מה דעת האדמו"ר מצאנז על ריטלין? • שו"ת חינוכי

שו"ת מרתק בעניני חינוך, עלה בשבוע האחרון על שולחנו של האדמו"ר מצאנז, כאשר ר"מ ישיבת צאנז לצעירים בבני ברק, רבי אהרן יוסף הלברשטאם, העלה בפני האדמו"ר שאלות בענייני חינוך שחלקם הופנו עליו על ידי ההורים. האדמו"ר השיב על הכל: מריטלין ועד התערבות סבים בחינוך נכדיהם.

בתחילה, עסקה השיחה בנושא הקדשת הזמן של האב לילדיו בסעודות השבת, שבהם הצאצאים מייחלים לקבל את מלוא תשומת הלב מההורה שבמשך ימות השבוע, לא תמיד פנוי אליהם. האדמו"ר הציע: "ראוי לכל אחד להקדיש לו ביום ה' או ביום ו' זמן של משך כשעה, להכין לעצמו מה שרוצה לדבר עם בניו בשבת זו, וטוב שיבחר נושא מסויים - כמו לדוגמא על מדות טובות, חסד, וותרנות, או על תורה ותפילה - ויביא על זה דברי תורה וסיפורים. כמובן שצריך להתאים זאת לפי שנות הילדים, הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו, כשלגדולים יכול לומר דברי תורה עמוקים יותר, ואילו לקטנים יאמר מה שמתאים להם לפי הבנתם והשגתם. כמובן שיש להקדיש דברים גם עבור הבנות, שיבינו אף הן את מה שמדבר".

כמו כן, הציע האדמו"ר גם להקדיש לפחות שעה לניגוני דבקות ושמחה, שמעוררים את הלבבות, לצד דברי התורה שנישאים בשולחן השבת.

האדמו"ר הוסיף וקבע, כי "כל אותם הורים שהתנהגו עם ילדיהם באהבה ובחמימות, מנעו הרבה מקרים קשים שעלולים לצוץ במשך השנים. היו לי כמה מקרים של אבות שבאו להתאונן על בנים שרואים אצלם איזה ירידה ה' ישמרנו, ואמרתי להם בכל תוקף, שבשום אופן לא יראו להם פנים חמורות סבר, למרות הקושי שבדבר, אלא יביעו אהבתם אליהם, ואני הייתי מוכן להיות זה שגוער כשצריך, כי ככל היותר לא יהא חסיד שלי... אבל אם אביו יוציאו מן הבית הרי יגיע אל הרחוב ותוצאותיו מי ישורנו ח"ו. וכל אלו ששמעו לקולי, הרוויחו מזה, כי בדרך כלל לאחר תקופה, פעם קצרה ופעם ארוכה יותר, הבן תופס את עצמו ומטיב מעשיו".

האדמו"ר נשאל, האם ראוי לסבא שנכדיו מתארחים אצלו יחד עם אביהם ובני המשפחה, להעיר או להוכיח אותם כשמבחין בהתנהגות או התבטאות שאיננה ראויה?

"כשאביהם נמצא איתם", השיב האדמו"ר, "עדיף שלא יאמר להם מוסר בפניו, אבל כשהנכדים באים לבדם, הרי הכתוב אומר (דברים לב, ז) שאל אביך ויגדך זקניך ויאמר לך. אכן כיום לדאבוננו אין זה מקובל כל כך שאומרים מוסר לנכדים, ולפעמים יש שהבנים אינם אוהבים שאביהם מתערב בחינוך בניהם, אבל ברור שיש אופנים שהאדם יכול להוכיח את נכדיו, כמובן בדרכי נועם ולא באופן שהנכד יאבד החשק לבוא עוד אל זקנו. וגם חשוב שלא יוכיחו על כל דבר קטן שרואה אצלו, אבל מפעם לפעם יכול לומר לו דברי הדרכה במאור פנים ולא לגעור בו ברבים בעת סעודת השבת לעיני שאר המשתתפים".

מתקנים 'על גלגלים' - אינם רצויים

השאלה הבאה עסקה בנושא ההתייחסות לילדים בעת התפילה, שלעתים נצפים ניצבים 'בלי שום חיות והתלהבות, אלא בקושי מביטים בסידור ומוציאים איזה תיבות מפיהם'.

בתשובה לכך סיפר האדמו"ר את אשר שמע מאביו האדמו"ר ה'שפע חיים' מצאנז זצ"ל, בשם המהר"ם שפירא מלובלין זצ"ל:
"יש לתמוה על ההבדל בין בתי המדרש של המתקדמים והמשכילים לבתי מדרש של חסידים, שבבתי המדרש של המתקדמים, האבות מחזיקים את בניהם אצלם ומפקחים עליהם כל שעת התפילה שיתפללו כהוגן ולא יסירו עיניהם מהסידור, אבל לבסוף, כשהבנים גדלים, הם פורקים מעליהם עול תפילה לגמרי. לעומת זאת, בבתי מדרש של חסידים האבות מתפללים בקול גדול ובהתלהבות, בלי להשגיח כל כך על הילדים שמשחקים ביניהם, אבל בסופו של דבר, כשאלו הילדים גדלים ומתבגרים, הם נמשכים להתפלל בהתלהבות הראויה כדוגמת אבותיהם.

"והלא דבר הוא, היכן הם פירות החינוך שמשקיעים המתקדמים בילדיהם, וכיצד נמשכים בני החסידים להתפלל כראוי, בלי שיחנכו אותם לכך?

"הסביר הרב מלובלין זצ"ל, כי טבעו של כל ילד הוא להיראות כמו אביו ולעשות כמעשיו, ולכן ילדי המתקדמים שרואים את אבותיהם משוחחים ואינם מתפללים אלא דואגים רק שילדיהם יתפללו, אף הם, כל זמן שנתונים תחת מרותם, הם מחויבים בלית ברירה להתפלל, אבל מיד כשיוצאים מרשותם הם פורקים עול ואינם מתפללים, כשם שאבותיהם לא התפללו... אבל בני החסידים שרואים את אבותיהם מתפללים בהתלהבות וברשפי אש כשמרוב התלהבותם שוכחים הם מכל הסובב אותם, מתמלאים יראת הכבוד כלפיהם, וכשרק גדלים ונוטשים מעשי ילדותם, מיד נמשכים להתפלל באותה צורה שראו את אבותיהם מתפללים".

האדמו"ר הוסיף והבהיר, שכאשר הילדים רואים את אביהם מתפלל כהוגן, בחמימות ובהתלהבות, מתוך יראה וכובד ראש, לא כמצות אנשים מלומדה אלא אינו מפסיק בדיבור ומסתובב בחוץ וכו', הרי זה משפיע עליהם, במוקדם או במאוחר, ואף הם למדים ממנו איך שצריכים להתפלל.

"צורת התנהגותו של האב היא כלל ראשון בחינוך, כי מה שהבן רואה אצל אביו זה נתפס אצלו כסמל ודוגמא שכך צריך לעשות. לכן אם האב בעצמו אינו מתפלל באופן הראוי, אין שום עצה אחרת לחנך את בנו לתפילה, כי בנו יחקה אותו ויעשה כמעשיו".

"לפעמים רואה אני בני אדם שמשוחחים בשעת התפילה, וכשהם מבחינים שאני מביט בהם הם משתתקים, ואני תמה לעצמי, וכי ממני הם צריכים לפחד? הרי מלבד שיש בזה ענין של מורא שמים צריכים הם לירא ולפחד מבניהם שמביטים בהם ולמדים ממעשיהם".

האדמו"ר התבקש להתייחס לסוגיה השנויה במחלוקת של נטילת ה'ריטאלין'.

"לגבי נושא ה"ריטאלין", בוודאי אי אפשר לומר בזה הוראה כללית, כי מצד אחד יש בו תועלת, אך יש גם שאינו מועיל, ולכן צריך לבדוק כל מקרה לגופו של ענין".

כאשר עלה נושא השהות הממושכת ברחוב, לאחר זמן הלימודים או בתקופת בין הזמנים, העיר האדמו"ר כי הוא מתרעם על אלו הרוכשים לילדיהם 'אופניים' או מתקנים אחרים 'על גלגלים', שכן בכך "הם גורמים לבניהם לשהות ברחוב, יתר על המידה".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!