המצה מהודרת, והפה? • אוסדיטשר על ה'מחמירים'

לשון הרע לא מדבר אליי, האומנם?

איש חכם היה הרב רפאל הלפרין זצ"ל: העובדה שידע להתמקד בנגע הרכילות שפשט במגזר החרדי, וניסה בדרכו שלו לטפל בנושא זה, תוך שהפך את הסלוגן "לשון הרע לא מדבר אליי" - היה ניסיון חשוב לטיפול בבעיה, אך בפועל המדובר על טיפה בים.

לצערי למרות שכיום בכל חנות ובכל מקום ציבורי מתנוססת סיסמה זו, הרי שסיסמאות לחוד ומעשים לחוד.

ביום יום, הנני חשוף לסכסוכים אזרחיים ומשפחתיים אשר הינם לגיטימיים, כאשר כל צד סבור כי הצדק עימו, ועל כן הצדדים מחליטים לתת לרשויות השיפוטיות להכריע במחלוקת שבין הצדדים.

בין עורכי הדין המייצגים את הצדדים, לפחות רובם, הסכסוך מתנהל במסגרת הטריבונאל השיפוטי, כאשר לאחר הדיון עורכי הדין אינם נוטרים טינה זה לזה, תוך ידיעה כי המדובר בסכסוך עסקי וזו עבודת עורכי הדין כאשר "גבולות הגיזרה" משורטטות בהליך השיפוטי, הא ותו לא!

הבעיה הקשה היא, שבעיקר במגזר החרדי, ללא קשר לדיון או לסכסוך, קשה ככל שיהיה, פורצת "מלחמה" חסרת רסן הכוללת השמצות פרועות מחוץ לכותלי בית הדין נגד הצד השני, כאשר הקשר בין ההשמצות למציאות הנו מקרי בהחלט.

לפעמים נוצר מצב בו הצדדים אשר השחירו את הצד השני תוך המצאות וסיפורי בדים - ככל שיד הדמיון טובה עליהם - מוצאים עצמם מתפשרים בעניין הסכסוך בגינו נוצרה כל המתיחות, והסכסוך ביניהם נעלם, אך השמצות ממשיכות להתגלגל ואין איש פוצה פיו ומצפצף.

אינני יודע מדוע "הנייע'ס" והרכילות חסרת הגבולות והרסן, הפכו לחלק בלתי נפרד מחיינו, כאשר אותם צדדים אשר החלו בכל מסע ההשמצות והנם מתיימרים להציג עצמם כבני תורה תוך שמירה על תרי"ג המצוות, קלה כבחמורה, נותנים דרור ללשונם, והנם מתירים לעצמם להשמיץ את האחר כאילו אין דין ואין דיין.

אלה המגלים עניין באותן השמצות, והופכים אותן לעובדות, תוך שהם מעבירים השמצות אלה "כמקור ראשון" לכלל הציבור, הינם בגדר "ארור משגה עיוור בדרך".

אותו "בן תורה" אשר "סבר וקיבל" השמצות אלו במקרה הטוב, או שהעבירם הלאה במקרה הרע, יסב בסדר הפסח, הבא עלינו לטובה, עם כל החומרות האפשריות, ויקפיד על קלה כבחמורה, כשהוא "שוכח" כי בסמוך אליו, מסב אדם אשר עוגמת הנפש לו גרם מאיינת את כל זכויותיו.

גם אותו בן תורה אשר יאכל חבילת מצות מהודרות - עבודת יד שנאפה "בחבורה" של יראי שמיים וטבל במקווה טרם האפייה, ואף שילם ממיטב כספו על מצות אלו על מנת לצאת ידי כזית מצה, כמו גם ישתה בקבוקי יין שלמים לצאת ידי שיעור 4 כוסות לפי כל הדעות, צריך וחייב לעשות חשבון נפש אמיתי עם עצמו, על "המרור" "שאוכל" אותו המושמץ ללא עוול בכפו, וללא כל אפשרות להגן על עצמו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!