ההשלכות הקשות של החוויות בימי הילדות

היה זה לפני כשנה, אני מקבל שיחת טלפון, על הקו הייתה גברת וכך היא מספרת לי: "מרדכי, יש משהו שאני חייבת שתעזור לי. אני באמת רוצה לדעת מה נכון ומי צודק - אני או בעלי. אולי יש לי בעיה רצינית ואני סתם משגעת את בעלי ואולי אני צודקת במה שמפריע לי.

בעלי הוא אברך צדיק אמיתי יושב ולומד מהבוקר ועד הערב. עוסק בגמילות חסדים, לכל מי שרק צריך עוזר הוא.

האמת, שגם בבית הוא בעל טוב הוא עוזר לי בהכל: בניקיון, עם הילדים, בהכנת אוכל. ופשוט שהוא בחיים לא פגע בי מילולית.

אבל כל הזמן אני מרגישה, כבר במשך שנים שמשהו מפריע לי ביחסים ביני לבינו. אין לי תלונות הוא בעל טוב, אבל יש משהו אחד שמאוד מפריע לי וזה שהוא חסום רגשית שזה אומר שהוא בחיים כמעט ולא אומר לי מילים כמו: 'אני אוהב אותך', 'אני מעריך אותך', 'את אישה טובה', וסתם מחמאות.

הכול בסדר הוא בעל מושלם, חוץ ממשהו אחד שהוא פשוט לא! הרבה פחות מחמיא, הרבה פחות פתוח רגשית.

במשך שנים הדחקתי את זה. והייתי אומרת לעצמי: 'תעזבי, אז הוא לא מחמיא מילולית ולא אומר מילים של רגש, אבל מצד שני הוא איש טוב ובעל טוב והוא באמת מנסה לעזור'.

במשך שנים הצלחתי להדחיק את זה עד שבתקופה האחרונה, ודווקא אחרי עשרים וחמש שנים של נישואין, אני מרגישה שאני לא יכולה יותר. אני ממש מרגישה עם עצמי כמו שאין לי מה לאכול, אין לי חמצן, אין לי אוויר.

ניסיתי להסביר את זה לבעלי בתקופה האחרונה כמה פעמים בצורה יפה. שאני מאוד מעריכה אותו בתור בעל, אבל הדבר הזה מאוד חשוב לי ושינסה לעבוד על עצמו בדבר הזה. הוא אמר: 'בטח, בשבילך הכול אני אנסה'.

אבל שום דבר לא הלך. ראיתי שהוא מנסה אבל זה פשוט לא הצליח לו.

פשוט ניתוק רגשי בקטע של מחמאות, רגש, פתיחות, וכד'.

אז הנה התקשרתי אליך לשאול אולי אני מגזימה ויש לי בעל טוב ומה אני מחפשת בעיות, אבל מצד שני זה ממש מפריע לי, מה אני אעשה?!"

שאלתי אותה: "אם תקבעי לו פגישה איתי הוא יבוא?" היא אמרה: "בטוח שהוא יבוא. הוא איש טוב, ורוצה מאוד להיעזר". קבעתי לו פגישה והוא הגיע.

כותב השורות, מרדכי רוט.

הוא היה נראה ממש יהודי מאיר. התחלתי לשוחח איתו והוא מעצמו אמר: "אשתי חשובה לי מאוד והזוגיות הזו חשובה לי מאוד, כל מה שצריך לעשות בשביל שחיי הנישואין שלנו יהיו יותר טובים אני מוכן לעשות. לא מעניין אותי מה אשתי צריכה לעשות ומה היא צריכה לתקן, אני מוכן לקחת אחריות על מה שאני צריך לעשות ולשפר. ולעשות כל דבר בשביל כך".

זה מעניין לראות כזה אדם. בדרך כלל לרוב האנשים יהיה קשה להגיד את המשפטים האלו. לקחת אחריות רק על עצמם ולהיות מוכנים לעשות הכול בשביל הזוגיות ולא לחכות לראות מה שהשני יעשה.

אנשים בדרך כלל עושים ההפך, מאשימים את השני ושהשני יתחיל לעבוד על עצמו. ופה, כך הוא לוקח אחריות זה משהו מיוחד.

התחלתי לשוחח עם אותו יהודי ובאמת ראיתי שהוא אדם מיוחד.

הגענו לנושא הרגשי על החצנת רגשות, וראיתי שיש פה באמת בעיה רצינית. התחלתי לדבר איתו על ימי הילדות שלו.

הוא סיפר לי שהוריו היו אנשים טובים ומקסימים תמיד דאגו לו וכיבדו אותו. אבל היה משהו אחד בהוריו שאולי זה משפיע עליו עד היום.

"לא יודע איך להסביר את זה אבל בחיים לא קיבלתי מהוריי נשיקה, חיבוק, מילים של אהבה. הם בחיים לא פגעו בי מילולית, אבל מילים של אהבה קשר וחום, זה בחיים לא קרה.

גם כשהלכתי לחופה, ונהוג שאבא מברך את הילד לפני החופה. אבי אומנם בירך אותי בחום ואפילו ירדו לו כמה דמעות, אבל הוא לא חיבק אותי, לא אמר מילה טובה רק אמר: 'יברכך השם וישמרך. יאר השם פניו אליך ויחונך. יישא השם פניו אליך וישם לך שלום'.

יותר מזה כלום הוא לא אמר! אני לא דן את אבי ואת אימי כי ידעתי שהם באמת אוהבים אותי".

הייתה לי שיחה ארוכה עם אותו יהודי. ניסיתי להסביר לו את ההשלכות של מה שהוא חווה בימי ילדותו של חוסר אהבה ורגש ומילים טובות, על חייו ועל חיי הזוגיות שלו ועל חיי הילדים שלו.

אתה ממשיך בלי כוונה איך שהוריך התנהגו אליך בחוסר רגש והפגנת אמפתיה, לאשתך ולילדים שלך.

לא כולם הצליחו לשרוד כמוך בכזה חוסר אהבה ורגשות, יש הרבה מאוד אנשים שזה גורם להם לקושי גדול כאשר הם לא מקבלים אהבה, רגשות.

אשתך אוהבת אותך ואתה בעל מקסים, אבל יש לך חסימה רגשית בנוגע לדיבור ופתיחות רגשית כי פשוט לא ראית את זה, לא קיבלת את זה, אז אתה לא יודע איך לתת את זה.

אשתך צריכה את היחס הזה, הילדים שלך צריכים את היחס הזה, וגם אתה צריך את זה לעצמך גם אם אתה חושב שלא.

אחד הדברים שראיתי שמפריעים רבות בקשר בין בני זוג זה פתיחות רגשית לבן הזוג השני. לפעמים האחד חסום רגשית ולאו דווקא בגלל בן הזוג השני אלא בגלל האופי, בגלל מה שהוא כאדם חווה בימי הילדות שלו.

איך אמר לי לפני כחודש אברך אחד: "אשתי עושה בשבילי הכול אבל משהו אחד היא לא עושה בשבילי, היא בחיים לא אמרה לי: 'בעלי היקר אני אוהבת אותך, אתה חשוב לי'".

הם קשורים אחד בשני, המעשים והמילים. רק מעשים טובים בלי מילים טובות זה לא זה, וגם מילים טובות בלי מעשים טובים בפועל, זה גם לא זה.

מילים טובות, פתיחות רגשית, הם כמו מים ולחם שאדם חייב לאכול ולשתות שבלי זה אי אפשר לחיות.

אמר לי לפני שבועיים יהודי עשיר גדול: "יש לי הכול ואין לי כלום. יש לי כסף, רכב מפואר, עשרות בתים, ואין לי אישה שאוהבת אותי ורוצה אותי. אז כולם חושבים שאני האדם הכי מאושר שיש אבל באמת ליבי חלל בקרבי. אשתי פשוט לא אוהבת אותי".

במקרה הזה הוא באמת בן אדם מיוחד ועושה הכול לאשתו, אבל מה לעשות שאשתו צריכה טיפול והיא לא רוצה ללכת לטפל בעצמה והיא גורמת סבל לכל הסובבים אותה.

לסיכום: אם אדם לא מצליח להיפתח רגשית לבן הזוג, להחמיא, לחבק, לחייך, ולהגיד מילים טובות שיידע שהמצב מצריך טיפול. גם בשביל עצמו, גם בשביל אשתו, גם בשביל הילדים שלו והסובבים אותו.

כי לחיות בלי אהבה, רגשות, זה כמו לחיות בלי חמצן בלי אוויר, וכשאין אוויר אז השם ישמור אפשר למות.

הלוואי שנזכה תמיד לחייך, לאהוב, להחמיא לסובבים אותנו ולכל אדם בעולם.

שבת שלום לכל עם ישראל הקדושים, שבוע של בריאות איתנה, שבוע של שלום ושמחה ובשורות טובות. לתגובות: [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!