בגלל ייבוא רכב אחד: זה הסכום שישלם מנכ"ל החברה

ירון שורק, יו"ר ומנכ"ל חברת אלקטרה בנייה, ישלם לקופת המדינה 216 אלף שקל עבור הפרשי מס, קנסות וריביות ועוד 58 אלף שקל הוצאות משפט, לאחר שערעורו על פסיקת בית משפט השלום בתל-אביב נדחה בבית המשפט המחוזי. הפרשי המס חויבו בגין יבוא אישי של רכב מסוג ג'י.אם.סי יוקון דנאלי מודל 2010 שערכו המוצהר היה 35,900 דולר, אולם בדיקה של מכס מרכז העלתה כי הוא נרכש עבור 70 אלף דולר.

הרכב יובא בשנת 2011. בעת היבוא, הוצהר כי הרכב נרכש תמורת סכום של 35,900 דולר, שווי ערך לסך של 122,419 שקלים באותה עת. בהתאם, העמידה רשות המסים את החיוב במס קניה, במע"מ ובאגרות על סך של 137,423 שקלים.

אולם בדיקה שערכה רשות המסים העלתה כי חברת אלקטרה בנייה, ששילמה עבור הרכב, העבירה תמורתו סכום של 380 אלף שקלים (שווי ערך לכ-70 אלף דולר באותה עת) לחברה ישראלית בשם "טופ גיר מוטורס" וכי חברה זו העבירה סכום זהה לחברה בשם "Accurate Motors" מפלורידה, שסיפקה את הרכב. לפיכך, קבע מכס מרכז כי שוויו של הרכב הוא 70 אלף דולר והעביר לשורק הודעת חיוב בגין הפרש המסים, בסכום של 131,343 שקלים (קרן מס קניה ומע"מ) ,בתוספת 27,877 שקלים הפרשי הצמדה וריבית, ועוד 57,003 שקלים קנסות פיגורים, ובסך הכל 216 אלף שקלים.

שורק סירב לשלם את המס והגיש תביעה לבית משפט השלום בתל-אביב, בטענה כי ההעברה של 70 אלף דולר ל-"Accurate Motors" מקורה בטעות של "טופ גיר מוטורס" וכי ההעברה כללה תשלום על רכב נוסף לזה שיובא ואף טען כי אין לקבל את חומרי החקירה שהוצגו לבית המשפט כראיות קבילות.

בבית המשפט נחקר התובע בחקירה נגדית ולא ידע להסביר מדוע קיים פער בין ההסכם וההעברה הבנקאית ובין המחיר שהוצהר למכס. התובע טען כי התשובות מצויות אצל חברת "טופ גיר מוטורס" אשר טיפלה עבורו בכל תהליך היבוא והביא לעדות בעניין זה איש בשם עמוס מימון. מימון טען בעדותו שהוא בסך הכל מתווך בין "טופ גיר מוטורס" לספק האמריקאי. בית המשפט קבע שמעורבות שלו רחבה יותר ממה שטען וציין כי התובע לא סיפק הסבר לשאלה מדוע לא זומן מנהל "טופ גיר מוטורס" או מי מטעמה לעדות.

עוד טענה שהעלה התובע היא כי מחירון בחו"ל מראה שמחיר הרכב עומד על 47 אלף דולר ולא 70 אלף דולר כפי שהמכס טען. בית המשפט ציין כי גם 47 אלף דולר זה יותר מ-35 אלף דולר שהוצהרו על ידי התובע. התובע גם הציג התכתבות עם גורם בארה"ב שבה נטען כי בארה"ב הרכב שווה בין 45 אלף דולר ל-47 אלף דולר. ואולם, בית המשפט לא קיבל את ההתכתבות הזו כראיה קבילה שכן לא הוסבר כלל מי הצדדים להתכתבות. התובע הציג חוות דעת שמאי מטעמו כדי להוכיח שהמחיר שהוא הצהיר עליו הוא הנכון. בית המשפט קבע כי המומחה לא הסביר מהו מרכיב המיסוי בשווי שקבע ולא התייחס למחיר הרכב בארה"ב.

בספטמבר האחרון דחה כבוד השופט גיא הימן את טענותיו של התובע וחייב אותו בתשלום הפרשי המסים בתוספת הוצאות משפט של 55 אלף שקלים. השופט קבע, אמנם, כי ניכר שלשורק לא הייתה כוונה להונות את רשות המסים וכי הפחתת השווי בוצעה על ידי חברת "טופ גיר מוטורס" שטיפלה ביבוא עבורו, אולם קבע כי עובדה זו אין בה כדי לנקות אותו מחבות המס.

התובע הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור במעמד צד אחד תוך שהוא מטיל הוצאות נוספות בסך 3,000 שקלים על המערער. בית המשפט המחוזי דחה את טענות התובע באשר לקבילות הראיות וקבע כי לא עלה בידי המערער להוכיח שהחלטת המשיבה לקתה בחוסר סבירות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!