אבי רפואת הילדים בישראל: פרופ' צבי שפירר ז"ל

עולם הרפואה בישראל אבל על פטירתו של פרופסור צבי שפירר, מי שהיה אבי רפואת הילדים בישראל.

עוד רבות יסופר עליו. על רופא בחסד עליון עם אבחנות מבריקות שלא חת מפני אבחנות קודמות והעז תמיד לחשוב מחוץ לקופסה ולהביא מזור לילדים רבים, על הקידום שהביא למערכת בריאות הילדים בישראל ועוד.

אבל בשורות אלו אני רוצה לספר לכם דווקא על פרופסור שפירר שלי, על ההכרות שלי איתו ועל הדברים שלמדתי ממנו.

פרופ' צבי שפירר ז"ל

היינו קרובים מאד במשך שנים ארוכות, וזכיתי גם לבקרו בבית החולים לפני פטירתו. גם בהיותו בגבורות, בא בימים, נשאר פרופסור שפירר אצילי ודעתו צלולה ומפוכחת.

הייתה זו תכונה שאפיינה אותו תמיד. הפקחות החדה. הוא הביט על המציאות היטב, קורא מפה ומאבחן את מה שקורה כמו שמאבחנים מחלה עם גורמי הסיכון והסיכוי.

מי שראה את פרופסור שפירר בודק תינוק, בן חודש ימים, הכיר את האיש והאגדה.

באלו תנועות עדינות ואוהבות הוא היה מרים כל ילד. בוחן אותו היטב. אצל פרופסור שפירר הפציינט היה הילד הקטן, זה שאת שמו לא ידע עדיין להגיד, והוא רצה אותו מרוצה. כך היה מחמם את הסטטוסקופ שלו לפני כל בדיקה, כדי שהמגע הקר המתכתי לא ירתיע את הילד.

כך סח לי פעם, "היו אצלי קבוצת סטודנטים מבריקים ברפואה ורציתי לשכנע אותם להתמחות ברפואת ילדים. אבל הסטודנטים סרבו. הם טענו שאדם מבוגר יודע להביע מה כואב לו. אבל ילד בוכה, כואב לו, מציק לו והוא לא מסביר לך מה. ברפואת מבוגרים חצי מהעבודה נעשית דרך התקשורת שאין אותה ברפואת ילדים.

הפסקתי לשכנע אותם", אמר לי, "הם צודקים מבחינתם. הם לא מצויים בעולם הילדים. אני עדיין מבין את הוויות העולם התינוקי הקטן. אולי משום שמאז שאני תינוק לא הרביתי לדבר וכך נשארה לי האפשרות לזכור ולחיות את העולם הזה וגם להבין אותו".

פרופ' שפירר והרב גשייד מספר ימים לפני פטירתו

פרופסור שפירר לא היה איש של דברים. הוא היה איש של חזון וקידום. בריאות ובשורה. אבל לא של דיבורים שמפזרים רוח ולא מביאים עימם תועלת.

הוא היה אוהב אדם גדול והייתה לו חיבה גדולה לתורה וללומדיה. כך היה מבקש ממני שאשמש עבורו שליח של מתן בסתר למשפחות מסוימות ממטופליו שידע על מצבם הכלכלי הקשה ושלח אותי להעביר להם תמיכה כלכלית לפני חג מבלי שהם ידעו חלילה כי התרומה הזו קשורה אליו.

הכסף של חג הפסח לעולם לא הועבר סמוך לחג. כבר באזור ט"ו בשבט הוא היה מעביר איתי את הכסף, מוודא שהמשפחה קיבלה את הסכום והיא לא יודעת את מקורו...

פרופסור שפירר איש מלא בנשמה ואהבה לכל אדם, ולא רק לחולים. הקשרים ביננו היו קרובים ממש. פעם הוא שמע מאחד מילדיי שהוא אוסף בולים. מאז בכל פגישה איתי היה מגיש לי שקית עם הבולים האחרונים שקיבל מרחבי העולם תוך שהוא מסביר לי מאיזו מדינה הגיע כל בול וכמה הבול ישביח את האוסף של בני...

פרופסור שפירר ידע היטב את מעמדו הרם. מכל העולם קיבל פניות מתייעצות שהעריכו את יכולותיו הנדירות, ויחד עם זאת היה עניו ונכון תמיד לשמוע את דעתו של האחר. לא פעם ולא פעמיים נתקלתי באנשים שקיבלו ממנו אבחנות רפואיות וביקשו ללכת עם האבחנה להתייעץ עם הרב שלהם או עם הרב פירר. פרופסור שפירר תמיד הסכים. קיבל את הרעיון בכבוד שהפתיע אותי.

יום אחד העזתי ושאלתי אותו מה מקורה של אותה סובלנות וכבוד בה הוא מקבל את הרעיון להתייעץ עם אישיות רבנית או תורנית או עם הרב פירר בשעה שהם לא למדו רפואה והוא מגיע עם כל הידע, המקצועיות והניסיון

הוא הסתכל עלי בעיניו החכמות ואמר לי: "ראובן, אני יודע כמה עמל ויגיעה נדרשו ממני על מנת להיות 'פרופסור שפירר'. שנים ארוכות של לימודים, השתלמויות, קבלות בשטח של הצלחות, מחקרים וחשיבה. לא קלה הייתה הדרך. מכך אני למד שגם רב, פוסק או עסקן לא קבלו את התפקיד והתואר שלהם בחינם. היה עליהם להוכיח קודם את עצמם, מסירותם, כישוריהם וידיעותיהם בתורה. וכשם שאני מעריך את המאמצים והדרך שעשיתי, כך אני מעריך עד למאוד את מה שהם התאמצו כדי להשיג את מעמדם. לכן אני מכבד את מי שרוצה לשמוע את דעתם, מתוך כבוד להשקעה שלהם".

יהי זכרו ברוך

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!