כ' חשון התשפ"ה
21.11.2024

"ופצתה האדמה את פיה": מקורח ועד יאיר לפיד

כשהדור שופט את שופטיו, ודרדקים מכריעים מי יותר ומי פחות 'גדול בתורה' - בורא ה' בריאה מיוחדת • מהאדמה שפתחה את פיה, ועד לפיד שמתערב שלא בענייניו

יאיר לפיד. צילום: פלאש 90
יאיר לפיד. צילום: פלאש 90



פשקווילים נמרחו, מודעות כיסו את הרחובות, הכל היה כמרקחה, האופוזיציה הרימה ראש, ראש האופוזיציה מכנס מסיבת עיתונאים בה הוא רומז על הפיכה, מסית את הקהל הרחב, לצידו עומדים ראשי העם, ראשי הצבא, השופטים וכל מי שמחזיק ברסן העם.

לא! אין זה דיווח ישיר מכיכר המדינה על הפיכה מתקרבת, לא ולא, זהו סיפור מצב היסטורי, סיפורו של קורח ועדתו.

קורח רואה את משה מקבל מלכות, הוא רואה את מינויו של אהרן אחי משה לתפקיד בכיר, רואה אף את נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל, וזה היה הקש ששבר אותו. הוא לא היה מסוגל לחשוב שאין לו – קורח המיוחס – שום תפקיד בכיר, נועם השלטון ותאוות השליטה הייתה בעוכריו, העבירה אותו על דעתו, וכך החל את מסעו נגד משה, כשהוא עושה לצחוק את דיני התורה, ובציניות שואל הוא את משה, מדוע תתנשאו על קהל ה', משל משה היה המחליט.

גדולי העם נהו אחריו, מאתיים וחמישים גדולי הדור טעו אחריו והלכו כצאן לטבח ובעיניים אטומות, ואחריהם התחילו לשאול שאלות גם שאר העם, אלו שבין כה וכה הולכים אחרי אותם גדולים, כאוס מוחלט שלט באותה העת.

משה ענה בנועם, השיב בנחת, התרה פעם ופעמיים, משראה שדבריו רק גורמים להתלהטות הוויכוח והגברת הטענות וההשמצות, הציב עובדה - מחר יראה לכם הקב"ה במי הוא בחר. אבל יש לזה מחיר, מי שנבחר – יחיה, ומי שלא נבחר - דמו בראשו.

את הכל ייתן האדם בעד נפשו – חוץ מאת כבודו, האדם מוכן למסור נפש על מזבח הכבוד, וזה מה שעשו קורח ועדתו, מילא קורח שחשב שהוא צודק לחלוטין היה בטוח כי הוא זה אשר ישאר בחיים, אך מה ראו ראשי העם שלא היה להם עניין אישי במחלוקת הזו, להניח את ראשיהם עבור קורח.
מסתבר שהכבוד הוא כל כך משפיע עד כדי כך שעצם קבלת ההחלטה ונטייה לצד אחד בפומבי - די בה בכדי למסור נפש ולהתאבד, פשוטו כמשמעו.

גם העונש המיוחד והלא שגרתי שקיבלו אותם נועדים על ה', היה מעין אותה מידה, האדמה – זו שלא יודעת לדבר, ואין תפקידה לדבר, אלא עושה היא את תפקידה בנחת ובהכנעה, אותה אדמה פערה פה, פה עצום, שבלע את כל המדברים שלא לצורך, הם פתחו את פיהם במקום לנצור אותו, אף האדמה פתחה את פיה במקום להישאר חתומה.

דור השופט את שופטיו

אנא, הרשו לי לצייר תמונת מצב, על מנת שנוכל להתבונן ואולי לשנות אי אלו הנהגות שכולנו נגועים בהן. עם ישראל לכל אורך קיומו הכניע את ראשו וכפף את קומתו ללא תנאי בפני גדוליו ומנהיגיו, זה הדבר שהבדיל הבדלה מוחלטת את העם הנצחי משאר עמי הארץ, אותה התבטלות מושלמת להחלטה של הרב, ללא שום ערעור, כשרב של חבל ארץ מסוים היה מגיע לביקור באזור אחר, היה זה יום חג, העיר מורקה לכבודו, והיה ניתן לראות את עיני הילדים נשואות לאופק על מנת להכריז על ענני האבק המיתמרים ועולים מרגלי מרכבותיו של הצדיק, לאחר שנכנס לעיר היו מקבלים את פניו גדולי העיר, ושאר העם היו ממתינים באכסניה, שהפכה למוקד לעליה לרגל.

עוד נותרה מאותה התמימות המשובחת, ניתן למצוא פה ושם מאותה הפשטות, אך לצערנו מאיימת היא להיכחד, ניתן לראות היום דרדקים וזאטוטים היודעים בחשיבות ובהבלטת ידענותם להגדיר ולאמוד את מידת גדלותו בתורה של רב פלוני ואת מידת כוח התורה של רב אלמוני, יודעים הם מיהו רב אמיתי ומיהו מתחזה, ובעיקום אף הם יגיבו למשמע שמו של רב פלמוני. יהיו כאלו שאף ישמיטו את התואר רב ויוסיפוהו לאחר אך ורק על פי שיקול דעתם הרחבה. דבר זה מחלחל ויורד עד לילדינו, והם בחושיהם המחודדים יודעים לזהות את הניואנסים הדקיקים, ובמוחם הטרי נצרבות תמונות לעג והופכות מפלצתיות עם התפתחותם השכלית והרגשית, עד שדור שלם גדל על חלוקת ציונים לגדוליו.

דור השופט את שופטיו.

לא פלא אם כן מדוע בריאה ברא ה', ומול עיננו רואים אנו את אלו שהיו אמורים לדעת את מקומם, ולהשתדל עבור הציבור אותו הם אמורים לייצג ולא להתערב לנו בעניינינו הפרטיים, לא במינוי רבנים ולא בתקציבים. כך היה צריך להיות, שהם יתעסקו בשלהם, ואנו בשלנו.

לא פעם שומעים אנו בתקשורת איש יח"צ חרדי כזה או אחר כשבפיו שאלה בסגנון הבא, 'מי ביקש ממך לעזור לנו, יאיר! תודה רבה לך, אבל תן לנו לדאוג לעצמינו, אנו יודעים פי כמה יותר טוב ממך ומשכמותך לעזור לעצמינו, תתעסק בענייניך הפרטיים, יש ציבור גדול שצריך את עזרתך ואת כישוריך, הנח לנו לנפשנו'.

צודק אותו שואל/מבקש/דורש, אך באמת אין לנו אלא להלין על עצמינו, גם אנו כציבור מתעסקים יתר על המידה בעניינים שלא שייכים לנו, כדוגמת שפיטת שופטינו והחלטה מי הם הרבנים האמיתיים, וביקורתיות כלפי אמירות של גדולי הדור. ככאלה, אנו נידונים מידה כנגד מידה, ומתעסקים לנו בבבת עיננו, בקדוש וביקר לנו, ודווקא מי שהוא הכי רחוק מעניינים אלו.
אותה בריאה שברא ה' פצתה את פיה לנוכח מי שפצה את פיו, נחכים – ננצור את פינו, ואותם פוצי פה, יאלמו וידמו וייעלמו כלעומת שבאו.

רב לכם בני לוי.
אריאל דוד טור שופט רב קורח

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 2 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}