מדוע הגרמ"ד שמע שידוכים רק בגיל 33?

השבוע קיבל שר התורה הגר"ח קנייבסקי את הספר "אחרון לדור דעה" – תולדות חייו ופעלו של הגאון רבי משולם דוד הלוי סלובייצ'יק זצ"ל ראש ישיבת בריסק שנפטר לפני כשנה. הגר"ח שליט"א הביע את שמחתו הגדולה על הוצאת הספר ועיין בו זמן רב.

מחבר הספר – הרב הגאון רבי שמעון יוסף מלר הראה לשר התורה את המובא בספר, שלמעשה, התעכב הגרמ"ד סלובייצ'יק זצ"ל מלהיכנס לעולם השידוכים, עד גיל 33! בשל מצב בריאותו של אחיו רבי חיים זצ"ל שהיה מבוגר ממנו, כאשר אביו מרן הגרי"ז זצ"ל חשש מאד לעשות צעד העלול להתברר עבור אחיו ר' חיים כסכנה.

הדעת נותנת כי אילולא שהיה הגרמ"ד זצ"ל שקוד על תלמודו יומם ולילה ולא היה ניכר עליו גילו הגבוה, הרי שיתכן ומרן הגרי"ז היה מקדים לשמוע הצעות של שידוך עבורו. אך הגרמ"ד זצ"ל המשיך את סדרי לימודו ועבודתו את ה' כבחור צעיר ולא הוטרד משאלת עתידו. יתר על כן, לא זו בלבד שלא דרש את טובת עצמו, אלא שאף נמנע מלהזכיר בפיו דבר מה הקשור לכך.

וכך כתב החזו"א למרן הגרי"ז בשנים ההן: "עדינות נפשו של בנו ר' דוד תמנעהו מלדבר עמו בזה..."

החזו"א, שהכיר היטב את בני מרן הגרי"ז, שלח פעם את אחיינו הגאון רבי חיים גריינמן זצ"ל להציע בפני מרן הגרי"ז את דברי התוס' בקידושין (נ"ב ע"א) ד"ה "והלכתא", שמותר להשיא את הבן הצעיר לפני המבוגר.

תגובת הבריסקער רוב הייתה: "דער חזון איש ווייס ניט אז ס'איז דא חיים" כלומר, שאינו מודע למצבו הבריאותי וההשפעה ההרסנית העלולה להיות אם יקדימו את הבן שאחריו. ועל כן שלח מרן הגרי"ז את מרן הגראמ"מ שך זצ"ל לספר לו על רגישות הענין מפאת מצבו הבריאותי של בנו ר' חיים.

לימים, הבין החזו"א כי הבריסקער רוב נמנע מלפעול בעצמו ולגרום בידיו חשש סכנה, ועל כן שלח שוב את רבי חיים גריינמן – והפעם להגרמ"ד הלוי זצ"ל, שיפנה לאביו – מרן הגרי"ז זצ"ל, ויבקש את רשותו לגשת להצעות של שידוך מבלי ליטול את רשותו. ובדרך זו ביקש החזו"א לסלק את חששו של מרן הגרי"ז מלפעול בענין בעצמו, בעוד שרבינו – שהוא בעל הדבר, מותר לו לעשות לטובת עצמו.

והנה בתחילה מרן הגרי"ז הסתייג מההצעה והגיב לבנו הגרמ"ד: "אפשר וילט איהר האבן א רשות אויף גאנץ כיבוד אב"? -שמא תבקש לפוטרך לגמרי מכיבוד אב, ולא רק בענין המסויים הזה, כשכנראה כוונתו שאי אפשר להפריד בין הדבקים ועל כל פנים יש לו לחוש מנתינת הרשות גופה. אכן זמן מה לאחר מכן, הביע את הסכמתו.

לימים, הגיב לבחור מבוגר שהתאונן על מצבו וטרדתו מכך שטרם מצא את זיווגו: "אני בגילך, לא ידעתי אלא מתורה ותפילה וכלל לא עלה בדעתי להטרד ולחשוב על שאלת השידוך".

מחבר הספר הרב שמעון יוסף מלר הוסיף וסיפר לר' חיים קנייבסקי את מה שהובא בספר "דחזיתיה לרבי מאיר" ממה ששמע בשעתו מהגאון רבי מאיר הלוי סלובייצ'יק זצ"ל בענין זה:

בערך בשנת תשי"ג - תשי"ד כאשר היה מרן זצ"ל הולך בערבים לטייל ב'בית הכרם', היה זה שונה מתמיד, כי בניגוד לרגיל הוא לא דיבר מאומה והיה נראה כמהרהר בדבר מה בעל חשיבות עליונה, ואפילו כאשר רציתי להפר את הדממה והייתי שואל מפעם לפעם שאלות, היה עונה לי בהן ולאו, ולא ממשיך בשיחה כדרכו בפרט בשעת טיול להרחיב בדיבור. נראה היה באותה עת שעליו להכריע דבר מסוים...

בשעתו לא ידעתי במה הענין ומה הסיבה לשינוי זה במנהגו, ורק לאחר זמן נודע שבאותה עת הכריע לתת לאחי הגרמ"ד הלוי רשות להתארס למרות שהאח הגדול יותר ר' חיים - עדיין לא התארס.

ההכרעה הזו הייתה כרוכה בחשש גדול שמא הדבר יפגע בבריאותו של ר' חיים, ועל כן התקשה מאד להכריע, וכנראה שבזה הרהר ושקל בדעתו רבות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!