יום הדין של נתניהו • טורו הפוליטי של אבי בלום

ראש בלי ממשלה
תגידו מה שתגידו על נתניהו – לפחות בהערכה אחת הוא קלע למטרה. הסצנריו המבעית ממנו חשש נתניהו ערב היציאה למבצע בעזה, מתממש במלואו לנגד עיניו טרוטות השינה. תרחיש הבלהות של היבלעות בבוץ העזתי הופך למציאות מסויטת. לא רק בבוץ העזתי הוא שוקע, אלא גם בבולעני הפירים הפוליטיים שנחפרים תחת רגליו - בתוך בית מפלגתו, על אדמת ממשלתו.

ביבי מודל 99' ייזכר לעד כמי שהסיר את השכפ"ץ אחרי שווידא כי "כולם פה ליכודניקים". נתניהו מודל 2014, חייב להצטייד באפוד קרמי, קסדה צבאית ושכבת עור פיל עבה, בטרם ייצא לעוד היתקלות עם חבריו למפלגה.

אחרי שלושה שבועות של לוחמה - במערכת הפוליטית לא מעניקים לנתניהו הפסקת אש הומניטרית. צריך היה להסתובב ביום שני השבוע במסדרונות הכנסת, כדי להבין עד לאיזה שפל פוליטי, פנים-מפלגתי, התדרדר ראש-הממשלה. הלך הרוח הציבורי שבא לידי ביטוי בסקרי דעת הקהל, לא מנשב בעורפו אלא מכה בפניו.

לא רק רעמי הפצמ"רים מחוטף עזה והרקטות מתל-אביב צפונה הפרו את הגל השקט עליו הכריזה ישראל. גם הקולות העולים מתוך מפלגתו, ממשלתו וקבנטו (בנט ושותפיו בקבינט), מעבירים את נתניהו על דעתו. הנה מקצת מהדברים שניתן היה ללקט השבוע בכנסת, ממש להרים מהרצפה. מדובר כמעט בכל בכירי הליכוד שמותחים ביקורת נוקבת על התנהלות ראש-הממשלה. חבריו למפלגה, מעניקים לו גיבוי שבני ברית - כמו קרי ואובמה - נוהגים לספק ברגע האמת: סכין בגב.

הנה תמצית הדברים שמשמיעים הבכירים – ומיותר לדבר על החכ"פשים שחשים הרבה פחות מחויבים. "נתניהו", הם אומרים, "לא קרא נכון את המציאות למן הרגע הראשון. אחרי חטיפת הנערים, הוא העריך שהחמאס יבליג ויימנע מלהיגרר לעימות על רקע חולשתו המדינית והכלכלית. בפועל ההיפך קרה. בדידות החמאס, הביאה אותו למסקנה שאין לו מה להפסיד". ביבי, שאוהב להתהדר בנוצות הראשון שזיהה, לא זיהה נכונה בפעם הראשונה.

הפעם השנייה שבה ביבי פספס - לדברי החברים - הייתה כשהסכים להפסקת האש הראשונה על בסיס ההצעה המצרית. "נתניהו יכול להצהיר עד מחר שהיה זה מהלך טקטי שנועד לטעון את המצבר המדיני. בפועל, כשביבי הביא את ההצעה לאישור הקבינט, התחושה של החברים היתה שראש-הממשלה מעריך שחמאס ינצור את האש". ביבי טעה, בפעם השנייה.

תוך כדי נחשפנו לאיום המנהרות שעל מלוא היקפו לא ידענו, או גרוע יותר - ידענו ולא נערכנו. "בוגי יעלון עמד מול פני האומה כשלצידו ראש-הממשלה, והצהיר שכדי להשלים את הטיפול במנהרות, הצבא לא צריך יותר מיומיים-שלושה. התברר שגם אחרי פרק זמן ארוך פי שלושה, החמאס ממשיך לשגר מחבלים דרך המנהרות ליישובי עוטף עזה". אל הביטחוניסט בוגי יעלון, בכירי הליכוד מתייחסים בנשימה אחת יחד עם ראש הממשלה. החזרה בתשובה נשכחה ובמקומה מוזכר עברו החוטא - כקיבוצניק שצמח בערוגות זרות.

בתווך, לפני, אחרי ותוך כדי, היו עוד אינספור פרשנויות והערכות שהתבררו כתקוות קלושות, תלושות מהמציאות: דובר על רצון החמאס לחוג את עיד-אל-פיטר בשקט; על הפסקת אש הומניטרית שתאפשר לעזתים לראות את החורבן וללחוץ על החמאס. כל ההערכות הללו התפוצצו לנו בפרצוף – ולא רק כמטאפורה.

ומהי המסקנה של הליכודניקים, הבנטים, האיווטים, האלי ישיים ושל המחנה הלאומי כולו – לא כולל ביבי ובוגי? "ביבי העביר מסר של הכלה, של בואו נעשה את המינימום ונצא. את זה לא רק אנחנו זיהינו אלא גם החמאס שהבין את המציאות בלשכת ראש-הממשלה והתנהג בהתאם".

"אפשר לומר שהחמאס זיהה את מה שאיווט, בנט ושאר המערכת הפוליטית קלטה כבר מזמן", אומרים בכירים בליכוד, "החמאס הבין שביבי ממצמץ ראשון. הוא זיהה את הדי.אנ.איי של האיש והבין שנתניהו לעולם לא ילך עד הסוף, ולכן הסוף אצלו – ידוע מראש". אכן, דברים קשים.

בחמת קרי
הקולות הצורמים הללו, שנשמעו עד לשבוע שעבר בעיקר בחדרי חדרים, הפכו השבוע, עם פרוץ הפסקת האש לאמירות עם שם ופנים. כבר לא מדובר במסרים תת-קרקעיים שמעביר איווט לתקשורת דרך רשת מנהרות, אלא בדברים ברורים, קשים ונוקבים, שאומר השר מטעמו, יאיר שמיר.

אפילו בן הברית לשעבר ואחד האישים החזקים בליכוד בהווה, ישראל כץ, עלה לשידור ואמר את דברו בצורה ברורה. לימור לבנת, שרת הספורט, גם היא לא טמנה ידה בצלחת האליפות. סער עוד נהג בצורה הכי ממלכתית כשהוציא דרישה דחופה לכינוס מליאת הממשלה כדי לדון בהפסקת אש. אבל לכולם היה ברור מהי משמעות ההודעה.

ביבי מוצא עצמו בודד בצריח: "בשעתו הקשה ביותר", מסכמים בליכוד, "ביבי נותר בודד במערכה. חוץ מבוגי שנדבק אליו מכורח הנסיבות, אין לו אף בן ברית אמיתי בתוך מפלגתו".

אם רוצים לשים אצבע על הרגע שבו נשבר האמון בין ראש-הממשלה לשריו, אלו הם השעות של שישי אחר-הצהריים, עובר לכניסת השבת. מי שטרח, פיזז וכרכר סביב קרי בערב שבת, אכל את הביקורת בשבת. חברים בקבינט, לא אחד ולא שניים, התקשו לקבל את גרסת נתניהו בכל הנוגע לגיבוש ההבנות הקטאריות במסמך קרי.

איווט לדוגמה, טען בשיחות סגורות כי לא יעלה על הדעת שקרי יוציא מסמך שכזה בלי שראש הממשלה היה מודע מראש לסעיפיו. על אחת כמה וכמה כאשר ראש-הממשלה היה בקשר מתמיד עם שר החוץ. לא הישראלי. האמריקאי.

התיאוריה של כמה מהחברים - שנסמכת גם על גרסת המקורות האמריקאים - הינה שנתניהו העביר לצד השני מסר של רצון בהפסקת אש כמעט ללא תנאי. הרצון הזה בא לידי ביטוי במסמך קרי, אך כשביבי הגיע לקבינט וראה את תגובות החברים והחברות, השרים והשרה - כולל לבני שנבעתה למראה המסמך - הוא התנהל כמי שלא ידע, לא ראה ולא שמע.

סילבן שלום, שר בממשלתו וחבר במפלגתו של ראש הממשלה, הלך עם הקונספירציה הזאת צעד אחד יותר מדי - במה שמתחיל להישמע כמו התרחישים הכי-הגיוניים-בעולם שכולנו שמענו אחרי רצח רבין. אחרי שראש-הממשלה קיבל במקרה - ממש, אם תלכו עמי קרי - שיחת נזיפה מאובמה תוך כדי ישיבת הקבינט, הסביר סילבן, לא בשיחה סגורה אלא בערוץ של המדינה, מה בדיוק קרה, לדעתו: "כבר הייתי במקומות האלה והייתי שר חוץ. דברים מהסוג הזה לא קורים ללא הכנה מוקדמת, ושיחות טלפון בין מנהיגים נעשות לאחר ששני הצדדים יודעים בדיוק על מה מדובר". האם השיחה היתה מתואמת, נשאל הסילבן. "תסיקו לבד", השיב השלום.

לא מדובר רק בסגירת חשבונות על רקע התנהלותו של ביבי בעבר. הליכודניקים חפצי השלטון חושבים קדימה. מה שעניין, מעניין ויעניין אותם תמיד זו התשובה לשאלה מי מהאישים שיעמדו בראשם ימקסם עבורם פוליטית את פוטנציאל המנדטים. נכון לעכשיו ביבי נראה כזה שעומד למקסם את המנדטים - לבנט ולאיווט.

בליכוד מעריכים כי גם פגרת הקיץ לא תצנן את האווירה ומה שאירע בשבועות הלוחמה ייצרב בתודעה: "מצביעי המחנה הלאומי רואים את ההססנות ויתחשבנו איתנו ביום פקודה. נמצא את עצמנו מדממים ומאבדים מנדטים לבנט ולאיווט - עד כדי אובדן הבכורה במחנה הלאומי. מנכס, נתניהו הופך לנטל".

מלחמת תשעת הימים
את כל מה שנכתב עד כה צריך לקרוא בנימה זהירה של כבדהו וחשדהו. איווט ובנט שמשמיעים טענות, חשודים כמי שמזהים נקודת טעינה למצבר הפוליטי. גם החברים בליכוד נוטרים לנתניהו טינה הרבה לפני שהחל המבצע המתגלגל מכל המדרגות בעזה.

למרבה ההפתעה, את הסנגוריה על התנהלות ראש-הממשלה משמיעים אישים פוליטיים שאינם נמנים על מפלגתו. כמה מהם אפילו לא חברים בקואליציה בראשותו - למרות שהם היו רוצים שזה יקרה, ובסגנון ההצעה המצרית: כאן ועכשיו, וללא תנאים מוקדמים.

דבריהם של כמה ממלמדי הסנגוריה על ראש-הממשלה הובאו כאן במרוצת השבועות האחרונים. גם השבוע, למרות אש כוחותינו שסופג ביבי מבית, הם איתנים בדעתם שביבי מנהל את המבצע בכלל לא רע.

"הימין שוב מתנהל ומתנהג בחוסר אחריות ולשבחו של נתניהו ייאמר שהוא פועל במודע נגד האלקטורט הטבעי שלו. נתניהו מבין שישראל עלולה ברגע אחד, להיקלע לחזית לא רק מול עזה. הגדה עלולה להפוך בכל רגע לחבית חומר נפץ בוערת שתסחף איתה גם את ערביי ישראל וההמונים במצרים. צריך להבין שגם היכולות של ישראל שנמתחות בעזה עד לקצה - אינן בלתי מוגבלות. הרי אפילו הפוגות האש הקצרות, שיחקו לטובתנו כי הן אפשרו להניע כלים אזרחיים על-מנת לטפל במנהרות.

"ובכלל, רק עלות התחמושת שצה"ל פיזר כמו סוכריות-רעל מעל שמי ועל קרקע הרצועה – מוערכת בכחמישה מיליארד דולרים ועוד היד החזקה נטויה. מי שפתחו עבורנו את מחסני החירום היו האמריקאים המושמצים, אבל גם הם לא מתכוונים לחדש בלי הגבלה את המלאי, בוודאי לא של התחמושת המתוחכמת".

ביבי לא יאמר זאת בקולו אך האכזבה שלו מהחברים במפלגתו ובממשלתו, גדולה מזו שהוא חש כלפי הממשל האמריקאי. נתניהו רואה את שבעים אחוזי התמיכה בסקרים ומתפוצץ מחוסר הפרגון של החברים. הנה מקצת מהמרמור - מרמרה אמיתית - שעולה מסביבתו הקרובה: "החמאס ספג מכה אנושה. כשתוכרז הפסקת אש אנחנו נחזור לשגרה, העזתים לא. הדיבורים שבאים מהצד שלנו על חוסר נכונות ללכת עד הסוף ועל הססנות לאורך המבצע, לא פוגעים בראש-הממשלה, אלא בכושר העמידה וההרתעה של ישראל כולה".

בקדמת מלמדי הסנגוריה על ראש-הממשלה עומדים כמה מבכירי הפוליטיקאים החרדים – ולא מדובר, כמובן, באלי ישי שמכוון במודע למחוזות הרבה יותר ימניים. "זה ממש פיקוח נפש", אמר ביבי לחרדים כשהפציר בהם לפני כשבוע - מן השפה ולחוץ - להיכנס לממשלתו. ברמה הפוליטית, בהחלט ניתן לקבוע כי לפחות עבור אחת מהסיעות החרדיות המתייבשת באופוזיציה ומאבדת מנדטים בסקרים, כניסה לממשלה יכולה להציל חיים פוליטיים.

כדאי להנמיך ציפיות וכמה שיותר מהר. הכניסה היחידה שנראית באופק, היא זו שנחטוף בשש אחרי המלחמה – כשהשטרסלרים ושאר דורשי טובתנו יפתחו מבערים וייכנסו. בנו.

אבל לא בתוחלת חיים פוליטית עסקינן אלא בחיים ומוות כפשוטם. אין לב חרדי שלא נצבט לנוכח הנכונות ההרואית של בחורים צעירים לסכן את חייהם למען שלום היושבים בעורף. למען שלומנו.
בסבב הזה, כשהעורף הוא חלק בלתי נפרד מהחזית - תחושת השותפות מחלחלת גם לריכוזים החרדים. זה טוב, זה נפלא, רק שעם תחושת השותפות, באות בחבילה מטכ"לית אחת, אגדות הגבורה והישועה.
סיפור אחד מני רבים, שהפך ללהיט בקרב דרשנים ומטיפים בערוצים השונים, וכבר הניב כמה הוראות קבע לא רעות של מאזינים תמימים, עוסק בתוכנית הסודית של החמאס לכבוש את יישובי עוטף עזה, דרך המנהרות, בעיצומו של ראש השנה.

בדיונים שנערכו השבוע התברר שלסיפור אין כל אחיזה במציאות. "זה נולד במוחם הקודח של עיתונאים חרדים", אמר אחד מבכירי צה"ל השבוע. השבויים העזתים לא מסרו מידע על התאריך המדובר, וכל הסיפור נולד ומת בדמיונם הקודח של אותם מפיצי הודעות כוזבות, עליהם נאמר - בהתייחס להפצת זהות החיילים הנפגעים - מוות וחיים ביד הלשון.

אם כבר סיפורים - קבלו אנקדוטה שהתרחשה אך לא פורסמה. ביום ראשון האחרון ביקש חבר מועצת החכמים הגר"ש בעדני להעביר מסר בהול לראש-הממשלה: הפסק את הלחימה בעזה למשך הזמן שבין ראש-חודש לתשעה באב.

המסר לא הועבר, הן בשל אי-זמינות בלשכת ראש-הממשלה, והן משום שממילא הוכרז על הפסקת אש בתאריך המדובר. את ההמשך כולנו יודעים, רואים ושומעים, יום-יום, שעה-שעה.

אחים חורגים לצרה
רגע נדיר של אחדות שכמותו רק תקופת ימי בין-מצרים רוויית תוגה יכולה לספק נראה השבוע במליאת הכנסת. אל מקום מושבו של ח"כ גפני, יו"ר ועדת הכספים לשעבר (שתוארו אינו מצוין כאן סתם), ניגשו שר האוצר יאיר לפיד ושר הרווחה מאיר כהן: "גפני, תעזור לנו", אמר לפיד לח"כ החרדי שמצא עצמו על תקן לבנת פורן מהמרכז למימוש זכויות.

לפיד גולל בפני גפני את פרטי התסבוכת ושאל - דווקא את גפני, מכל פקידי משרדו - כיצד ניתן למצוא את הדרך להעברת תקצוב למשפחת תושב הפזורה הבדואית שנהרג מרקטה ומתגורר ביישוב בלתי חוקי. "אמרו לנו באוצר, שאם יש מישהו שיכול למצוא דרך להעביר את הכספים - זה אתה".

גפני שמתלבט עד לרגע זה אם מדובר במחמאה, ענה מה שענה. מי כמוהו יודע שאין מה להתבשם מהאווירה המפויסת. בוועדות ובמליאה, אין זכר להפסקת אש פוליטית - והקרב על כל חוק ותקנה, נמשך גם תוך כדי לחימה.

קבלו דוגמה טרייה משבוע נעילת המושב. יו"ר ועדת הכספים ניסן סלומיאנסקי וחבריו לבית היהודי נשבעו בכל היקר להם והבטיחו לחברים החרדים שהם, את הצעת חוק מע"מ סכום אפס, לא יעבירו מבלי שיוכלל בה התיקון של ח"כ יעקב אשר - שביקש להקטין את היקף הפגיעה בחרדים.

על הצעת אשר (לקביעת הטבה דיפרנציאלית שתהיה ברת מימוש גם ברכישה של דירה עד לגובה מיליון ושש מאות אלף שקלים) הורחב כאן בעבר. עבור מי שהספיק לשכוח במה מדובר - אין צורך לרענן את הזיכרון וזאת משום שההצעה ממילא התפוגגה. למרות הדיבורים גבוהה-גבוהה, ברגע האמת של נעילת מושב הקיץ נסגר הדיל בין הבית היהודי ליש עתיד: הצעת האוצר תאושר ככתבה וכלשונה - לא כחוק אלא כהוראת שעה לשבע שנים.

"כמה כסף לפיד העביר לחטיבה להתיישבות יהודית בתמורה?", שאל ח"כ אשר את ח"כ איילת שקד רגע לאחר שהתפרסם ההסדר, ועורר את זעמה. שעה-שעתיים אחרי התברר כי אשר אכן טעה... היעד הפעם, לא היה החטיבה להתיישבות יהודית, אלא מועצת יש"ע, אליה הועברו במקביל וללא כל קשר, כמובן, ארבעים מיליוני שקלים. קרב החפירות של הח"כים החרדים נגד אישור הוראת השעה בוועדת הכספים נמשך גם בעת כתיבת השורות - אך מה שברור הוא כי לא מהבית היהודי תבוא לנו הישועה.
בבתי הכנסת כולנו חשים, מיום חטיפת הנערים, כמו אחים לצרה של הציבור הדתי-לאומי. מה חבל שבוועדות הכנסת נותרנו האחים החורגים שמופלים לרעה על-ידי נציגי הבית היהודי.

הכביסה של פירון
בגדים מלוכלכים לא מכבסים בתשעת הימים. קבלו הוכחה: לפני שבועיים נפרמו במדור זה התפרים הגסים של המכרז למנהל המחוז החרדי במשרד החינוך - ספינת הדגל של פירון.

בהקמת המחוז החרדי החדש ביקש פירון לפרז את תלמודי-התורה החרדיים מנשקם העיקרי - העצמאות החינוכית. תהליך מעין זה אינו יכול להתבצע מבלי שבראש המערכה מוצב פקיד בעל עוצמה שמיישר קו עם עמדות הדרג המדיני של המשרד. נשמע מוכר, ממחוזות אחרים.

תחת מנהל המחוז החדש, אמורים היו לתפקד עשרות מפקחים להם ייעד המשרד תקנים חדשים. רק שבדרך לכיבוש היעד, נעשו כל הטעויות האפשריות. פירון יצא לקרב כמו טירון - בנגמ"ש לא מאובטח שחשוף לפגיעה.

הטעות הגדולה מכולן - כפי שנחשף כאן לפני כשבועיים - הייתה קביעת רף קריטריונים שונה בתכלית מזה שמציב המשרד במכרזים אחרים, ואף לתפקידי פיקוח זוטרים. ללא דרישה מינימלית להשכלה פדגוגית, ניסיון ניהולי בתחום החינוך, או תואר שני.

הראשונה שמיהרה לפנות לנציבות המדינה ולהגיש תלונה הייתה ראשת מרצ זהבה גלאון, אבל חזקה על צייד הקרקפות מהתנועה לאיכות השלטון, עו"ד אליעד שרגא, שימהר להעביר את זירת הקרב הפוליטית לשדה המערכה המשפטי.

"דינו של מכרז זה", טענה התנועה לאיכות השלטון בתביעה שהגישה לבית-הדין האזורי לעבודה בירושלים, "הינו בטלות ופרסום מחדש, הפעם עם תנאי הסף המתאימים, וזאת בשל היות המכרז חורג מהנחיות משרד החינוך, מהוראות התקשי"ר (תקנות שירות המדינה), אינו עומד בשורה אחת עם שאר המכרזים לתפקידים באותה הדרגה, נעדר כל סיבה עניינית לביטול תנאי הסף האמורים, מרסק את אמון הציבור ברשות ואינו סביר באופן קיצוני היורד לשורשי העניין".

בית הדין האזורי לעבודה הורה למשרד החינוך ולנציבות שירות המדינה לאסור על פרסום תוצאות המכרז עד להכרעה בעניין. את יו"ר מפלגתו של פירון, יאיר לפיד, לא ההכרעה המשפטית מעניינת אלא המשמעות הציבורית. המטחים ששגרה התנועה לאיכות השלטון, גורמים ללא מעט מתחים בצמרת יש עתיד.

התנועה לאיכות השלטון אינה כוס התה של הפוליטיקאים החרדים (למעט איציק כהן שקיבל ממנה בשנה האחרונה תואר 'אביר' - וכמו גפני, מתלבט עד לרגע זה אם מדובר במחמאה). במקרה הזה, החברים החרדים, כמו לא מעט פקידים בכירים במשרד החינוך, מחזיקים אצבעות לג'ינג'י מהתנועה לאיכות השלטון, ומקווים שישלים את המלאכה.

אם התיק כבר הגיע עד הלום, לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, רצוי היה, כי יועבר להכרעתו של הרכב בית-הדין בראשות סגן הנשיאה אייל אברהמי, שאמר השבוע את דברו - בפסיקה אחרת, חרדית גם כן.

המדובר בתביעה שהגיש לבית-הדין האזורי לעבודה הרב חיים הבלין, שהתמודד על משרת פיקוח באגף המוכר שאינו רשמי (בגלגולו הנוכחי: המחוז החרדי). הבלין דרש לתקן את תנאי הסף ולהכיר בתואר רב כמקביל לתואר אקדמי. התביעה עצמה נדחתה, כצפוי, אך שלא כמצופה, בחר בית-הדין לסיים את פסק הדין באמירה יוצאת דופן.

"טוב יעשו העוסקים במלאכה", נכתב ב'סוף דבר' של פסק הדין, "אם ינסו להגיע לפתרון מוסכם, כזה שיוסכם גם על רוב הציבור החרדי... רק בדרך זו יגבירו את השלום, האחדות והרעות שכה נדרשים בין כל חלקי העם. יתכן שהקמת ועדה שבה תהיה נציגות רחבה, אף למגזר החרדי, תביא לתוצאה האמורה. ענין זה ראוי למחשבה ובחינה מתאימה. לכן אנו מורים להעביר עותק מהחלטה זו אף לשר החינוך וכן למנכ"ל משרד החינוך".

כאזרחים טובים המצייתים להוראות בתי-המשפט, לא נותר לנו אלא להפנות את הפסיקה לתשומת לבם של כבוד השר והמנכ"לית.

הטור מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!