הסוד מאחורי הדיאטה: תעבירו את המלח, הלאה

אחת השאלות הנצחיות היא, דיאטה עד מתי? מתי נוכל לשקוט על השמרים ועל העוגות ללא דאגות משקל ותזונה נכונה?

האמת העצובה והנכונה היא כמובן שדיאטה נכונה היא לכל החיים. כמה פעמים מצאנו את עצמנו בדיאטות מרוכזות שנמשכו חודש או חודשיים? דיאטות שנדמו לנו כהמצאת המאה והדבר שבהחלט ישנה את חיינו לצמיתות, התחילו בקול גדול ונגמרו ב...קוביית שוקולד קטנה. הדיאטות הללו אמנם סייעו לנו להוריד כמות קילוגרמים נאה במספר חודשים, אבל האם באמת יכולנו להתמיד בהן לכל החיים? סביר להניח שלא.

דיאטות מיוחדות לרוב מצריכות שינוי משמעותי בהרגלי החיים, עלינו להימנע בהן מאכילת לילה, מבילויים, מפחמימות או חמור מכך, משוקולד ושאר שיטות. דיאטות אלו לא רלוונטיות לטווח הארוך, כי לא פשוט לנהל חיים שלמים, שגם ככה לא קלים בדרך כלל, במרדף אחר איסורים שונים – גם כשהם הופכים לדרך חיים. דיאטה נכונה איפא, היא דיאטה שמאפשרת אורח חיים בריא, שפוי ולא נתון לתכתיבים חריגים.

הפתעת הדיאטה – האויב של המאה ה-21
כשאתם אומרים דיאטה אתם מיד חושבים, פחמימות, סוכרים, שומנים, מאפים, פסטות, מוקרמים ושאר תענוגות העולם הזה, דיאטה היא המילה שחוצצת בינכם לבינם. זה נכון. אבל טעות נפוצה ואקוטית היא המלח. אחד הדברים המשפיעים מאד על התזונה הוא הנתרן, המכונה בפי גורמים מקצועיים כאויב של המאה ה-21.

הנתרן (Na) הינו מינרל חיוני לגוף. המקור העיקרי שממנו אנו מקבלים נתרן הוא המזון. הוא אמנם חיוני לגוף אך הוא חיוני במידה. מדוע רק במידה? היות והוא מינרל המווסת את נפח הנוזלים, וחיוני להעברת אותות עצביים ולהתכווצות שרירים ולשמירה על קצב תקין של הלב וזה השלב הטוב.

הבעיה מתחילה בצריכה עודפת של הנתרן. צריכה עודפת הינה לא בריאה ומאוד לא חיונית. עודף נתרן עלול להביא לעלייה בסיכון ליתר לחץ דם. צריכה מוגברת של מלח מגבירה את ספיגת הנוזלים בכליה ואת נפח הנוזלים בגוף ככלל וזו אחת הסיבות לעלייה בלחץ דם. אצל אנשים הסובלים מיתר לחץ דם הדבר עלול להגביר את הסיכון של אי ספיקת לב ואגירת נוזלים.

נהוג לחשוב כי נתרן, בסופו של דבר הוא מלח שולחן רגיל אותו אנחנו מוסיפים כמעט לכל מאכל, כחלק אינטגראלי וגם בנוסף, לאחר הבישול. האויב האמיתי, נמצא במזונות התעשייתיים המעובדים ונקרא "שפע שלילי". תרבות השפע שבחברה המערבית הרגילה אותנו להשתמש במלח בצורה מוגברת, ואין הכוונה במלח שמתווסף לסלט – וגם שם זה לרוב בחריגה.

נעים להכיר, המלח שלך
באם אתם גאים להשתייך לאנשים שלא מוסיפים מלח למזון, זה נחמד – אבל לא מספיק. תרבות השפע בדורנו הכניסה את הנתרן לכל מזון מעובד אפשרי. מזון מעובד הוא לחם חוקנו כיום, במציאות הדחוסה והלחוצה, אין לנו ברירה ואנחנו צורכים אותו הרבה יחסית לטבעי וטרי. הרבה מזון מעובד – הרבה נתרן. גם אם לא הוספתם מלח בעצמכם, התפריט היומי שלכם כבר כולל מלח רב.

בתעשיית המזון, משמש הנתרן גם כמסייע להארכת חיי המדף של המוצר וגם כמעשיר טעם, לכן לא רק מזונות מלוחים זוכים לתוספת מלח כי אם גם המתוקים.

אז לכמה נתרן באמת אנחנו זקוקים ביום?

האדם הבוגר אמור לאכול מקסימום כפית מלח. (עד 6 גרם מלח ביום ועד 2.5 גרם נתרן). ילדים – פחות.

מה המזונות המעובדים שמכילים הרבה מלח?

המזונות המעובדים המכילים כמויות גדולות של נתרן הם: גבינות מלוחות, נקניקים, דגים מלוחים, שימורים למיניהם, חטיפים מלוחים, חמוצים, קטשופ, אבקת מרק, מוצרים להכנה מהירה, רטבים מוכנים, רוטב סויה, תערובות תבלינים מוכנות, סלטים מוכנים, כמו חומוס וטחינה, שקדי מרק, מאפים מלוחים וגם חלקם של המתוקים: חטיפי אנרגיה, חלק מדגני הבוקר, עוגיות ועוד רבים וטובים. ישנם גם מקורות טבעיים של נתרן במזון כמו כוס חלב של שומן לדוגמה.

נשמע כמו תפריט קלאסי ורגיל שלנו. חישוב קל של מה שאתם אוכלים ביום יראה שאתם בחריגה נתרנית.

מה עושים? איך אפשר לנסות בכל זאת לעמוד במבחן כפית המלח?

• למד את השטח בודקים את תויות המזון של המוצר אותו אנו רוכשים ומוודאים שהמוצר אינו עתיר בנתרן. כיום היצרנים רושמים את כמות הנתרן במוצר ל-100 גרם וכך קל לנו יותר להבין מה אנו קונים.

• דע את האויב לומדים להכיר את השמות הלועזיים שמאחוריהם מסתתר הנתרן: מונוסודיום גלוטמאט, סודה לאפיה, דיסודיום פוספאט, סודיום אלגינאט וסודיום ניטראט.

• מתאמנים בשטח בנוי מכניסים שינוי קטן ליומיום הביתי שלנו, למשל: אין מלח על השולחן. מלח על השולחן מזמין מיד שימוש אינסטינקטיבי. גם כשאין באמת צורך בתוספת. רצוי לטעום את האוכל לפני שמוסיפים, תתפלאו לגלות כי לא תמיד צריך להוסיף. ניתן גם לקנות מלח המבוסס על אשלגן כלורי ולא על נתרן כלורי, אך יש לשים לב שלא להגיע לעודף אשלגן היכול גם הוא להזיק, במיוחד לאלו עם בעיות כליות כרוניות.

• מסתערבים לומדים לגלות כי יש תחליפים ממש טבעיים למלח כמו תוספת שום כתוש, עשבי תיבול למיניהם ועוד. עולם שלם וטבעי שיעניק מליחות טבעית ובריאה הרבה יותר.

• לוחמה פסיכולוגית מבינים שטעם מלוח הינו טעם נרכש, ועל כן בצורה מודעת והדרגתית ניתן להפחית את כמות המלח שאנחנו צורכים.

• ויש גם עזרה מהאו"ם: נעזרים ביצרנים, עושים השוואה ובוחרים מזונות עם תכולת הנתרן הנמוכה ביותר באותה קטגוריית מוצר – בשנים האחרונות היצרנים באים לקראתנו ומורידים את כמויות הנתרן במזון היות ומבינים את ההשפעה השלילית שיש לזה על גופנו. הם אמנם נדרשים לכתוב את כמות הנתרן במוצר, כמו גם כמויות אחרות במוצר המזון, אך הם בהחלט שמים לב לזה ומפחיתים בהדרגה את כמות הנתרן במזון. כך ניתן לבחור בקטגוריה הרצויה את המוצרים שיש בהם הכי פחות נתרן אפשרי. למשל: סויה דלת נתרן (שעדיין יהיה בה המון נתרן אך פחות מהרגיל), קטשופ, ירקות משומרים, גבינות ועוד.

• או"ם – בריא? אחרי שלמדנו לבדוק היטב את המוצרים, אנחנו יכולים לדעת כי גם אם הערך הקלורי של המוצר נמוך, הוא לא בהכרח בריא – יש לקחת בחשבון גם את שאר המרכיבים.

• מגייסים עזרה – במקביל ללוחמה במלח, חשוב כמובן להעשיר את הגוף בשתית מים, בויטמינים, מינרלים וסיבים תזונתיים מפירות וירקות. חשוב לאכול מכל קבוצות המזון כדי שנוכל להתמיד באורח חיים נבון.

לסיכום, אנחנו כבר לא בדיאטה. דיאטה היא מצב קיצון שמשמש כפלסטר למצבים בחיים. אנחנו לא בדיאטה, אנחנו פשוט אוכלים נכון ובריא – לאורך זמן.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!