דווקא בזכותך נתחזק • תלמיד בחברון כותב ליאיר לפיד

המילים הבאות מיועדות לכם, חברי מפלגת "אין-הווה". לכם ולשאר האנשים שקצה נפשם מלראות בחור ישיבה שוקד על תלמודו ובטוחים כי הגיעה השעה, ה"ההזדמנות ההיסטורית" לשנות סוף-סוף את המצב הקיים. בשביל זה באתם, לא כך?

כן, אני יודע - אתם לא באמת מכירים אותי ואת חברי "האסירים" ב"כלא-הישיבות" כלשונכם. ואף על פי כן, אתם מרגישים שבידכם סמכות וחובה לקבוע את עתידנו. על יצועכם אתם מעלים נגד עיניכם את החיילים והאמהות הוירטואליים שבחרו בכם להביא לעם צדק ושוויון ותחושת השליחות גדלה אצלכם עד להתפקע ובבוקר אתם שבים להיפגש, לשתף ולעדכן סטאטוסים ולהעלות רעיונות חדשים בהם אתם מרבים להשתעשע. אתם מדמיינים את חובשי המגבעת במסע כומתה ואת בתי הכלא הצבאיים מתמלאים בבחורים מישיבת חברון וממיר.

ברור לי, כי השגיונות הללו וניסיונות אחרים לעבור את פי השם לא יצלחו, אך בכל זאת חשוב לי שתקראו את השורות הבאות, רק כדי שתתעורר אצלכם המודעות באשר לשליחותכם האמיתית.

התורה לא מתכוננת להתכופף עבור אלא שאינם מכירים בערכה. האנשים שהפקיעו את עצמם ממהותה הנצחית בסך הכל כורתים את הענף שעליו ישבו בעבר ושחיבר אותם אל גזע אבותינו, אך האילן הוסיף לצמוח - והוא יוסיף תמיד. כל בחור ישיבה ממוצע יודע שבמלאכות שבת, מזמר עצים הוא תולדה של זורע - אבל אתם מן הסתם לא מבינים על מה אני מדבר, אחרת כל המהלך שבו אתם צועדים היה שונה בתכלית.

אבל בכל זאת, תנסו להבין לרגע מה אנחנו חווים בימים אלו.

לא קל לחיות במהלך חיים תמידי של ייעוד. להיות מודע כל רגע ורגע שעל כתפיך מונחת האחריות להיסטוריה כולה - זהו דבר שדורש מלחמה תמידית בהרגל המכרסם. לא שאתם יודעים בכלל מה זאת אחריות - לא אם לשפוט על פי האופן שבו אתם מעבירים תקציב או משחררים הצהרות הזויות לחלל התקשורת, שחוץ מליצוק שמן למדורה לא מועילות במאומה - אבל אני יכול לספר לכם שזהו דבר לא פשוט. למען האמת, זה היה אתגר אמיתי - איך למנוע את השחיקה המתמדת בערכו של התפקיד שקיבלנו על עצמנו למרגלותיו של הר סיני - עד שהופעתם אתם משמים.

כי אל נוכח ההסתה הפרועה שאתם מנהלים, אף אחד לא מסוגל להישאר אדיש. זהו הרגע שהנקודה הפנימית שהייתה רדומה עד כה מתעוררת ביתר שאת. זהו הזמן שבו האדם מבין שעליו להגיע להכרעה. כך הרי היה תמיד - דבר לא היה בכוחו להבעיר מחדש את הניצוץ היהודי כמו האנטישמיות. לאורך כל הדורות, הניצוץ היהודי הלוחש, שמתחבא לעיתים מתחת להררי קליפות של חולין המאיימות לכבותו, התעורר דווקא בימים בהם ביקשו לכבותו בכח הזרוע.

יהודים שהיו רחוקים כל חייהם מקיום תורה ומצוות, הצהירו בגאון על יהדותם דווקא כשעמדו מול המשרפות, מול מבקשי רעתם. כל צורב בן יומו יודע כי הר סיני קיבל את שמו בשל העובדה שיחד עם האירוע המשמעותי ביותר בחיי האומה היהודית ירדה בו שנאה לאומות העולם. כי אין גדולה כשנאה להבטיח את המשך הדבקות בתורת השם ובנצח ישראל.

גם כיום, מול העליהום על עולם התורה מתחדדת ההכרה בכך שלא בחינם אנחנו נמצאים היכן שאנו נמצאים. אנו פה לא כי נולדנו לכך, אנחנו איננו קהילת גורל. אנחנו נמצאים פה כדי להישאר, כדי להמשיך ולשאת בגאון את המשואה שאתם מנסים בכל כוחכם לכבות, מבלי להבין שבכך אתם רק מעניקים לה כח להוסיף ולבעור.

אני חושב שבימים אלו, אומרים לכם אלפי תלמידי ישיבות שהתקשו בלימוד, שהתמודדו עם שאלות, שפזלו קצת החוצה, שירדו מהדרך: תודה.

תודה לך יאיר לפיד, שהארת בתוכנו את שביקש להיכבות, תודה לך שי פירון שהשבת לנו את התשוקה להידבק בקב"ה ובמצוותיו, ובעיקר, שהראיתם לנו איך נראה ומתנהג יהודי שלא זכה לחבוש את ספסלי בית המדרש.


(הכותב הינו תלמיד ישיבת חברון)

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!