הח"כ החרדי הציע: תנו לי ראשות ועדה ואני תומך בממשלה • בשולי המו"מ

1. להחזיר את הנשמה

היה זה באחד מימי חמישי (18/10), בשעות אחר הצהרים, כאשר התכנסו חברי האיחוד הלאומי יחד עם מתמודדי הבית היהודי לכינוס שכולו אחדות. רק חמישה חודשים חלפו מאז היום ההוא, ודומה כי מה שקרה מאז לא חלף אפילו בדמיונם השחור ביותר של המתכנסים.

את הכינוס יזמו זקני רבני הציונות הדתית שפעלו רבות למען האחדות, הרב זלמן מלמד, הרב צפניה דרורי, הרב חיים דרוקמן והרב איתן איזמן שגם הנחה את הכינוס.

"משהו חדש מתחיל בציונות הדתית ובגדול! היינו על סף הכחדה והיעלמות פוליטית. אנחנו מסכימים על הרוב וזה מספיק כדי להוביל וללכת ביחד. אנחנו רוצים מדינה יהודית ולא שבית המשפט ייקח אותנו למקומות לא טובים. המשימה בדור שלנו זה להחזיר את הנשמה היהודית למדינת ישראל", נאם בפניהם אז יו"ר הבית היהודי כיום, מתמודד על התפקיד אז, נפתלי בנט.

כולם מחאו כפיים, אפילו התרגשו. היום, הם מנסים לחפש את הנשמה היהודית איפה שהוא בין יעל גרמן לרות קלדרון, אולי אצל יאיר לפיד, אולי אצל עופר שלח – כל אלו ועוד הפכו בין לילה לחבריהם-אחיהם.

מאז ועד היום הם צועדים איתם באש ובמים, שותקים לנוכח דרישותיהם לשינויים במערך הגיור במדינת ישראל/שינויים בסטטוס קוו/דרישה להפעלת קווי תחבורה ציבורית בשבת/נישואין אזרחיים ומה לא...

מישהו זוכר את מכתבו של הרב שלום דובער וולפא מחב"ד? "אורי אריאל, ראש האיחוד הלאומי הוא יהודי יקר, ירא שמים, אוהב חב"ד, ולוחם למען שלימות הארץ. וגם הם התחייבו בכתב לרבני פיקוח נפש, שלא ישבו בממשלה שתדבר על פינוי יישובים".

עכשיו הוא נאלץ לעמוד מן הצד, לראות את אותו אורי אריאל נכנס לממשלה בה תנהל הגברת ציפי לבני את הנושא המדיני, תעצב את התמונות ואת הסצנות על פי החלומות אותן טוותה בארבע שנות אופוזיציה מדברית, ועם הידיעה כי הקדנציה הזו היא אולי האחרונה בפוליטיקה של חייה, מה שתצליח להשיג בה לא תשיג עוד לעולם.

אילו הייתי מתנחלת, הייתי מתכסה בזיעה קרה לעצם המחשבה.

2. מי רוצה ראשות ועדה

מעל לבמה, בפרונט, מציגים חברי הכנסת החרדיים, יחד עם השרים וסגני השרים, תמונת מצב קודרת. ייאוש, אין תקווה, הכול שחור משחור.

מקור עקשני סיפר לי לפני שעות אחדות על מהלך שמכה בתדהמה כמה מבכירי הליכוד המודעים לו.

מדובר במהלך של ח"כ באחת מהמפלגות החרדיות: בסיפור המתואר פנה הח"כ אל אחד מבכירי לשכת רה"מ בהצעה: רשת בטחון חרדית תמורת ראשות וועדה לו עצמו. רק נאמר שמדובר בח"כ שלא כיהן בכנסת האחרונה בראשות וועדה.

ההצעה קורצת, מחד, שכן נתניהו צופה לעתיד הקרוב פינויים של התנחלויות מבודדות ו/או הקפאה ו/או קידום כלשהו לתהליך השלום. החשש הוא שכמה מהח"כים היותר ימניים בליכוד יצטרפו לחברי 'תקומה' ויזעזעו את ממשלתו.

גם אם לא יפרשו ממנה פיזית וטכנית די באיום שכזה כדי להעלות את מפלס החרדה של ראש הממשלה, שמוכר כמי שאינו פועל ומגיב טוב בתנאי לחץ. די באיום להצטרפותם להצעת אי אמון המוגשת באורח קבע בימי שני בשבוע כדי 'לשגע' את ראש ממשלת ישראל.

השאלה הגדולה לה לא הצליחו הליכודניקים למצוא תשובה היא האם במפלגות החרדיות מודעים להצעה הנ"ל והאם ישתפו איתה פעולה. סביר להניח שלא, יותר נכון נקווה שלא: האם כל צרותיה של היהדות החרדית ייעלמו בראשות וועדה אחת בכנסת??

3. מה קורה עם רובי?

מה באמת קורה בסיפור המרתק על התחרות החדשה סביב תפקיד יו"ר הכנסת? לכאורה, שניים רצים עד לקו הגמר: השר יולי אדלשטיין ויו"ר הכנסת האחרון, ראובן רובי ריבלין.

ספינים מתוקשרים דיברו היום על כך שריבלין, כביכול, כבר הודיע כי אינו רץ לתפקיד. איך הודיע שאינו רץ כאשר לשכתו אינה מוכנה לשחרר מילה וחצי מילה על הנושא?

כדי להבין מה קורה שם, כדאי לנתח את הזירה הפוליטית הפנים ליכוד-ישראל ביתנו.

מעל לפני השטח הכול רגוע, האחדות שוררת, מתחת לפני השטח יש מאבק שליטה סמוי בין נתניהו לבין ליברמן. בשלב מסוים ניסה האחרון להשמיע זמירות לפיהן בכל רגע נתון הוא עשוי לפרק את החיבור בין שתי המפלגות, אולי מתוך היכרות עם ביבי-הלחיץ שאמור להזיע מאיום שכזה.

אלא שהאיום לא פעל את פעולתו, ולהפך. בהסכמה של הליכוד השאירה הכנסת את חדר ישיבות הסיעה של 'ישראל ביתנו' כך שבאם יוחלט להתנתק ממפלגת האם הדבר ייעשה בצורה החלקה ביותר.

נחישותו של ביבי בנושא נבעה, אולי, גם מהתחושה לפיה יש חברים ב'ישראל ביתנו' שלא ימהרו להתנתק יחד עם בעל הבית. שמות לדוגמה: יאיר שמיר, עוזי לנדאו – אנשים שראו את מה שקרה לדני אילון ואולי חושבים לעצמם שהדמוקרטיה של הליכוד טובה יותר עבורם.

כאשר ברקע קיים הרצון של ליברמן לקדם את מועמדותו של דוד לוי לתפקיד נשיאות המדינה (חתנו, שרון שלום, מנהל לשכת ליברמן, הבת, אורלי לוי אבוקסיס, חברת המפלגה). לליברמן יש 11 אצבעות בליכוד-ביתנו, די לו לשכנע עוד חמישה חברים והוא מעביר החלטות כרצונו.

כאשר דיבר יולי אדלשטיין בשלב הראשון על התמודדות לתפקיד היו"ר, יש אומרים שהוא הפריח בלון כדי לקבל בתמורה לכך שיחזור בו תפקיד של שר. אלא שעם הרעיון בא גם התיאבון, ונראה שאנשיו התאהבו בספין הראשוני ומתכוונים ללכת עליו במלוא המרץ. ליברמן, ששמע על כך, החליט לעלות על הגל, גם אם לא מאהבת אדלשטיין (שהיה בעבר חלק ממפלגה רוסית מתחרה בשם 'ישראל בעלייה') אזי משום שמדובר במי שיכול לקסום למגזר הרוסי, אליו הוא משתייך.

בשלב הראשוני ניסה נתניהו לפתור את המיני-משבר בשקט. אבל אז נפגש צוותו הבכיר של אדלשטיין עם הליכודניקים וראה שיש רוב לרעיון. בשלב ההוא פנה ריבלין אל נתניהו וביקש את עזרתו, נתניהו השיב לו כי אינו מתערב ו"תסתדרו ביניכם". הבוקר, בכלי התקשורת, הודיע ח"כ צחי הנגבי שנתניהו תומך ברובי לתפקיד הנשיאות. מן הידועות והמפורסמות הוא שהנגבי אינו מדבר אלא מגרונו של נתניהו ובדרך כלל גם בהוראתו הישירה, כך שלאמירתו יש משמעות.

התוצאה: רובי התקשר להודות לנתניהו על תמיכתו. תוצאה נוספת, קשורה או שלא, היא שחרור הידיעה לפיה שוקל נתניהו להציב את השר סילבן שלום כשר החוץ עד לחזרתו של ליברמן לתפקיד. אין לך קבוע יותר מתפקיד זמני, והדבר האחרון שחסר לליברמן הוא להזיז את סילבן מכיסאו כאשר יחזור אל משרדו האהוב. ההתרשמות שלי היא שליברמן לא באמת 'ילך על כל הקופה' בנושא היו"ר, ואולי גם בעתיד בתפקיד הנשיאות. רק זה מה שחסר לו להסתכסך כעת עם נתניהו, גם אם יצליח להשפיל אותו בפומבי עדיין יש לראש ממשלה מספיק דרכים יצירתיות כדי להשיב בכאפות משל עצמו.

ואולי זה מה שהביא להודעתו האחרונה של ליברמן ולפיה יישר קו עם כל מה שנתניהו יחליט.
בין לבין, כל המשחקים הנ"ל באים לידי ביטוי בכלי התקשורת, בהם משתמשים הצדדים ככלי אליו משליכים ספינים, חלקם כדי לבדוק לאן נושבת הרוח, חלקם כדי להרעיד את הצד שמנגד.

4. קרב התיקים

כמה מילים על קרב התיקים הגדול: הדרישה הבסיסית של יאיר לפיד הייתה להקטין משמעותית את הממשלה, אך נראה כי אם יצליח לקצץ את השולחן הפנימי שהתווסף לשולחנות הממשלה במליאת הכנסת, דיו בכך. נראה כי גם לדיבורים על ביטול תפקיד סגני השרים כבר אין זכר, הביאו לכך האילוצים הפנימיים של נתניהו בתוך מפלגתו שלו.

להלן כמה אילוצים, לדוגמה:

ליברמן דורש שליש מכל חלוקה. אם מחלקים 4 תפקידי סגני שרים לחברי הליכוד, הוא רוצה 2. במקביל, צעירי הליכוד מרימים ראש במחאה על כך שלא שותפו בחגיגת המינויים. אחד מהם, דני דנון, למשל, מי שהגיע למקום החמישי בפריימריז וכמעט תפר כבר חליפות, זועם על השמועות לפיהן צחי הנגבי, מי שהגיע למקום ה...16, אמור לקבל תפקיד שר.

בשלב מסוים הוא הבהיר "או שר או כלום", כמה מחבריו בליכוד אף הביעו מחאה פומבית על כך שנתניהו לא מתכוון לרענן את רשימת השרים בממשלתו ולעבות אותה בכוחות צעירים ורעננים.

ראשות וועדת הכספים אף היא 'מושכת אש', שנים למשל רוצים בה באופן ממש נחרץ: אורי אורבך, שאף מוכן לוותר על תפקיד שר למען היעד הנכסף, גם עופר שלח, מבכירי 'יש עתיד' ומי שנחשב למקורב ביותר ללפיד, רוצה בתפקיד אף הוא. נתניהו יצטרך להתיר גם את הפלונטר הזה.

5. איפה אהוד?

בכירים בליכוד, המעורים בנבכי המשא ומתן הקואליציוני, תוהים לאן נעלם ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט.

"בתחילת הדרך הוא היה שם, רוחו ריחפה מעל לחדרי המו"מ, בהמשך נעלם. סידר ל'קדימה' של שאול מופז כניסה לקואליציה, על חשבון נציג אחד מ'יש עתיד' (פלוס השניים שלה הרי שתזכה בשר של ממש), ונעלם כלעומת שבא.

בתחילה ניסו לפנטז כי הוא הולך לעיריית ירושלים, בהמשך נפסלה האפשרות, והתמיהה נותרה בעינה. למה נעלם אולמרט ולאן.

6. הכספת של שטייניץ

אם יאיר לפיד יקבל את תיק האוצר (עונש של ממש ופליאה מדוע מסכים לכך...) ייוותר שר האוצר הנוכחי, יובל שטייניץ, ללא תפקיד הולם.

משום מה ומשום מקום, הוא הביא על עצמו את הרעיון של השר לענייני מודיעין.

בציניות ניסה אחד מבכירי הליכוד לשאול את עצמו מה הביא אותו להחלטה, וזו התשובה אותה הנפיק לעצמו, וגם לי.

כולם מכירים את הכספת הגדולה שקידמה את פני כל מי שנכנס לחדרו של השר הקודם לענייני מודיעין, דן מרידור.

לא כמו בכל החדרים ספה שולחן וכסאות, כי אם כספת מוזרה, כמטר ומחצה גובהה.

כל מי שנכנס אל הקודש פנימה ותהה במה מדובר, היה השר משיב בגאווה בלתי מוסתרת כי בכספת הזו מוחבאים כל ענייני המודיעין הסודיים של מדינת ישראל.

"ואולי הכספת הזו היא שמושכת את תשומת ליבו של שטייניץ, פילוסוף במקצועו המקורי", משער אותו בכיר.

אולי.

7. סייג לחוכמה

הטור אותו פרסם היום אריה דרעי בדף הפייסבוק שלו התחיל יפה. הוא דיבר על כך שסייג לחכמה שתיקה אך לעיתים יש דברים שחובה לאמרם, סיפר על כוח האחדות (קרא ישי, קרא), גם תיאר את גנותה של תופעת ההחרמה. באמת כתוב יפה, מהלב. אפילו מרגש.

אלא שדי היה בה בפסקת סיום אחת כדי להבעיר תבערה שהיא כרגע כל כך מיותרת לנו, הציבור החרדי. בעצם גם לאריה עצמו.

"לראש הממשלה אני אומר, לא תוכל לרחוץ בניקיון כפיך, אמרת פעם ובשעה גורלית לא פחות, שאתה בן של היסטוריון וככזה אתה רואה דברים אחרת, אין לי ספק שההיסטוריה תשפוט ובחומרה את מי שנתן ידו למצב הזה, נכון, תירוצים ישנם למכביר, אילצו אותך אמרת, אפילו טרחת לגנות, אבל אלו תירוצים שאינם שורדים את מבחנה המחמיר של ההיסטוריה. במבחן התוצאה, שני מיליון איש, כולם אזרחי ישראל השנייה, ישראל של השכבות החלשות, ישראל של אלה שלא מתחילים את החודש וגם של אלה שלא גומרים את החודש, כולם יוותרו ללא ייצוג בממשלה המתוכננת, כל אלה רואים איך אתה, ראש הממשלה שלהם, נותן ידך להחרמתם. מנהיג אחראי והגון צריך לומר בקול צלול, לא אתן ידי להחרמות ויהי מה, לא אתן ידי לפסילה מראש של ציבורים במדינת ישראל, האשמה הבלעדית רובצת ותרבוץ לפתחך לא תוכל לחמוק מאחריות".

לא שאסור לומר ביקורת ולהפנותה אל ראש הממשלה. מותר, צריך, לעיתים גם חובה. אלא שכאשר מסכת היחסים העכורים בין דרעי לבין נתניהו, למה להרוס עד ליסוד את החוטים הקרועים גם כך? לא סוד הוא כי התנהלות ראש הממשלה במהלך המשא ומתן עם ש"ס (בשלבים שעוד היה כזה...) נעשתה מול השר ישי. עם דרעי היה לו קשה יותר. מצד האחרון היו ניסיונות התקרבות, עם הזמן הם גם יכלו לפעול את פעולתם. טור שכזה רק מחבל בכל סיכוי שכזה.

גם לציבור החרדי לא בטוח שנכון, בעת הזו, להסתכסך עם ראש הממשלה, אחרון המגנים עלינו בממשלת יאיר המוקמת.

אילו הייתי נפתלי בנט, זו הייתה תגובתו:

"אחי, מודה לך על הדיפת הלהבה החרדית לכיוונו של ביבי, כבר דאגתי שאולי אחרי האש וקריאות הנקם למתנחלים יגיע גם תורי. ביבי הוא תמיד שק חבטות נוח, אם אתה צריך עוד כמה חומרי בעירה אספתי כמה זרדים בתקופת עבודתי בלשכתו. אוכל לתרום לך מניסיוני בתחום".

נשוב ונדגיש כי התגובה הנ"ל היא המצאה בלבד, וכי לא יעלה על הדעת שההאשמות המופנות כלפיו על פרסום חומרים שליליים מהלשכה אכן נכונים.

8. קרב הסכינים בליכוד

שלא יהיו לאיש מאיתנו אשליות. ביום שאחרי הקמת הממשלה, זמן קצר לאחר תקתוק המצלמות בבית הנשיא, עומד להיפתח קרב סכינים ממשי בליכוד פנימה.

ניצנים של אותו קרב ניתן למצוא בתיאורו של אריק זיו, מנהל אתר 'ליכודניק'.

וכך מספר אריק על גדעון.

"מספר ימים לאחר שנגמרו הבחירות המקדימות נפטרה אמא של קטי שטרית. פגשתי אותו בהלוויה, שם בזחיחות הדעת פתח ואמר 'נו, איך מרגישים הקולגות שלי?' הסתכלתי עליו ואמרתי לו כי הוא חייב למצוא את הדרך לעבוד איתם במטה. סער ענה בשחצנות 'מי שרוצה לעבוד שיתייצב'... זה כבר לא היה סער שהיה קשוב לעצות של חברים, זה היה סער שדרס כל מה שהופיע בדרכו, גם כאשר לא היה צריך".

לדעתו, א. ללא ספק במערכת הבחירות האלה סער וארדן עסקו בירי לעבר כוחותנו במקום להפנות את המאבק ביריבים מבחוץ. ב. תוקם ועדת חקירה, וכפי שאמרו ראשי סניפים, "לא נשב בשקט עד שיתברר לאן נעלמו 60 מיליון שקל הרי לא יעלה על הדעת כי סכום כזה התאדה ונעלם".

בלי להיכנס לעצם התיאורים והטיעונים שלא הוכחו ולא אומתו, וגם אם נניח שאין בהם שמץ של אמת, אין ספק שיש בהם כדי לשפוך אור על משחק הסכינים שעומד להיפתח עם פתיחת מושב הכנסת לאחר פגרת הפסח.

ועוד לא אמרנו מילה וחצי מילה על קרב הסכינים הפנימי שיתחולל בתנועת ש"ס. אבל על כך, טור נפרד.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!