כשהד"לים הגישו לחרדים את הלחי של לפיד

לאחר מספר שבועות של לחימה מול החמאס מהאוויר ומהקרקע, הבינו ביום ראשון דוברי סיעות האופוזיציה שכבר אין טעם להוציא הודעת טפיחה עצמית על השכם שתבשר על משיכת הצעות אי האמון. זה כבר באמת לא מעניין אף אחד. הזירה הפוליטית שקעה עד תחתית החבית מבחינת העניין הציבורי בה, ומיותר להוציא הודעה מיותרת על כך שהם מגישים הצעה מיותרת, שתלווה בנאומים מיותרים ושתיפול ממילא בהצבעה המיותרת אף היא. היה צריך דחוף משהו שייצור מצג של עשיה, והנה - לא ינום ולא יישן שומר ישראל - הגיע משהו כזה, לא אחד, אלא כמה. וכך הסתיים לו השבוע עם תצוגה מפוארת של ניצחון חרדי על יש עתיד. יחי אנחנו.

האירוע הראשון היה ה'יתום החרדי' יוסף סגל. כמים קרים על נפש עייפה הגיע סגל ביום ראשון וביקש להשתתף בישיבות הסיעה השבועיות בכדי להודות לח"כים על סיועם בהעברת החוק. כותבי הנאומים של יו"ר סיעת ש"ס, בוודאי בירכו אותו בליבם, הוא בעצם פטר אותם מלהכין בפעם המי יודע כמה הצהרה נוספת ומשעממת על תמיכה מלאה בראש הממשלה גם מהאופוזיציה. (אפרופו ש"ס. דקה לאחר מכן קלטו העוזרים המסורים את עומק כאב הראש הכרוך בכניסה לשדה מוקשים של קרדיטים מסגל, שהסתובב רבות במשכן גם בכנסת הקודמת - עוד כשש"ס הייתה תחת הנהגתו של היו"ר הקודם. וכל מעשה גבורת העוזרים ועלילות ניסוח הקרדיט באופן מדויק, שאושר רק בשניות האחרונות, הלא הם יכתבו בקרוב על ספר דברי הימים לסיעת ש"ס המאוחדת והשלימה).

סגל, בנדיבות לב השמורה לאזרח מן השורה שהצליח לקדם חוק הכרוך בעלות של כמה מיליוני שקלים, לא חסך בקרדיטים ופירגן לכל מי שרק רצה לשמוע, והיו הרבה כאלה. (אולי ימצא צדיק אחד. בתוך קלחת הפרגונים והחיוכים ישב אחד הח"כים ושתק כדג, הוא אף סירב להיענות להצעת אחד החברים האחרים שקרא לו לבוא ולטעום מרגעי הנחת היהודית. שמועות עקשניות טוענות שבצמוד לשמו של סגל בספר הטלפונים האישי של הח"כ הנ"ל, מופיעה גם הוראה ברורה ביותר מעוזריו כיצד לנהוג כאשר המספר מופיע על הצג. "לפחות הוא לא קפץ היום לספר כמה הוא עזר לו", הוסיף מישהו בחיוך דק ורומז).

יחד עם זאת, היו גם קרדיטים שליליים, וגם כאן יש עתיד כיכבה לתפארת. לצד שר הרווחה מאיר כהן שזכור לטוב כמי שתמך בחוק, הייתה כאן הזדמנות להבין כיצד נראה בגודל טבעי אחד מאנשי יש עתיד שנלחם בחוק בכל כוחו. החברים ביהדות התורה הזכירו את סגן השר מיש עתיד שנלחם כנגד החוק בכל כוחו. הם אמנם העדיפו לא להזכיר את שמו, אבל הפעם הם לא התאפקו, וברגע של כנות הם ממש זעקו מכאב על אותו סגן שר שנלחם כנגד החוק. מישהו ציין שהשמועה היא שהוא היה זה שפנה לקצין הכנסת בכדי לאסור על סגל להגיע למשכן. הוא גם היחיד שנמנע בהצבעה על החוק למרות שעבר בתמיכת הקואליציה.

זה היה רגע מכונן למי שעדיין משלה את עצמו בהקשר לפרצופם האמיתי של אנשי יש עתיד. אין כאן דאגה למעמד הביניים, אין כל קשר בין החוק הזה למעמד הביניים. זה גם איננו רצון לחנך את החרדים או לגייס אותם לצבא. מדובר בחוק פשוט המסדיר תקצוב קצבת שארים גם לבני ישיבות. שלא להבדיל בין דם לדם ובין יתום ליתום. להתנגד לחוק כזה זוהי שנאה. שנאה אמיתית ומזוקקת, שפורצת גם במקומות חסרי כל קשר. "מול שנאה שכזו הציבור החרדי צריך לזכור זאת לאנשים אלו גם כאשר הם יצאו מהזירה הציבורית וינסו להשתלב במגזר הפרטי. זהו כתם בל ימחה", אמר אחד הח"כים והסיעה כולה הנהנה בהסכמה.

הקרב הגדול על המע"מ
אבל סגל היה רק הפרומו של השבוע, הצגה תקשורתית מדרג נחות. ובכלל, ח"כים לא אוהבים קרדיטים שמגיעים ליותר מידי אנשים, הם אולי נחמדים בשביל הנשנוש, אבל לא מספיקים בשביל להשביע. עבורם, הגיע שר האוצר ביום האחרון של המושב והגיש את לחיו לח"כים החרדים. אלו מיהרו לנצל את ההזדמנות וניסו כל אחד בתורו להוכיח מי יעניק סטירה שתצלצל בווליום גבוה יותר.

מי שעקב אחרי הודעות הח"כים ביומו האחרון של המושב יכול היה להשתכנע באמת ובתמים שהם ניהלו קרב גרילה נגד לפיד בסימטאות וועדת הכספים. זה מעט פתטי לחשוב שחברי כנסת מהאופוזיציה יצליחו באמת ובתמים למנוע מלפיד להעביר חוקים. פתטי הרבה יותר לחשוב שאילו לא היו מוגשות 2000 הסתייגויות אזי החוק היה עובר תוך יום בוועדה ובמליאה.

לפני מספר חודשים, ישב כותב השורות לשיחת עומק עם אחד הגורמים הבכירים בסיעת הבית היהודי, שכבר אז נודע בהתנגדותו הנחרצת לחוק המע"מ המפלה את הציבור החרדי, והציג בפניו את השאלה הבאה: האם תצליחו להילחם מול חוק כזה, שלפיד מציג אותו כחוק הדגל של הסיוע למעמד הביניים ופתרון משבר הדיור?

הגורם הנ"ל סירב להתייחס ישירות לשאלה. כפוליטיקאי וותיק ומשופשף שהביא כבר תקציבים רבים לשכונות קראוונים מבודדות במאחזים שונים ומשונים, הוא יודע היטב שעדיף לא לצאת בהצהרות פומפוזיות ובומבסטיות. חלף זאת הוא היישיר מבטו ואמר: "יש הרבה דרכים פרלמנטריות להילחם בחוק. העובדה שלפיד מעדיף להוציא את החוקים שלו בצורה רועשת, לא מחייבת אותנו לרקוד לפי החליל שלו. לנו יש מספיק דרכים לעצור את מה שאנחנו נרצה לעצור, באם לפיד לא ישכיל להבין את מגבלות הכח ולכבד את דרישות שותפיו הקואליציוניים". אמר וכנראה ידע מה שאמר.

נראה לכם שלפיד הבין את מגבלות הכח? כנראה שלא. עובדה, מושב הקיץ נגמר והחוק עוד לא פה. ולמי הקרדיט? כמו שאמר אותו גורם "יש דרכים רבות", יש למשל אפשרות שיו"ר וועדת הכספים יחליט מה דחוף לו יותר להכניס בסדר היום של הוועדה - האם דיון דחוף בפיצויים לתושבי הדרום, או דיון משמים בחוק מוזר שכל גורמי המקצוע מתנגדים אליו גם בימים כתיקונם, קל וחומר בימי מלחמה שכולם מצפים לסיומה, בין היתר בכדי לדעת בדיוק מה יהיה המחיר הכלכלי של המלחמה. וכך, יומיים לפני סוף המושב, הגיש היו"ר המשופם את לחיו של לפיד היישר לידיהם של גפני וליצמן שצהלו על המציאה. משל ביקש מהם, תנו את הכאפה, ובכל הכח.

פינת הקרדיטים
מדוע הבית היהודי לא לקח לעצמו את הקרדיט על ההישג? ובכן, הייתה כאן עסקה טובה לכל הצדדים. הבית היהודי לא רצה להצטייר כמי שמנע מהחוק שמושיע את מעמד הביניים הישראלי ושוק הדיור מלעבור, לא חסר להם קרב ישיר עם לפיד, שימהר לנופף בנתוני האמת של העברות הכספים להתנחלויות ויצית את התקשורת כולה נגדם, בדיוק בשביל זה יש את החרדים. מלבד העובדה שזו גם הדרך הנכונה להכאיב ללפיד. החרדים עצמם שמחו על ההזדמנות לפרוע מקצת מהחוב. והצלע השלישית והנסתרת בסיפור היא זו של ראש הממשלה, שאמנם שקוע ראשו ורובו בדיוני הקבינט, אבל מצא זמן להעביר מסר קצר ליו"ר הכנסת, שיתקע ללפיד עוד מקל קטן בגלגלים.

1. בשלב מסוים היה מי שניסה למנף את הניצחון כניצחון גם על הבית היהודי, זה כבר העלה שם למישהו את הסעיף. "החרדים רוצים קרדיט על הניצחון מול לפיד? בבקשה, שיקחו", אמר גורם בסיעה. "אבל להאשים אותנו? הרי כולם יודעים שהעובדה שהחוק לא עבר היא ההתעקשות של יו״ר ועדת הכספים שלא להעלות את החוק לדיון ולהכנה בוועדה לקריאה שניה ושלישית". לטענת אנשי סלומיאנסקי, אחת מנקודות המחלוקת העיקריות בינו ללפיד היא הצעתו של ח"כ יעקב אשר על החלת ההטבה באופן דיפראנצאלי לחרדים, גם במקרים בהם סכום הרכישה גבוה יותר. לפיד התעקש וסלומיאנסקי העמיד פני תם, הפיצויים יותר חשובים. את מע"מ אפס נשאיר לשבוע הבא. וכך הגיע החוק לוועדה יום לפני סיום המושב, והשאר היסטוריה.

2. צריך לזכור. זהו ניצחון, אבל ניצחון טכני בלבד. אלפיים הסתייגויות בוועדת הכספים נמשלו למתקפה אווירית משולבת על שכונת סג'עייה, כל הבתים אמנם חרבים, אבל בעוד חודשיים הכל יהיה חדש. לפיד אפילו ממהר יותר ואיננו ממתין לפתיחת המושב הבא, מאחורי הקלעים מתגבשת לה הצעת פשרה שתהפוך את החוק למענק שיעבור בהחלטת ממשלה. נכון לשלב זה, הצעת הפרשה נתקלת בקשיים משפטיים רבים יותר משנתקלה הצעת החוק עצמה, אבל אחרי שהיא עברה משוכות כה רבות, הכל יתכן כבר.

3. למרות הכל. הניצחון הזה על לפיד הוא נקודת מפנה שתיזכר. בדיוק כמו שהמן הרכיב את מרדכי על הסוס. אין לזה הרבה משמעות, אבל זהו ניצחון. לפיד כבר לא על הסוס. ברון התקשורת הכל יכול שבמשך שנה וחצי עשה הון פוליטי תקשורתי על גבי החרדים, הצטייר בתקשורת כמי שהפסיד ובגדול ליריביו. אלו הכו אותו בדיוק בנקודת החולשה שלו וגרמו לו להבין שהם שולטים גם במגרש שלו. מקורביו שנשלחו לתקשורת להסביר את הכשלון לא ידעו בעצמם על מי הם כועסים יותר, על החרדים, הבית היהודי, העבודה או ראש הממשלה. ואם כבר תקשורת, אז החרדים אכן לימדו את לפיד פרק. ובקיצור, יחי אנחנו...

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!