ככה תצליחו להתמודד: הילד מרגיש מקופח ואף פעם לא מרוצה

שו"ת נפלא בנושא חינוך הילדים עם בתיה וגשל - מנחה למודעות הורית, והפעם עם שאלה נוספת – כיצד מתמודדים במצב שהילד/ה חשים מקופחים?

נ. שואלת: הבת שלי בת 8 אף פעם לא מרוצה ממה שמקבלת, איך אני אמורה להגיב?

בתיה עונה: כאן אנחנו רואים שוב פעם את סוגיית הילד המקופח. האם הילד המקופח אכן מקבל פחות מכל ילד אחר? אולי באמת לא מספיק רגישים לצרכיו? והוא לא מקבל את מה שהוא זקוק לקבל?

אז באופן חד משמעי אני רוצה להגיד לך שזה ממש לא נכון! ההפך הגמור בדרך כלל הילדים המקופחים הם אלה שמקבלים יותר ויותר מילדים אחרים!

אז מה באמת קורה כאן?

בנושא הקיפוח ילד שחווה קיפוח הוא בעצם ילד שבאמת בחוויה הרגעית שלו מרגיש שלא נותנים לו מספיק שהוא לא מקבל מספיק למרות שהוא מקבל המון,

והרגש הזה הוא לגמרי לא מניפולטיבי אבל אני כאמא צריכה לזהות מה הרגש הזה מחפש אצל הילד, כלומר מה הילד רוצה לקבל בצורה הזאת של: להיות המקופח, וכשאבין באמת מה מטרת הילד, אני אדע לספק לו את המטרה לתת לו באמת באמת את מה שהוא זקוק לזה ואז הילד יקבל את צרכיו אמיתיים ולא המדומים...

בשביל להבין מה הם צריכים מדומים אתן לך דוגמה:

נראה את עצמנו חושקות לפעמים לדבר מאכל מתוק או צמאים לכוס קפה והרי אנחנו יודעות שלא זה מה שישביע את רעבוננו או ירווה את הצימאון שלנו, ובכל זאת אנחנו משלים את עצמינו שזה הצורך שלנו כרגע...

גם הילד חושב לעצמו שהוא צריך את הכוס קפה שלו או את המתוק ולכן הוא מצייר לעצמו צורך של תחושת קיפוח אני הילד המקופח וכמה שאני מקבל זה לא מספיק לי.

אז מה הוא באמת הצורך האמיתי שלו הצורך האמיתי שלו זה בעצם לראות ולבדוק כל הזמן עד כמה אמא שלי יציבה אז כמה אמא שלי חזקה נותנת לי גב ומגנה עליי בעולם.

ולבדוק עד כמה היא באמת לא נבהלת ועדיין אוהבת את הילד והילד מרגיש שייך, שייכות זוהי מטרתו להרגיש שייך בכל מצב ולכן מה שעליך לעשות זה פשוט לא להתרגש ולא להיבהל

וכמובן לא לקנות את כל זה כי כשאת קונה את זה שהילד מקופח הילד מרגיש שהוא צודק כמובן בתת מודע וכשאת מבינה את הצורך הזה ואת יודעת באמת למה הוא זקוק אז זה ספקי לו את זה את וספקי לו את השייכות, השייכות בכל מצב!

ומה זה אומר שייכות בכל מצב? זה אומר לראות את הילד בכל היופי שלו, בשלמותו - בלי הבעיה ואיך אני יכולה באמת לראות את הילד בלי הבעיה כשלא אבהל מהבעיה,

אז אתייחס לילד יפה בלי לראות את המקופח שבו, ואם הוא בא ודורש ומבקש דברים ומתמרמר פשוט לא לשמוע את הדיבור מתמרמר ומקופח, רק לתרגם בממיר שלנו במח דיבור מכבד ומבקש בכבוד.

וכמובן אין שום צורך ולא נכון להיענות לדרישות הילד.

באמת רואים פה את גלגל הקסמים, שכמה שההורים רק ייתנו, הילד יפתח מן רעב לנתינה ועוד ירגיש כאי' הוא לא מקבל כלום.

אז ברור שיש לעצור את הגלגל הזה מיד! כמו שכתבת בור ללא תחתית, שזה בדיוק כמו להמשיך להלעיט את הילד המסכן ב"סמים" שהתמכר.

אז גם הפעם נפרק את הפיתרון לשני ערוצים

הערוץ של הפן הרגשי - העבודה השורשית שלי - כאמא,

והערוץ המעשי והטכני.

אקדים ואדגיש, לצורך העניין, כי לעשות רק את העבודה הטכנית והמעשית מבלי לעשות חיזוק פנימי, העבודה לא תניב כלל את הפתרון המיוחל, ולכן חשוב מאוד לעשות את שניהם במקביל.

נתחיל בעבודה הפנימית

ראשית כל הילד כאן ממש חכם, והוא קלט בחיישנים שלו איפה ישנה קרקע פוריה עליה הוא יכול לעשות את שלו...! (כמובן בלא מודע)

בכל פעם שהוא חווה מרמור מול תחושת הקיפוח זה פשוט משתלם לו, זה ממש עובד לו יופי, כי הוא אכן מצליח להשיג את מבוקשו ועוד יותר מזה, הוא מצליח להבהיל, להדאיג או להפחיד את אמא. עובדה לכך, שבסוף היא קנתה לו!

אז למה שלא ימשיך עם המניפולציות?! הוא מרוויח הרי שני דברים: גם את הלב והחיבור החזק של אמא, שדואגת עליו, או אולי מרגישה אשמה ב'חסר' שלו, וכאן הוא משיג את הקשר לאמא אבל בצורה לא בריאה,

וגם הוא משיג את כל מה שהוא דורש.

זה לא בגלל שהוא רע או מושחת, אלא הוא ילד בריא בנפשו שמחפש קשר וחיבור לאמא, ויעשה זאת בכל דרך.

אז דבר ראשון, בכל פעם שאת מרגישה ש"הנה זה מגיע..." הוא מצליח להבהיל, להדאיג או אפי לתסכל אותך, קחי נשימה, הרגעי.

ברגע שתביני שהוא ממשיך להרגיש המקופח או לא אהוב בגלל שזה ממשיך לעבוד לו, ולכן שווה לו, זה יסיר כל דאגה מליבך, ולא תיבהלי לומר לו את ה"לא"

תרגישי שלימות פנימית: את הילד שלי אני אוהבת ללא גבול, והאהבה שלי כלפיו לא נמדדת לפי מה שהוא מקבל ממני. אהבה אינה נשקלת לפי הענקה חומרית, הוא יזהה את זה מאוד מהר, ויותר לא יהיה לו שווה ולא ירוויח כלום מלהתהלך מנופח מלהיות ה"מקופח"

ועכשיו לערוץ הטכני, שמנה לב:

ילד יכול לבקש את משאלותיו בשני צורות,

1. בדרישה.
2. בבקשה.

בצורה הראשונה

כשאת קונה ומעניקה לילד בגלל שאת נכנעת ללחץ של דרישותיו, הילד בעצם לא קיבל כל הענקה אליה הוא כ"כ צמא, יש כאן כניעה לרודנות ולא נתינה מלב של אמא,

ולכן עלייך להפסיק את כל מסכת הכניעה ולא לתת לא בשום פנים ואופן את מה שהוא דורש

מנגד כדאי מאוד להפתיע אותו פה שם, בהענקות קטנות מצידך, שבאות באמת מתוך האהבה ולא נובעות מתוך פחד לחץ או איום.

בצורה השנייה (כשהילד מבקש )

כמובן שתמיד יש מקום להיענות לבקשות של ילד, אבל מבחירה שלי, ולא מתוך פחד שאם לא אתן אז אוי ואבוי....ולכן מומלץ לנהוג כדלהלן:

בכדי לקבל ילדים מאושרים, מסופקים ומוקירי טובה: תמיד כשילד מבקש משהו (אפי' מגיל קטן מאוד) מומלץ ביותר תמיד לתת לו קצת לצפות לנתינה ולא ישר לקפוץ ולתת לו את מה שהוא רוצה, כמו לדוג' אני רוצה לשקול את זה, אני אשאל את אבא, ולפעמים בהחלט לסרב לבקשה או לתת לו רק את מה שביקש בחלקו.

בגלל שתי סיבות:

1) כך יידע להעריך יותר את מה שקיבל ולהכיר טובה

2) כך ירגיש באמת את השמחה והסיפוק ממה שקיבל - וישבע רגשית

לסיכום:

1. אף פעם לא אענה לדרישותיו של הילד.
2. את מידי פעם תיזמי נתינות מלב אוהב וחם של אמא.
3. ולבקשות של הילד (בניגוד לדרישות), עצרי לרגע, הסתכלי לו לתוך העיניים ותגידי לו במתינות "תן לי לחשוב על זה" גם אם את בסופו של דבר תחליטי להיענות או לסרב לו.

נשמע לך אולי קצת לא נעים, אבל בצורה הזאת תהפכי את הילד שלך למאושר ומסופק בכל נתינה קטנה שלך, ואף יתרגל להכיר טובה ולא להרגיש כלל מקופח!

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!