לא טוב היות האדם לבדו • לחוד או ביחד?
הגבר מחפש עצמאות, האשה מחפשת שותפות, אז מה פלא שהנושא הופך למחלוקת בין-זוגית? • יועץ הנישואין מאיר ארנברג מסביר מתי נולדה המריבה הראשונה בין אדם לחווה
- יעקב ארנברג
- י' תמוז התשע"ג
- 6 תגובות
ארכיון
"אשתי, כל דבר רוצה לדעת! לא מפסיקה לחקור: איפה היית? ומי היה בטלפון? ומה הוא אמר לך? ומתי אתה חוזר? ולאן אתה הולך?
"מי הסכים שתלך. למשל כל יום חמישי בלילה, תאמר שאתה חוזר עוד שעה ואתה חוזר לפנות בוקר?! ואני מתה מפחד לבד בלילה".
האם זה נורמלי? האם יש לדווח על כל דבר?
ובכן:
נתחיל איתך אישה יקרה!
את נורמלית לחלוטין, מותר לך לבקש ולדעת, מותר לך להיות סקרנית ולדאוג ולייעץ ולדעת היכן בעלך, כי את דואגת, כי את אכן מרגישה כשותפה טבעית!
ואתה בעל יקר: צודק, מה זה לא נעים שהיא עוקבת אחריך כמו איזה G.P.S! וכל דבר היא רוצה דיווח וכו'.
יודע ממה זה נובע?
לא כי היא נודניקית, כי זה בגנים שלה, כך היא נולדה וזה עוד היסטוריה מימי בראשית. בוא נלמד ביחד מעט הסטוריה ותנ"ך. מה דעתך?כגן עדן מקדם
אדם הראשון היה יציר כפיו של בורא עולם, היה לבד סוליקו בעולם, איזה כייף אה? כל הנדל"ן בעולם היה שלו. הסתובב כמו מלך עם הזברות והשימפנזות והיה "מלך האריות". לא עשה חשבון לאף אחד, לא דיווח לאן הוא הולך, וכמה זמן שהוא רצה הוא היה יכול לשחק עם הזברות בלי שאף אחד לא ינג'ז לו.
אדם הראשון נתן החלטות שכליות לעצמו, לא היה צריך להכין דו"ח מע"מ כל 15 לחודש, לא דוח שנתי כל 31 לדצמבר ובטח לא היו לו דוחות חנייה. לפתע היה לו עצוב, אז בורא עולם הביא לו את חווה'לה, נערה מתוקה ויפה, שנולדה למציאות בה יש עוד מישהו בכל היקום הזה, איזה כייף אני לא לבד, יש לי שותף לחיים, אני אפנק אותו אני אטפח אותו אני אדאג לכל מחסורו!
אדם הראשון מצד אחד היה לו נחמד שתהיה מי שתגהץ לו את החולצות או את עלי התאנה, אבל מצד שני: מה אני פרייר? היא תגיד לי כמה זמן להסתובב בפרדס ולאכול משמשים? או כמה זמן לשחק "סטנגות" עם השימפנזות? פתאום הוא הבין שהוא לא כ"כ סוליסט, והוא יצטרך לתת כן דין וחשבון לא למס הכנסה אלא לאשתו.
כלומר: לגברים צרובה התודעה, אני "לבד", אין עלי, מי תגיד לי מה לעשות או מתי לחזור הבייתה או אם לשטוף כלים או להוריד ת'זבל, ואני מחליט מהראש מהרציונאל. לנשים צרובה התודעה של "שותפות" הן הגיחו לעולמנו זה ומצאו כבר שותף שמצפה להן, וכך הן חיות מאז, הן זקוקות לשותפות הזו, לא כי הן חוקרות, ולא כי הן נודניקיות, הן אכן דואגות, גם לבעל וגם לעצמן, וזה בסדר. מותר להן.
לכן, בעל יקר אנא הבן את רעייתך, מבחינתה שותפות זו היא "צורך" מולד, צורך פיסי שמישהו יראה בה "שותף". ואת אישה יקרה, הייי נא רגישה עד היכן ועד כמה "לדאוג" ולבקש מידע או הסבר, תני לו לעיתים את התחושה שאכן "שנינו ביחד וכל אחד לחוד", תני לו תחושה שמותר לו לנשום מבלי להתייעץ.יעקב ארנברג M.A, מומחה לשיפור הזוגיות, מתוך הספר "16 טיפים לשיפור הזוגיות"
תגובות
{{ comment.number }}.
הגב לתגובה זו
{{ comment.date_parsed }}
{{ comment.num_likes }}
{{ comment.num_dislikes }}
{{ reply.date_parsed }}
{{ reply.num_likes }}
{{ reply.num_dislikes }}
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 6 תגובות