רגע של אושר מזוקק: אוח, זה יצא עקום!

בהתחלה היו אנשים שהיו מכורים ל-SMSים. אחר כך הגיע ה-BBM (ניינטיז לגמרי. הא?!) מיד לאחריו התרחב מעגל הנפגעים כאשר הגיע ה-whatsapp. תקופה קצרה לאחר מכן נפתחו קבוצות הווטסאפ ומשם הדרך להתדרדרות הגדולה הייתה קצרה. במקביל החלו אנשים להצטלם בתמונות סלפי. ואני טוען, זה הכל חלק מתהליך אחד ארוך.

ההגיון העמוק שעומד מאחורי רעיון ה"סלפי", אם עומד מאחוריו כזה אחד, הוא שהתמונה צריכה לצאת גרועה ככל האפשר. ככל שהחיוך שלך נתפס יותר עקום ומגיע מזווית מעוותת יותר - כך התמונה מוצלחת יותר. זהו מהותו של ה"סלפי" - לצלם תמונה גרועה. בדיוק הפוך ממה שעשו יהודים כשרים ותמימים במשך כל הדורות - ניסו להצטלם ישר ויפה עם חיוך סימטרי מרוח מאוזן לאוזן.

הרעיון של הסלפי, הוא בעצם סלפי של מציאות החיים המודרנית שלנו. נהיינו כל כך חסרי משמעות, עד שאנחנו נהנים לעשות דבר חסר משמעות בכדי שנוכל לומר עליו שהוא חסר משמעות. זה כל הקאץ'.

והווטסאפ? אותו סיפור. כבר תקופה ארוכה שאנשים סביבי מתלוננים על שטף הדיס אנפורמציה שזורמת אליהם בחסות האפליקציה זוללת הסוללה הזו. ואני אומר: חברים, וולקאם - זה בדיוק הקאץ'. אנחנו מעוניינים שיהיה לנו ווטסאפ בכדי לקבל לקבל המון מידע חסר משמעות בשביל שנוכל לכתוב גם המון פעמים שקבלנו המון מידע חסר משמעות. ועדיין יהיה לנו ווטסאפ - אחרת איפה נקטר על זה שאנחנו מקבלים שטויות בווטסאפ? זה הכל חלק מהגיל והתרגיל. ככל שאתה יותר מחובר לווטסאפ - אתה בעצם מגדיל את טווח השטויות שאתה מקבל בווטסאפ וכך גם את מעגל המזון שחי מכך.

יש גם כאלו ששכללו את השיטה לשלב נוסף: הם מפיצים בווטסאפ שנמאס להם מהווטסאפ. זה בערך כמו להצטלם הרבה פעמים תמונת סלפי בכדי להגיע לתוצאה מקסימלית של חיוך עקום. הפצתי בשישים קבוצות ווטסאפ שנמאס לי מהשטויות שמגיעות אלי משישים קבוצות ווטסאפ.

עד כאן הצלחתם להבין? אם לא, כנראה שאתם מחוץ למשחק. זה הזמן ללכת לשחק שחמט עם סבא שלכם. אם אתם עדיין איתי, בואו נתקדם לשלב הבא.

יש כאלו (כמוני למשל) שהווטסאפ כבר לא מביא להם את הריגוש המיוחל. הם חייבים משהו מסעיר יותר. בדיוק בשבילם המציאו מעצבי האנושות המודרנית את המושג "טור". אתה כותב טקסט ארוך יותר מאשר בווטסאפ, מה שמאפשר לך תמרון נרחב יותר במידת ההיגיון של הדברים הנכתבים בו, נותן לו כותרת מפוצצת, והיידה - מפרסם אותו מעל במה כלשהיא. בטור אתה יכול לקטר על כל שטות שעולה במוחך, אתה יכול גם לקטר על רדידותה של התקשורת, אם תרצה להדר במצווה תוכל אפילו לכתוב טור על כך שנמאס לך מההפצות בווטסאפ. זה הכלל - כולנו חלק ממכונת ריגושים אחת גדולה שנועדה לבדר את היצורים המודרניים שחייבים ריגושים בכדי לשרוד.

אתם בטח תוהים. הבנאדם נדפק, כותב טור ומגחיך את עצמו. אז חשוב לי שתבינו, אני עסוק במעשה רציני מאוד. רצוני הוא לנסות ולשכלל את השיטה. לכתוב טור שמגחיך את כותבי הטורים זה כמעט כמו לצלם סלפי דרך המראה. זוהי הפיסגה אליה יכול צלם הסלפי להגיע. תנסו את זה כשאף אחד לא רואה ובטוח שתצא לכם תמונה עקומה, הכי עקומה שאפשר. בונוס - לא רק שהחיוך שלכם יצא עקום, הוא גם יצא הפוך, ואת כל זה הצלם עשה בעשר אצבעותיו לבד. ככה גם אני, לא רק שאני כותב גוש טקסט חסר הגיון, אני גם מודה בזה שהוא חסר הגיון. זה ממש מביא אותי לסף הריגוש המקסימלי.

בשלב הזה אני באמצע לתכנן את המהלך הבא שיביא אותי לסף הריגוש הנדרש שהולך ועולה. אולי אחרי שאסיים לכתוב את הטור הזה אשלח לכל הקבוצות המשעממות בווטסאפ לינק ואז אצטלם עם הלינק תמונת סלפי דרך המראה ואפיץ את התמונה בווטסאפ. או אז אהיה מאושר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!