הגומל: ראש הישיבה, הרבנית וכדורי הרגעה

יום אחד הופיע ראש-ישיבה בקליניקה שלי, התיישב ונתן בי מבט חודר. השפלתי את עיניי והעברתי בזכרוני את בחורי הישיבה שעזרתי להם לאחרונה - מי מהם הוא מתלמידיו. אולי הוא לא מרוצה מהשיטה שלי. אני פתוח
לביקורת, אבל למה העיניים?

הוא הבחין במבוכתי.
- אני בודק אם תוכל לעזור לי.
- ואיך אתה בודק את זה?
- עשרות שנים אני מחנך ומלמד, אין כמו הניסיון.
- נסה אותי.

כעת היה תורו להשפיל את עיניו. הוא סיפר שלפני חמש עשרה שנה הייתה אמו הרבנית מאושפזת, וכבן מסור הוא סעד אותה, וכשעשוע בלבד בלע כדור הרגעה שהיה ליד מיטתה, ומאז הוא מכור לכדורים האלה ללא יכולת להפסיק. אין הוא מסוגל לומר שיעור בפני התלמידים מבלי לקחת כדור לפני כן! מצבו הנואש היה מכמיר.

באותו רגע לא היה מישהו בעולם שרוצה להפסיק יותר ממנו. אבל הוא לא הצליח! חז"ל, אשר ידעו יותר מכל אחד אחר על תכונות הנפש של האדם חשפו כי "בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו", ו"הבא להיטהר מסייעים בידו". אם כן, אלו שבאמת רוצים, מדוע אינם מצליחים?. 

והאיש הזה אינו היחיד. הם באים ודמעות בעיניהם וכל כך רוצים, וחוזרים שוב ושוב על ההתמכרות, מתוך דמעות. אבל מבלי להכיר ולהבין איך להפסיק, באמת אין דרך. מי שמנסה להתאפק סובל, כי התאפקות היא סבל, ומי שסובל נופל. זהו הסיפור.

ואם נגענו בהתמכרות לכדורים משככי כאבים כדי שנבין את החומרה מנתונים שהתפרסמו בשנת 2021 מבין 100,306 מקרי המוות, ב-75,673 אלף איש הגורם לתמותה היה צריכה של משככי כאבים. 

להלן 10 סימנים שכדאי לכם לפקוח עין על היקרים לכם

1. קושי בשליטה.

2. שינוי במינונים.

3. ביקורים תכופים אצל רופאים שונים.

4. קנייה בבתי מרקחת שונים.

5. תלונות מרובות על כאב.

6. דיווחים שקריים.

7. התעסקות בלתי פוסקת בתרופות.

8. פגיעה בתפקוד יום יומי.

9. קושי לקיים מרחב משפחתי רגיל.

10. תנודות במצב רוח לפי הימצאות התרופה.

במוח האדם יש אזורים, מחלקות. אזור האחראי על התנועה - הליכה, מהירות ההליכה, מהירות הכתיבה, וכו'. אזור האחראי על התחושה. אזור האחראי על שיפוט המציאות, האם הדמות המתקרבת מפחידה ויש לברוח, או פניה לשלום ואפשר להישאר רגוע. אזור האחראי על הזיכרון. אזור האחראי על הכאב - הכאב הוא פקודה מוחית, בלי פקודה מהמוח לא יכאב האיבר הפגוע.

אזור האחראי על הקואורדינציה - תיאום ושיתוף פעולה בין האיברים לביצוע פעולות. אזור האחראי על הראיה. אזור האחראי על השמיעה. אזור האחראי על התגמול - זהו האזור המעניין בעיקר אותנו. המוח מתגמל את האדם בפרסים על פעולות שהאדם מלמד אותו שהוא אוהב! על המידע המדהים הזה נרחיב בהמשך, ונבין בדיוק כיצד ומדוע הוא עובד.

המוח מורכב, איפוא, מכמה מחלקות. כמו הפיקודים השונים בצבא, חיל הים וחיל האוויר, פיקוד דרום, פיקוד צפון, פיקוד מרכז, פיקוד העורף, אגף המודיעין. כל אחד מהם אחראי על גזרה או על תחום, אבל הם עלולים להילחם אלו כנגד אלו אם לא יהיה מעליהם במנהל המקבל את כל המידע, מסנכרן אותו ומקבל החלטות על סמך מכלול המידע.

כך בדיוק פועל המוח. בכל רגע, ממש כך, זורמות אל המוח אינפורמציות מכל המחלקות שלו. הגוף שלנו מרגיש וחש כל הזמן, מהקרקפת ועד קצות אצבעות הרגליים - האוזניים שומעות, העיניים רואות, האף מריח והבטן משדרת תחושת שובע או רעב, הפה משדר תחושות צמא כשחסרים מים. כך זורמת אינפורמציה בכל עת והמוח מנתח אותה כל הזמן. כל המחלקות נמצאות בקשר זו עם זו, אינפורמציה ומידע מועברים בין המחלקות, כדי לקבל החלטה מושכלת.

דוגמה פשוטה: ריח של עשן מדליק מיד את הנורות האדומות. כל המחלקות נכנסות לפעולה. אזור הזכרון שולף מיד מידע אם יש עוד אנשים בבית, מהי דרך המילוט הטובה ביותר, ומה הם מספרי הטלפון של כוחות החירום. אזור התנועה מרכז את הנתונים לביצוע התנועות המוצלחות ביותר במצב זה. והחשוב מכל: הגוף מפריש אדרנלין - הורמון הנוצר ומופרש על ידי ליבת בלוטת יותרת הכליה, שהפרשתו גורמת לכמה תופעות פיזיולוגיות הקשורות לתגובת הילחם או ברח - מנגנונים פיזיולוגיים להתמודדות עם איום או סכנה מיידית. 

ביניהן:

הגברת קצב פעימות הלב.
עליית לחץ הדם.
עלייה ברמת הסוכר בדם.
הרחבת כלי דם המובילים דם אל שרירים מסויימים.
התכווצות כלי הדם של העור והמעיים.
הרחבת האישונים.
הסתמרות שערות.
המרצת מערכת העצבים 

תארו לעצמכם שכך היה מגיב הגוף שלנו גם לריח מנגל, מנוע אוטובוס, עשן נרות שבת שנכבו, ועוד עשרות מקרים של ריח עשן בלתי מסוכן. לא היינו מסוגלים לעשות כלום! אם האדם יופרע ויוסח בכל פעם שקיימת אפשרות להתרעה, ויחווה מאות פעמים ביום את כל התופעות של הופעת אדרנלין, מצבו הנפשי יתערער אחרי כמה ימים על כדור הארץ.

מי שאחראי לכך שריח עשן של מנגל אינו גורם לבהלה ואין צורך ברגיעה אחר כך, היא מחלקת הזיכרון. היא מקבלת את המידע על העשן ממחלקת הריח, ומסווגת אותו כבלתי מסוכן, על סמך נתוני העבר שבהם לימדנו את המוח שריח של מנגל אינו סימן לסכנה, ומיד היא מרגיעה את יתר המחלקות: אין כאן שריפה. אין צורך לפנות את משאבי המוח כדי להיזכר אם יש עוד אנשים בבית ואיך להימלט, והגוף יכול להמשיך בפעילותו השגרתית לעכל את האוכל, לחלק תאים ועוד מאות פעולות שגרתיות שהוא מבצע. אין צורך להפריש אדרנלין.

כל התהליך הזה מתנהל בתת-המודע של בעל המוח. בהכרה שלו לא היה שום אירוע. אין לו מושג על מה שהתרחש, המפקד האוטומטי שלו עשה את עבודתו נאמנה ומילא את תפקידו מעל ומעבר, הוא אפשר לבעליו להמשיך בפעילותו השגרתית בלא כל הסחת דעת והפרעה.

זוהי רק דוגמה פשוטה מתוך אין-ספור דוגמאות של שיתוף פעולה בין אזורי המוח כדי לאפשר לנו לנהל חיים נורמליים. בכל רגע אנחנו שומעים ורואים הרבה דברים, ואילו לא היה המוח מתוכנת מראש לסווג את המידע לפני שנידרך, חיינו לא היו חיים.

והאמת – לא רק שומעים ולא רק רואים, הרבה יותר מזה!

משה טרייטל, הוא יו"ר ארגון הגומל ומחבר רב המכר "כיצד להיגמל מהרגלים שליליים ומהתמכרויות". לתגובות [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!