דם ואש ברחובות קזחסטן: יורים ללא הבחנה

הפגנות זעם על רקע כלכלי הפכו את נשיא קזחסטן קאסים טוקאייב, לרודן המגן על כסאו, אחרי הצתת בנייני המוסדות הממלכתיים, הוא שלח את כוחות הביטחון לרחובות, איים בירי על מפגינים "ללא התראה מוקדמת". ולדימיר פוטין נשיא רוסיה כמובן קפץ על חלון ההזדמנויות להשתלט מחדש על הטריטוריות שלו באיזור והתערב. ארה"ב תובעת מקזחסטן ומרוסיה הסברים על ההתערבות והמתח רק גואה.

קזחסטן כבר איננה הדמוקרטיה השלווה שהייתה עד לפני שנתיים, אפילו לא האיזור הפורה והעשיר שישראלים רבים נהרו כדי להתפרנס בו או ללמוד לתואר מקצועי ביתר קלות מאשר בישראל. ומזה כשבוע, הנשיא שלה, קאסים טוקאייב, שוב אינו הטכנוקרט הרגוע שנבחר בידי הנשיא הוותיק לשעבר, נזרבאייב. הפגנות זעם על מחסור, מיסים גבוהים, עליית מחירים ואי שוויון חברתי הפכו את טוקאייב לרודן המגן על כסאו. הוא שלח את כוחות הבטחון לרחובות, איים בירי על מפגינים "ללא התראה מוקדמת", ואפילו הזמין את הצבאות של מדינות שכנות לעזור להגן על המשטר.

ולדימיר פוטין כמובן קפץ על המציאה. מאז זכתה קזחסטן בעצמאות, עם נפילת הקומוניזם, לא ניתנה עוד הזדמנות למוסקבה להשתלט מחדש על הטריטוריות שלה באיזור. יותר מ-160 בני אדם נהרגו בעימותים ברחובות וקרוב ל-8000 נעצרו, אחד מהם הוא ישראלי אשר מנסים להביא את גופתו לקבורה בישראל, משימה שנראית בלתי אפשרית בשל המגבלות שהוטלו על תנועת מטוסים אל קזחסטן וממנה.

המצב כה נפיץ עד שאי אפשר לדעת מה ילד יום. אבל מן הראוי לסקר את המתרחש ואיך הפכה קזחסטן לנושא המטריד בכותרות.

נורסולטן, על שמו של הנשיא האהוב מזה 30 שנה, היא בירת קזחסטן, אבל אלמאטי היא המרכז המסחרי שלה. כלפי חוץ, יש לה עדיין את כל הסימנים של מדינה עשירה, כולל הרחובות הרחבים והיפים והמרכזים המסחריים, המלונות ומכוניות היוקרה – אבל הכבישים כמעט ריקים, חיילים מפקחים על הסדר, ובעלי המכוניות מגיעים ומחכים בטור ארוך וסבלני כדי לקנות לחם או דלק.

קזחסטן, עתירת הנפט, הפכה להיות מדינת עושר בסגנון מערבי, או שמא זו הייתה רק מראית עין והבועה התפוצצה פיטר לאונרד, עורך בכיר בתקשורת האירופאית לענייני מרכז אסיה, טוען שזו הייתה הונאה עצמית. כדי להגשים את החלום האמריקני של רווחה כלכלית נהגו אזרחים רבים, רבים מדי, לקחת הלוואות גדולות. כך הם מימנו דירות מרווחות, מכוניות, חופשות. אבל קל להתחייב וקשה הרבה יותר לעמוד בהחזרים.

ודי לצאת למרחבים של קזחסטן, המשתרעת על שטח שגודלו כמו כל מערב אירופה, כדי לראות שהיישובים הקטנים נראים כמו במדינות מתפתחות. די לציין שהמשכורת החודשית אינה עולה על 600 דולרים במטבע המקומי. עובדי ממשלה, שוטרים אבל גם מורים ורופאים, משלימים הכנסות על ידי קבלת שוחד.

במחוז מנגיסטאו נמצאים עתודות הנפט של קזחסטן. וכאן התחילו המהומות. הבעיה החלה עם זינוק במחירי הדלק. אם יש כה הרבה נפט, אז למה המחירים קפצו פי שנים, שאלו התושבים – ויצאו לרחובות.

הזעם ניכר במיוחד במערב קזחסטן. כאן יכולים התושבים להיווכח שעובדים זרים מקבלים משכורות גבוהות משלהם. וכאשר סוף סוף החלו ההפגנות, הציפיה היתה שהנשיא טוקאייב יגיב במשא ומתן, בהתנצלות, בהצעות פשרה. אבל במקום זה הוא ניסה לעצור את המפגינים בכוח. צעד כזה לא יכול להיגמר בשלום.

פתאום מבינים הקזחים שהם חיים במשטר רודני שחשף לפתע את פניו המכוערות. אמצעי התקשורת פועלים באישור הממשלה ולמען הממשלה. אי אפשר לדעת מה באמת קורה שם ומה חושב העם. אותם ערוצי תקשורת בודדים שמנסים לתת ביטוי למצב בשטח צפויים לסנקציות ורדיפות.

צעירים חשים שאין להם למה לקוות. הקורונה רק מחמירה את הייאוש. אבל התסכול קיים כבר הרבה קודם. ה"גארדיאן" מתלונן שיש לו מידע אפל גם על הנשיא הקודם וחביב הקהל נזרבאייב – אבל החוק אוסר למתוח ביקורת על נזרבאייב וגם על משפחתו. העונש יכול להיות מאסר!

ההפגנה הראשונה הייתה בעיר הנפט זאנאוזן, בתחילת השנה הלועזית החדשה. תוך יומיים, כמו גפרור שמצית אש ף המתפשטת בכל השכונה, החלו ההפגנות באלמאטי – מרחק של כמעט אלפיים ק"מ! הצעקות כוונו נגד כל נציגי השלטון, כולל נזרבאייב. "שאל קט!" או, בעברית, "לך, זקן!".

כוחות הבטחון הגיעו כדי לפזר את ההפגנות עם ציוד שמוכר ממשטרים רודניים: גז מדמיע, רימוני הלם. לדברי חלק מהעיתונאים הזרים המפגינים ניסו לשמור על הפגנה שקטה, אבל לא יכלו לעשות זאת. השאלה, כרגיל, היא למי להאמין. ה"גארדיאן" מודה שקשה מאד לדעת מה קורה ברחבי קזחסטן הגדולה. התקשורת הממוחשבת מנותקת, וגם מערכת הטלפונים. יש דיווחים על יריות באלמאטי. יש שמועות על עימותים פנים אל פנים. השלטון מדווח על עשרות הרוגים בין כוחות הבטחון. האם זה שקר שנועד להצדיק יד קשה, או שהעם באמת מצליח להתמודד עם כוחות הבטחון, ואולי משום כך הזעיק טוקאייב עזרה מבחוץ?

הסיפור ה"רשמי" הוא שיש כנופיה של טרוריסטים זרים שמנסים להשתלט על קזחסטן. מי הם? לא ברור, אבל יש להם אלפי חברים. אבל זה המסר שהנשיא טוקאייב חוזר עליו כל העת, וערוץ התקשורת עומד לרשותו. "אנו מתמודדים כאן עם בריונים חמושים ומאומנים, גם משלנו וגם מבחוץ. עלינו להשמידם!" הוא אומר ומסיים בהבטחה: "זה לא ייקח הרבה זמן".

וההוראה "לירות ללא התראה מוקדמת" התחלפה ב"לירות כדי להרוג". קשה להכיר את קזחסטן, שנחשבה לאחת המדינות היציבות והמבוססות ביותר בשטח שהיה פעם חלק מברה"מ במרכז אסיה. "המשבר הגדול ביותר של קזחסטן", יכתבו אמצעי התקשורת, וזה נכון. המפגינים הסתערו על בניני הממשל באלמאטי, ולפי דיווחי עיתונאים זרים במקום אפשר להאמין שהיו יותר מ-700 פצועים ואפילו קרוב לעשרים הרוגים בצד של כוחות הבטחון. טוקאייב מאשים כי למורדים יש "20 אלף לוחמים" וכי יש להם "תוכנית מוכנה להתקפה, פעולות מתואמות ויכולת צבאית גבוהה".

האם זה נכון או רק "פייק ניוז" שנועדו להצדיק את הצעדים הקשים שלו? הנשיא ביצע מהפך משלו, הדיח בכירים במועצה שלו לבטחון לאומי, כולל הנשיא הקודם נזרבאייב שקיבל את משרת היו"ר, ולנוכח אי היכולת להשקיט את העימותים קרא לעזרה אל השכנות. ולדימיר פוטין מיהר לשלוח צבא, וטוקאייב ידע מה עליו לעשות, ופרסם "הודעת תודה" מיוחדת לפוטין. כעת, אמר בסוף השבוע שעבר, "כל קזחסטן נתונה כעת בהגנה מיוחדת". האם צריך להסביר למה הכוונה? במקום שהרוסים הכניסו צבא, יהיה קשה מאד להוציאם. והרוסים זוכרים שמרכז אסיה היתה שלהם, והם רואים בסיוע המבוקש דריכת רגל ראשונה שיכולה להחזיר את המצב הראוי מבחינתם כפי שהיה פעם.

קזחסטן, ממש מדרום לרוסיה, היא הגדולה והעשירה במדינות האיזור. יש לה גבול צפוני ארוך מאד עם רוסיה. במערב נמצאת סין. שתי מעצמות שאינן ממש מקפידות על הסכמים בינלאומיים. רוב התושבים של קזחסטן הם קזחים מוסלמים, אבל יש מיעוט גדול של רוסים. המשאב הגדול ביותר שלה הוא הנפט. כאן נמצאים שלושה אחוזים מכלל מאגרי הנפט של כדור הארץ, ויש גם פחם וגם גז. מי יעזור לקזחים? מי ימנע את ההשתלטות הרוסית? מזכיר המדינה האמריקני אנטוני בלינקן מתח ביקורת על הצעדים האחרונים בקזחסטן. "ההוראה לירות על מנת להרוג, אם זה באמת כך, היא פסולה, צריך לבטל אותה", אמר בלינקן. הוא הוסיף כי ארה"ב רוצה הסבר מטוקאייב מדוע בכלל הזמין את הצבא הרוסי.

פרשה מסתורית שנחשפה בימים האחרונים קשורה לבכיר המודיעין קרים מאסימוב, שנעצר בעוון בגידה. הצעד הראשון היה להדיח אותו מתפקידו העוצמתי במועצה לבטחון לאומי, ואחר כך לאסור אותו במה שעלולה להיות האשמת שווא. המומחים לענייני קזחסטן סבורים שהוא נוטרל דווקא מפני שהוא היה טיפוס חזק, "מוכשר להיות נשיא". האם הוא קיווה לנצל את המהומות כדי לרשת את טוקאייב או שטוקאייב פשוט סימן אותו כיריב פוטנציאלי? אי אפשר לדעת וזה גם לא משנה. הוא סולק, אלא אם כל המפגינים יהפכו למורדים באמת וישלפו אותו מן הכלא כדי למצוא לעצמם מנהיג. אבל האם הוא יהיה טוב יותר מטוקאייב? זו השאלה של קזחסטן, איפה מוצאים מנהיגים מהימנים, 18 מיליון אזרחים הם כוח שתובע לעצמו זכויות ותנאי חיים. אבל עם מספר מספיק של חיילים אפשר להכניע כל שאיפה לחירות.

בינתיים רחובותיה של קזחסטן, במיוחד במערב העשיר והמאוכלס בצפיפות, הפכו לזירת קרב. מספר ההרוגים קפץ תוך כמה ימים ליותר מפי ארבע. האם הצבא הרוסי ויחידות נוספות ממדינות שכנות יאפשרו לטוקאייב לעצור את ההפגנות שהפכו למהומות לפני שיהפכו למרד גלוי? או שהעימותים יאלצו את הצבאות הזרים להתפנות ויעלו לשלטון מישהו שיהיה ישר יותר ויגן על הזכויות של העם? אי אפשר לדעת, אבל ברור שהקזחים, מתוסכלים וזועמים, ירצו לנסות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!