר לפתע ירו בו הגרמנים והוא נהרג.

ימים אחדים לאחר מכן ממשפחתו נרצחה גם היא. ימים אלה, הינם שבעים לפטירתו - זמן נכון הוא ללמוד מדרכיו ולזכור את שמו, יחד כל קדושי גטו ורשה, וקדושי השואה הי"ד.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!