גפני לח"כ מרב מיכאלי: "מקומך בדגל התורה"

כשעלה ח"כ משה גפני מ'יהדות התורה' אל דוכן המליאה, כדי לברך את ח"כ מרב מיכאלי מ'העבודה', הוא לא באמת ידע על מה הוא הולך לדבר.

לפי הנוהג, ח"כ ותיק מברך ח"כ חדש לאחר נאום הבכורה שלו, ומיכאלי ביקשה מגפני שהוא יברך אותה.

הוא הסכים, למרות שלקח בחשבון כפי שהתבטא אחר כך, שמן הסתם, "אני הולך לחטוף ממנה עכשיו נאום, שאני אזוז על הכיסא שלי כמו מטוטלת, על דברים שאני לא יכול להסכים איתם. אבל תכננתי שאני אדבר על מעמד הכנסת".

ואז הופתע, ובגדול: "שמעתי את הנאום שלה", אמר, "ומעטים הדברים שאני חולק עליה, מעטים הדברים. יכול להיות שזה נובע ממקומות אחרים, יכול להיות שהיא מגיעה לזה מאידיאולוגיה. מרב מגיעה לזה מאידאולוגיה שונה מהאידיאולוגיה שלי, אבל הדברים נאמרו באופן כזה שאם הייתי עוצם את העיניים, מוריד פה קטע, שם קטע, לא מעבר לזה, הייתי אומר: "מקומך בדגל התורה".

"אותך לרב שטיינמן, תזהר", קרא לו השר סילבן שלום.

איך הגדיר לי אחד שמכיר את ח"כ מירב מיכאלי? 'אחת שאוהבת חרדים וערבים'.

ברוח ימים אלו, כאשר כל ח"כ במפלגת העבודה הופך לאובייקט מחוזר על ידי ח"כים מהמפלגות החרדיות, אך טבעי הוא שגפני הסכים לברך את ח"כ מיכאלי. אחרי הכול, מי יודע מאין תבוא המשפיעה על יו"ר המפלגה, שלי יחימוביץ, שתואיל נא להיכנס אל קואליציית נתניהו.

לא תאמינו, אבל בין תומכיה במפקד הפריימריז הפנימי של המפלגה היו הרבה חסידים, חסידי שטפינשט - אבל לא רק.

בקיזוז ההבדלים העצומים הפעורים בין מפלגה חרדית למפלגה חילונית, אחרי הכול, ערכי מפלגת העבודה הם המתאימים ביותר למפלגות חרדיות, אלו הנזכרות בערגה גדולה בימי מפא"י. שלי הייתה כמעט היחידה שלא הפכה את החרדים לקורבן מערכת הבחירות שלה, שלא הסיתה לא לפני יום הבוחר וגם לא לאחריו, שהשכילה לכבד את ערכי הדת ולהתרכז בבעיות האמיתיות של מדינת ישראל: העוני, הפערים.

בשם הסבא שלי קסטנר

וכך סיפרה ח"כ מיכאלי בנאומה הראשון בכנסת: "בבוקר יום רביעי שלושה ביולי 1944, עמד יהודי ציוני בחליפה במשרדו של אדולף אייכמן שבבודפשט. 'עצביך נראים לי רופפים', אמר אייכמן לאיש שמולו, 'אולי אשלח אותך קצת לנופש באושוויץ'. היהודי הציוני שמולו לא התבלבל. במחווה של שווה בין שווים הוא שלף קופסה מכיסו והדליק לעצמו סיגריה.

האיש הזה היה ד"ר ישראל קסטנר. כך, באמצעות משא ומתן עם אייכמן ועם קצינים נאצים נוספים, קסטנר הציל עשרות אלפי יהודיות ויהודים מהשמדה. אחר כך עלה לישראל והיה מועמד לכנסת מטעם מפא"י. רז'ה קסטנר היה סבא שלי".

אולי על ברכי המסורת מבית סבא, אולי בשל היותה במפלגת העבודה, תקפה בחריפות את המדברים גבוהה גבוהה בנושא השוויון בנטל: "הנאומים והדיונים בבית הזה מתרכזים בחודש האחרון בכותרת "שוויון בנטל". אבל מי שדורש את ה"שוויון בנטל", באופן מדהים, אינם המיעוטים המוחלשים. אינם כל אלה שסובלים מהדרה ממוקדי הכח, מהכסף ומהצדק. לא עומדים פה העניים ותובעים מבעלי ההון להתחלק אתם בנטל ובמשאבים; לא עומדות כאן הנשים ותובעות שוויון בשכר. לא. עומדים פה בעלי הכח, בעלי השליטה בחברה הישראלית, והם תובעים מהמיעוט שוויון בנטל. עולם הפוך.

"אף אחד לא תובע שוויון בנטל ההכנסה והתנאים הירודים של עובדות ועובדי הקבלן; אף אחד לא תובעת שוויון בנטל הגזענות של יוצאי אתיופיה; אף אחת לא מתנדבת להשתתף בנטל האבטלה של האקדמאיות הערביות. רק הפריווילגיים ביותר בחברה דורשים השתתפות בנטל השירות, זה שמביא אותם לעמדות הכח והמפתח בשלטון ובכלכלה הישראלית.

"העניין הוא שאף אחד ואף אחת בחברה הישראלית היום לא מודה בעמדת הכח שלו. אף אחד לא לוקח אחריות על מה שעמדת היתרון הזאת נותנת לו. מה שהיה צריך לקרות בחברה הישראלית היום הוא שבעלי חברות גדולות ומרוויחות יעלו מיוזמתם את השכר הנמוך בחברות שלהם וישמרו בעצמם על הביטחון התעסוקתי של העובדות והעובדים שלהם. מה שהיה צריך לקרות הוא שממשלה עם כלכלה כל כך משגשגת וצומחת תקלוט חזרה את העובדות והעובדים שהפקירה לחסדי קבלנים. מה שהיה צריך לקרות הוא שיורשים עשירים יתרמו חלק גדול מירושתם לקרנות ציבוריות שיאפשרו לתושבות ותשבי השכונות הלא-משוקמות לרכוש השכלה גבוהה. שרשויות עשירות יתחלקו במשאבים עם רשויות שכנות עניות יותר, מיוזמתן. לא מספיק לדבר על צדק חברתי ועל שוויון: לקחת אחריות על המקום הפריווילגי בדיבור על שוויון פירושו ההבנה והנכונות לוותר על חלק ממה שיש לך בשביל שיהיה לאלה שיש להן פחות".

"סבא שלי הציל עשרות אלפי יהודיות ויהודים בשואה, והוא נרצח כאן, במדינת ישראל, לפני שהגיע להיות חבר כנסת, משום שהציל אותן באמצעות משא ומתן שניהל עם הנאצים שרצו להשמיד אותם. הוא נרצח למרות שהציל יהודים, משום שעשה את זה בדרך שנראתה לחלק דרך לא נכונה, לא מספיק יהודית, לא מספיק ציונית. אני באה משושלת מייסדת, אבל גם משושלת של לא לגמרי במיינסטרים, לא בקונצנזוס. של לעשות דברים אחרת".

גפני, בדברי ברכתו, הזדהה עם דבריה בנקודות רבות.

"אני נמצא בכנסת הרבה שנים. אני מסתכל על החקיקה שאני עשיתי כמייצג – אני לא מדבר עלי באופן אישי – בנושא של מעמד הנשים, שמרב מיכאלי מצטיינת בזה, בנושא שאישה במדינת ישראל שווה פחות מגבר, נקודה. אישה וגבר שעובדים באותו מקום עבודה עם אותם כישורים, עם אותן יכולות, הגבר משתכר שכר יותר גבוה מהשכר של אישה", הזדהה בקטע של אפליית נשים, נושא החשוב לה ביותר.

"אני כנראה אתחיל להתגעגע לימי מפא"י של פעם, שתכף אני אדבר על השושלת שלך, גם של דוקטור ישראל קסטנר, שהיה שנוי מאוד במחלוקת, אבל היה איש מפא"י מובהק, כפי שאת עצמך אמרת, הוא עמד להיבחר לכנסת. או סבא נחמיה מיכאלי בן 94, שיהיה בריא, שהגיע עם השומר הצעיר לגרעין בית-זרע, נטע, סלל, חצב, היה איש מרכז מפ"ם ומזכיר הוועידה, איש הוועד הפועל של ההסתדרות, המרכז החקלאי, נציג ציבור בבית-דין לעבודה – סוציאליסט מושבע.

"מה זה סוציאליזם בימינו? המלחמה של מפלגת העבודה כאן על הנושא הזה של המאבק החברתי – על הדיור, על השוויון בנטל בין מנכ"ל בנק גדול לבין איש או משפחה שגרה בשכונות הארגזים – שוויון בנטל. אמרת או לא אמרת את זה? אני חותם על זה. אני הסתכסכתי עם מנכ"ל בנק גדול בארץ בגלל שאמרתי שעם המשכורת שלו הוא יכול לפרנס שכונת עוני שלמה – איפה שהיית רכזת שכבה בשערייה – עם משכורת של מנכ"ל בנק במדינת ישראל. מדינה שהיתה צריכה להיות מדינת רווחה ומדינה סוציאליסטית. חותם על זה במאה אחוז.

"עכשיו מה, יושבים פה, ובמקום לדבר על הבעיות האמיתיות – הרי עברנו קדנציה מאוד קשה – כשלנו בנושא של הדיור, הצלחנו בעיצוב הכלכלה, כאשר סביב יהום הסער – הצלחנו להחזיק משק יציב בצמיחה, כשלנו לחלוטין בנושא החברתי.

"מה צריך לעשות אחרי מערכת בחירות כזאת? על מה צריך לנהל משא-ומתן קואליציוני – מי שרוצה להיכנס לקואליציה? ואני מתפלל לקדוש-ברוך-הוא שאתם תכנסו לקואליציה. בגלל שצריך שמישהו ידבר כבר על השוויון האמיתי בנטל, ולא כל היום מברברים בשכל עם כל מיני דברים אחרים, שכשנגיע לחיי היום-יום, כשתוקם ממשלה והדבר הראשון שהיא תצטרך לעשות הוא לפגוע בתקציב. חלק מאתנו יודע מי יסבול הראשון, ומה שהיה עד היום יהיה משל לעומת מה שיהיה הלאה.

"במקום זה אנחנו צריכים אנשים שרגישים לשכבות החלשות, שרגישים באמת למעמד הביניים, לא למעמד הביניים הגבוה, למעמד הביניים לו צריך לדאוג. האם אנחנו מעלים את מס החברות? האם אנחנו לא נותנים לקיצוץ בתקציב לגרום נזק כל כך גדול כמו שהוא עלול לגרום? הרי אני יודע את התוכניות של האוצר, והשאלה, מי יישב בקואליציה הזאת.

"אז כל היום דנים. נפגשו בבוקר ונפגשים בערב, נפגשו אתמול וייפגשו מחר, וידברו על דבר שלא יבוא לָעולם. על זה מדברים כל הזמן, על שוויון בנטל.

"אם היה לי חוש הומור, הייתי אומר שאין לנו אישה שהידרדרה לכנסת, אבל אין לי חוש הומור. אין לי חוש הומור בעניין הזה. חיפשנו פעם אישה שתרצה ללכת לכנסת, לא רוצה. מה אני אעשה? לא חשוב. אבל זה דין אחר, זה לא הדיון של הברכות למרב מיכאלי".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!