הוריקן בש"ס לאחר טרפוד חוק עמאר: עשו תרגיל מסריח

זמן קצר לפני הבחירות לכנסת, קצה נפשו של אחד מחברי הכנסת של ש"ס בתפקיד. מן הסתם הבלגאן סביב קרקס השלישייה הוסיף על תחושת אי הנוחות שקיננה בו, והוא החליט לפרוש מהחיים הפוליטיים.

ואז נקרא אל חדרו של הגר"ע יוסף. הגר"ע ביקשו שלא יעזוב - וכך עשה. היום פגשתי אותו במסדרון הכנסת, זמן קצר לאחר סיום דיוני המליאה. פניו היו המומות ומזועזעות.

לעומתו, ח"כ משה גפני, יצא מאולם המליאה מלווה באנשיו, בארשת פנים חגיגית, כמוה לא ראיתי זה זמן רב. לאיש אין ספק שטרפוד 'חוק הרב עמאר' - נכון ליום רביעי זה - רשומ בטאבו על שמו, כשלצידו כשותף, ח"כ אורי מקלב, שהפתיע והוכיח שניחון בתקיפות וטקטיקה, שאיש לא האמין שיש בו.

עוד בנושא:
• דרמה בגלימה • הגר"ע יוסף הכריע: ש"ס תתנגד ל'חוק הרב עמאר'
• 'חוק עמאר' עולה לקריאה ראשונה • היועץ המשפטי לכנסת מתנגד לחוק

בדרך, מול מצלמת הווידאו שלי, הוא נשמע תקיף ונחרץ: "החוק הזה היה חוק של דילים, הוא רק עשה בזיונות למוסד הרבנות. הייתה לנו הוראה מגדולי התורה שלא לתמוך בחוק ועשינו כל מה שיכולנו כדי שכך יקרה. כן, בהחלט מיצינו כל תרגיל פרלמנטרי אפשרי", אמר. אפילו אחד מח"כי 'העבודה' התנדב לעזור, וויתר על נאומו במליאה, רק כדי שסדר היום יסתיים סוף-סוף.

גם אנשיו של יו"ר ש"ס, ח"כ אריה דרעי, נשמו לרווחה: במשך ימים ארוכים ניסו להסתיר את התנגדותם לחוק, רבים הטיחו זאת בפניהם והם הכחישו, היו שהוסיפו והאשימו אותם בעשייה למען האח הרב יהודה דרעי (קשקוש). הבוקר הזה הם נאלצו לחשוף את כוונתם המקורית: לטרפד את החוק.

מי כמוהם ידע (כמו שידענו כולנו) שהבטחות ניתנו מאנשי הגר"ש עמאר לאנשי הרב דוד סתיו, ורק הגר"ע יוסף סירב להאמין. מבחינתו, הגר"ש עמאר ביקר אצלו, הבטיח שלא כך הדבר, ובזה תם הסיפור.

אמש, כשחוק התקדם בקצב, החליטו מי שהחליטו להציג בפניו את קטע הווידאו בו נראה יו"ר ישראל ביתנו, ח"כ אביגדור ליברמן, מאשר כי הרב עמאר הבטיח תמיכה ברב סתיו. זה הרגע שבו רשם עוזרו המסור של הגר"ש עמאר, ניסים אלקססי, את כישלונו הגדול. צל"ש ענק יגיע לו על מאמציו, על תושייתו, על הטקטיקות המבריקות. אבל איקס גדול במבחן התוצאה.

סיכויי 'חוק הרב עמאר' לעבור, נכון להיום, קלושים. אנשיו ינסו לפנות אולי לבג"צ, לבקש ארכות כאלו ואחרות, להתבזות ולבזות את רבם עוד טיפ-טיפה.

איך מודיעים לח"כים?

למען האמת, כבר לפני מספר ימים, כשאיש כמעט לא העז להתנבא על תוצאות המירוץ לרבנות הראשית, הצהיר בפני אריק זיו, המייסד והבעלים של אתר פוליטי-קורקט (ליכודניק): "תרשמי לך. לא עמאר, ולא סתיו".

אז רשמתי. לא חשבתי שיש היגיון בדבריו. היום הזה, עם סיום דיוני המליאה, זה מתחיל להיראות אמיתי. למרות שעד שזה לא גמור - זה ממש לא גמור.

אחת השאלות הקשות שעמדו בפני אריה דרעי הייתה: איך מודיעים על ההוראה החדשה לחברי הכנסת של ש"ס. הרי רק בישיבת הסיעה האחרונה הודיע להם חגיגית ש"הסיעה תומכת בחוק עמאר".

אז מה עושים עכשיו?

מתברר שלח"כ דוד אזולאי נודע אודות השינוי, רגע לפני שוועדת הפנים הייתה אמורה להצביע על החוק. הוא קם ועזב, ובתגובה ספג צעקות רמות מאחד הלוביסטים המעורבים בעניין. ח"כ ניסים זאב התנדב ובא למלא את מקומו בהצבעה.

אבל שיחת טלפון קטעה את בואו. על הקו היה צבי חקק, מנאמני ביתו של הגר"ע יוסף, שהודיע לו ש"הרב מתנגד". תארו לעצמכם את התחושה של ח"כי ש"ס - אלו שאינם יושבים בשורה הראשונה, ואינם מעודכנים און-ליין בנעשה.

אמש, ח"כ שמעון אוחיון, יהודי נחמד וחביב בעל יכולות גבוהות ורקורד עשיר, חש מושפל כשלא ידע אם רצון הבוס שלו - אביגדור ליברמן - הוא שיצביע בעד החוק או נגד החוק. אילו רק היה ברשותו מספר הטלפון הנייד של ליברמן, היה מברר מיד. אבל, לגודל המבוכה, לחברי הכנסת של ישראל ביתנו אין ערוץ ישיר אל בעל הבית של הסיעה.

ובש"ס, בדיוק כמו בישראל ביתנו - היו אלו חברי הכנסת שעברו את ההשפלה הזו. ומה עדיף? יהדות התורה בה אין בכלל בעל הבית, בה כל אחד (כמעט) בעל הבית של עצמו?

המרד מתחיל

עתה אני שבה אל אותו ח"כ מש"ס מזועזע.

תרשמו לעצמכם את המשפט הבא: ש"ס של אחרי טרפוד 'חוק עמאר', כבר אינה ש"ס שלפני.

אמש, באחת מפינות הבית, נצפו כמה חברי כנסת מהסיעה כשהם משוחחים ביניהם בלחש. לא נסגיר מה היה נושא שיחתם, רק זאת נאמר: המרד הפנים-ש"סי כבר בדרכו. צפו להוריקן.

את משב הרוח הראשון של הסופה חשתי היטב בשיחה ההיא: האיש דיבר בכאב רב, בזעזוע וצער אמיתי: "אני רציתי לפרוש, הרב לא נתן לי, עכשיו אני חושב שהגיע הזמן לעשות זאת".

כששאלתי האם ניתן לפרסם זאת - ביקש שלא. הבטיח שקודם יודיע זאת לרב, ורק אם יקבל את רשותו יודיע בפומבי. "אבל בישיבת הסיעה אני עומד לומר את זה, פלוס דברים קשים מאוד". ישיבת הסיעה הקרובה תהיה סגורה לתקשורת. תהיו בטוחים.

"אני רואה מה קורה בסיעת ש"ס, זה לא היה ככה מעולם", המשיך לתנות את כאבו, "דוד אזולאי היה כמעט לפני התקף לב, לניסים התקשרו פיזית, כי הוא הצביע בוועדת הפנים במקום דוד אזולאי כי דוד לא רצה, ואז צבי אמר לו 'אל תצביע'.

"למה בכלל דרעי אמר למיכאלי להגיש חוק? החוק הקודם הרי היה קבור אצל רותם, למה לעשות הצגה שאתה רוצה את החוק, כשאתה לא? אנחנו אנשים דתיים, ואני אומר אנחנו צריכים להיות אנשים אמיתיים והגונים".

"אני לא חתרן"

גם על אנשיו של הגר"ש עמאר יש לו ביקורת חריפה: "אמרתי, הרב עמאר היה צריך למשוך את המועמדות שלו, זה לא לכבודו ולא למעלתו כי ידעתי שיבזו אותו. כואב לי הלב, רימו אותו שתומכים בו. זה היה מיותר, זה היה תרגיל מסריח! אבל בכל תרגיל מסריח יש מי שנענש. זה הכלל בעולם".

אין זה סוד כי מאחורי הקלעים פעל ח"כ אלי ישי שעות נוספות למען החוק, תוך שהוא מאמין בכל ליבו כי זהו רצון מורו ורבו, הגר"ע יוסף.

רק אמש, מששמע כי הגר"ע יוסף שינה את דעתו, חדל.

כעת, לאחר כשלון החוק, יש מצב לפיו תתפלג הסיעה לשניים - הפלג של אלי, הפלג של אריה. והגר"ע יצטרך לעשות מעשה.

"אני לא חתרן", שב ישי ומכריז.

השאלה הגדולה היא האם זה תלוי בו או שאולי זה כבר יצא מכלל שליטה.

אין זה סוד כי קיימת תסיסה פנים-סיעתית. לא כולם שלמים עם השינויים האחרונים, ומעניין יהיה לעקוב איך יתפתחו הדברים. לכאורה משתפים כל חברי הכנסת פעולה עם היו"ר הנבחר. לכאורה, כי מאחורי הקלעים נשמעות זמירות אחרות, מהוססות, שלא לציטוט.

איש לא ייצא נגד החלטות הגר"ע יוסף, אבל אף אחד לא אוהב סיעה לעומתית. גם אם מדובר במחציתה, אפילו בשליש ממנה. ויש יותר משליש.

הלו"ז של אלי ישי

נחזור אל תחילת השבוע.

בזה אחר זה התפרסם לו"ז מרשים של פגישות של ח"כ אלי ישי עם אישים מובילים. חלקם בכירים בלשכת ראש הממשלה; אחר-כך היה זה ח"כ משה גפני (שהגיע, מן הסתם, לדבר על 'חוק עמאר', אך גילה נחרצות מדהימה, והבין שמפה לא תצא לו הישועה. אחר-כך, בציטוט לכלי התקשורת, סיפר שבכירים בש"ס ביקשו ממנו לטרפד את החוק. תהיו בטוחים שאלי ישי לא נכלל בכתב ההאשמה. בכירי דרעי בתגובה אמרו אז: אריה נתן הוראה חד-משמעית בלשכה לעבוד קשה בשביל חוק עמאר); יו"ר האופוזיציה שלי יחימוביץ', וגם שגריר צרפת בישראל כריסטופר ביגו, ועוד ארוכה הרשימה.

כדי להבין את מצב המחנאות החדש השורר בש"ס, קבלו שיחה דמיונית בין תומך דרעי לתומך ישי. השיחה לא התקיימה מעולם. פעילי כל אחד מהצדדים זהירים זה בכבודו של הצד השני. אבל נציג את השיחה כהדגמה בלבד.

פעיל ישי: "למרות שאלי כבר לא יו"ר, תראו איך הלו"ז שלו מלא בפגישות שוטפות. בתחום המדיני, הפוליטי, ואפילו בתחום הבינלאומי. עם שלי יחימוביץ הוא יושב אחת לחודש, לפחות, ומקבל ממנה ומעביר לה עדכונים על המצב הפוליטי. אפילו ביבי ממתיק איתו לא פעם סוד במליאה. לא, היא ממש לא אוהבת את אריה. אלי זוכה למעמד גבוה אצל אישי הציבור, הם מקפידים להיפגש איתו, לשמוע את דעתו.

"הוא הרי נמצא כמעט כל יום אצל הרב בתפילה, מעדכן אותו לאחריה בנעשה. 'הם' היו מתים לדאוג לכך שהוא לא יוכל להיכנס יותר לרב, אבל זה יהיה הסוף שלהם, השטח לא יקבל את זה בהבנה ומאוד יכעס.

"כולם יודעים שהרב אוהב את אלי. הנה, הרב עמאר הגיע לרב, אריאל לא היה שם, אלי היה יחד עם אריה. אלי הוכיח את עצמו מאז ומתמיד כנאמן לרב. כולם זוכרים את סיפורי מנחם פרוש, מוניה שפירא, הרב גמליאל – איש מהם לא הצליח לציית באמונת חכמים מלאה למה שאמר להם הרב.

"ראינו מה עשה אריה דרעי כשהרב הדיח אותו מתנועת ש"ס. שנים אחר-כך לא דרך בבית הרב וניהל מעין ברוגז. אף אחד לא עבר את הניסיון שאלי עבר, ותראי איך הוא עמד בזה בכבוד, כולל ראיון (אז מה אם זה היה אחרי חודש) לערוץ 2 שבו הוא דיבר באמונה שלמה על ציותו לרב".

דברי פעיל דרעי

פעיל דרעי: "זה נקרא לציית לרב? לפעול מאחורי הגב כאילו אתה עדיין יו"ר? את אריה זה לא מעניין, הוא פועל בג'נטלמניות של מנצחים. מצידו שאלי ייפגש גם עם אובמה. מה אכפת לו. אבל להגיד שאלי שומע לרב? הוא מתנהג כמו בגנון. אז מה אם נפגש עם גפני? גפני נפגש מהבוקר עד הערב עם כולם. גם שלי יחימוביץ' נפגשת עם כולם. וכי כשאלי היה יו"ר, אריאל אטיאס לא היה נפגש עם כל המי-ומי, כולל עם ראש הממשלה בביתו הפרטי?

"תקשיבי. כשסילבן שלום הפסיק להיות שר חוץ והפך לשר לפיתוח אזורי, גם הוא התקשה להבין את מעמדו החדש. אני זוכר איך נפגש אז עם כל מיני שגרירי מדינות מהמזרח התיכון, מישהו שמע על זה? זה כמו הזבוב על גב הפיל.

"לגבי הרב, הרב אוהב לשמוע הרבה דעות, זה באופיו, הוא מתייעץ עם כולם, גם עם מרגי, נהרי, איציק כהן, לאו דווקא עם אלי. אבל הרב מינה יו"ר ולו הוא נותן לנהל את העניינים.

"ובכלל, מה עם עיריית ירושלים? האנשים שלו פמפמו שהוא או-טו-טו ראש העיר שם. מה עם זה? אהה, הוא גילה שלא קל לקבל את תמיכת דגל התורה, כי יש יו"ר לש"ס וצריך לקבל את הסכמתו. אהה. טוב שנזכר. ומה חשב לעצמו כשהוציא את הידיעות בנושא, בלי לשאול תחילה את אריה?"

כששאלתי רשמית את אלי לגבי הריצה לירושלים - הייתה תשובתו: "זה לא על הפרק כרגע".

אם וכאשר תהיה אליו פניה של דגל התורה הוא, כמובן, יתייעץ עם מורו ורבו, הגר"ע יוסף. בינתיים זה לא על הפרק. אלי מבהיר כי יעשה הכול לטובת המפלגה, לטובת מרן, והוא ממש לא חתרן. אין מה לחשוש, הוא לא ישתף פעולה עם קיני התנגדות בשטח. זה לא הוא, לא אופיו. "את אשר יאמר לי מרן, זאת אעשה", הוא שב ומבהיר.

מי חוזר לאלעד?

לא קלה תהיה דרכו של המנהיג החדש, שבפניו עומדות בחירות מקומיות. ההתנגדות הפנים-סיעתית מתגמדת לעומת הקשיים המצפים לו שם.

מעקב אחר ההחלטות אותן קיבל בתקופה האחרונה מגלה אומץ לב בלתי רגיל. מחד, הוא לא ממש ממהר לזרוק הביתה את אנשיו של אלי ישי. לא, זו ממש לא השיטה. מי שמתאים - שיישאר. אבל כשהוא מחליט להזיז מישהו, הוא לא נרתע לעשות זאת ובכל הכוח.

כמה אמיצה תהיה ההחלטה הכמעט סופית שלו להשיב לאלעד את מנהיגה הראשון, צוריאל קריספל. כמה עתירות לבג"צ הוגשו בדרך לזריקתו מהמקום, יש שיאמרו רק בשל נאמנותו לאריה, יש שיאמרו מסיבות אמיתיות. בשעתו סגר אלי עניינים עם העסקונה האשכנזית בעיר.

אצל אריה הדברים יעבדו אחרת. לא, הוא לא עובד אצל האשכנזים. הוא מוכן להתייעץ, לשמוע, אבל להחליט יחליט בעצמו.

אל תקנאו בצוריאל. לא קלה תהיה דרכו. לא פשוט יהיה להבריא את העיר הנמצאת כרגע במצב אנוש, לחסל קיני התנגדות ולעשות סדר. אבל חזקה על אריה שיעמוד לצידו ויעזור לו, שכן על ההחלטה הזו, ועל עוד שכמותה, תעמוד כל יוקרתו.

אם יצליח לקבל החלטות אמיצות ויצליח בהן, הוא יהפוך מחדש לכוכב העולה של ש"ס, הוא יחזיר את הצבע שהיה על לחיי פעילי ש"ס אי-שם בשנות ה-80.

לסעוד עם נסיכים

בין לבין מוצאים לעצמם חברי הכנסת של ש"ס (אלו שלא מעלים בדעתם לפרוש), הזדמנויות מעניינות לביטוי עצמי.

אחד מהם הוא, למשל, ח"כ ניסים זאב. בין קריאת ביניים אחת לאחרת במליאה, הוא מוצא לעצמו זמן כדי לתכנן נסיעות מעניינות: לפני מספר שבועות טס לטורקיה, במשלחת של ח"כים, כדי להיפגש עם חברי פרלמנט. עוד כמה ימים חלפו והוא נחת ברומניה.

זאב הקים בעבר שדולה, שהפכה לגוף בין-פרלמנטרי שמתמקד בדה-לגיטימציה נגד מדינת ישראל בעולם. אל הגוף הזה חברו חברי פרלמנט מכל רחבי תבל, באקט של שילוב מנהיגי דת עם נבחרי ציבור. ברומניה הוא נפגש עם נשיא הסנט, נשיא בית הנבחרים ועם מזכיר המדינה כאורח של המכון לדיפלומטיה במדינה. בין לבין אכל ארוחת ערב עם הנסיך והנסיכה של רומניה.

שאלתי אותו האם מדובר בנושא בו עוסקת ש"ס.

לא, הסביר, זה נושא שהוא עוסק בו במטרה לקדם את חברי כנסת של ש"ס כגשר מול מנהיגי דת ומנהיגי עולם. מתוך אמונה שהם מתאימים להוות גשר לתהליך השלום, מתוך היכרותם עם המנטליות המזרחית. אך הנסיעה הייתה לא כאיש ש"ס אלא כח"כ, הוא מבהיר.

האם קודקודי הסיעה אוהבים את הפעילות העצמאית הזו? כנראה שכן, הוא אומר, אחרת היו נוזפים בו, כפי שכבר עשו בעבר, כשקריאות ביניים כאלו ואחרות שלו, לא מצאו חן בעיניהם.

אז מי אמר שצריך ליטול צד בסכסוך הפנים-סיעתי? וכי לא עדיף לאכול ארוחות ערב עם נסיכים ונסיכות?

התרומות ייעצרו

שנה חלפה מאז הסיפור: הימים ימי 'ועדת פלסנר' ומסקנותיה. המיקום - מזנון הח"כים של הכנסת.

באחד מימי המליאה היותר סוערים, ניגש אריאל נחום, אז פעיל מרכזי ב'קדימה', אל ח"כ יוחנן פלסנר וסיפר לו כי ביקר בדרום אפריקה: "הרמנו שם דינר, לא תאמין איזה. עשינו שם בשלושה ימים למעלה מחצי מיליון שקל רק מחב"דניקים. בדינר היו למעלה ממאה חב"דניקים, עם כובעים וחליפות". הכסף אגב לא נועד לישיבות, אלא לקרן ליב"י המסייעת לחיילים.

"כל הכבוד", אמר לו פלסנר.

האם זה עשה לו משהו? קשה לדעת. אבל בהמשך דיבר על כך נחום גם עם אלופת משנה בצה"ל. "תראי", אמר לה, "למה פלסנר לא יצליח להשיג את מה שהוועדה שלו רוצה להשיג? ראית כמה דתיים היו? ברגע שתיגזר גזירה על עולם התורה ורבנים יגידו שצריך לעשות מעשה, הם מסוגלים לקבל החלטה ולא לבוא יותר לארץ. יש לך מושג איזה איום זה יהיה על הכלכלה של מדינת ישראל?"

היא שמעה את דבריו בקשב-רב.

בשעתו פרסמתי את הדברים. מאז ועד היום הזהיר אריאל לא פעם מפני הפסקת התרומות לצה"ל במקרה של גיוס חרדים בכפייה. הוא נפגש אז גם עם הרמטכ"ל בני גנץ. יו"ר קשרי חוץ של צה"ל סיפרה לרמטכ"ל על הצלחתו אצל החרדים עבור קרן ליבי. הרמטכ"ל טפח לו על השכם ואמר לו: "כל הכבוד".

לפני מספר שבועות, בראיון לעיתון יהודי בוינה, עלה דרעי על אותו גל: "כלל הרבנים בארץ יוציאו הוראה חד-משמעית כי אין לתרום למדינת ישראל ומוסדותיה, אלא לישיבות וכוללים בלבד. ההוראה תשפיע לטובה על הישיבות כי יהודי העולם מסורתיים", הזהיר.

לפני מספר ימים, בשיחה עם אריאל, הוא נזכר באותם ימים: "הזהרתי את פלסנר, אתה לא יכול להתעסק עם החרדים, ולא רק בגלל התרומות. נניח שהרבנים יתנו הוראה שלא לערוך טקסי בר מצווה בכותל או אירועים בכל מדינת ישראל, אתה מבין איזה נזק זה יביא למדינה?"

לדבריו, "יש עשרות חרדים שאוספים כסף בחו"ל עבור עמותות למען צה"ל. יש עשירים יהודים שמגיעים לבסיסי צה"ל, בתיווך עסקנים חרדים, מבקרים ותורמים כסף. 'האגודה למען החייל' וליבי רשאים לקבל כסף מתורמים. הם מחיילים את הכסף ומעבירים אותו לצבא. לבד הם לא מצליחים לאסוף אפילו שקל. ראיתי לא פעם איך הם מגיעים לחו"ל, ובסוף חוזרים בלי דולר, כשכל ראש ישיבה של ישיבה לא מפורסמת חוזר מלא במזומנים".

לדעתו, דרעי שגה כשדיבר לעיתון באירופה, כי שם לא היעד, אבל יש בהחלט מדינות ששם קריאה מסוג זה יכולה לעבוד. ברגע שהתורמים יקלטו שפגעו בציבור החרדי - התרומות ייעצרו.

קרע מתקרב בבית היהודי

ואם המפלגות החרדיות מתעודדות מ"צרות של אחרים", חשוב ליידע אותן שהמצב בסיעה האחות של יאיר לפיד לא ממש מזהיר.

המפלה האחרונה עם דיל עמאר-סתיו רק מעצימה את ההתנגדות הפנימית, הקיימת גם כך בתוך שורות המפד"ל-תקומה.

בשיחה עם אחד מהבכירים, הוא מגולל בפני מסכת עצובה של יחסים פנים מפלגתיים: "שורר מתח עצום בין אורי אריאל לנפתלי בנט ובכלל בין הפלג היותר חרדי במפלגה לפלג המפד"לי. הם הבינו את זה שבנט מכניס את שקד, ח"כ חילונית, כי הבינו שהוא רוצה לפנות לעוד קהלים. אבל אז הוא הביא מנכ"ל חילוני, את עמית לנגד, לראש המטה מינה את שלום שלמה, אף הוא חילוני, וגם דוברת חילונית. אנחנו מרגישים שהוא מוליך את המפלגה לכיוון חילוני. היה מחקר של ד"ר אשר כהן , שכתב שארבעה מתוך 12 המנדטים של הבית היהודי חילונים. אוקיי, אבל לכן ללכת על קו חילוני לגמרי?

"הביקורת התחילה עם החיבור ליאיר לפיד, כל ה'אחי' הזה לא היה לרוח רבים במפלגה. אחר-כך בנט התנתק מהשטח, לא מעניין אותו מה קורה עם הפעילים. הוא רוצה רב ראשי אחד, הוא בעד הארכת שעון קיץ, בעד הרב דוד סתיו, לא סתם זבולון כלפא תקף אותו על זה בערוץ 7. כלפא לא שם חשבון לאף אחד.

"יש פה אג'נדה", קובע האיש, "אבל הדיבורים יבשילו לכדי מאבק מיד לאחר הבחירות המוניציפאליות. אף אחד לא רוצה להרוס.

"בנט הוא איש של מטרות, הוא סימן לעצמו מטרה להפוך את המפלגה למפלגה כלל-ישראלית, לא דתית, ובדרך להשגת המטרה הוא מזניח את השטח ואת הפעילים. זה לא רק שהוא לא מגיע לשמחות שלהם. על זה היו שותקים. נגיד עסוק. אבל הוא לא מקשיב. לפני הבחירות ישב עם כולנו אחד-אחד, היה נחמד, ורגע אחרי הבחירות חתך לגמרי".

השאלה הגדולה היא מתי יתרחש הפילוג האמיתי, אם יתרחש. וכשיתרחש, האם יהיו אלו חברי תקומה בלבד שימרדו או אולי גם חברים מתוך בשרה של המפד"ל שיחברו אליהם. ימים יגידו.

ובינתיים, ש"ס, יהדות התורה (ומפלגות האופוזיציה בכלל), עוקבות בעניין רב.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!