האב התענג על כוס המים עד שהבין מהיכן הם מגיעים

אבא נשאר בבידוד עם בתו הקטנה בת השנתיים וחצי. ניגשה הבת לאב, הראתה לו את סט התה הקטן שלה, ושאלה אותו בקול חמוד: "אתה רוצה שאני אכין לך תה?" חייך האבא ואמר: "בשמחה".

הלכה הבת, וחזרה כעבור כדקה עם הכוס מלאה במים. האב שתה, ואמר לה: "איזו כוס 'תה' טעימה. תביאי לי עוד אחת". הלכה הבת וחזרה עם עוד כוס "תה". האב שתה, וחייך, "התה ממש טעים".

והנה חזרה האם. האב אמר לבתו: "תראי לאמא איך את עושה לאבא כוס תה". הבת הלכה וחזרה, והאב שתה והתענג על המים. האם הסתכלה על שניהם, ואמרה לאב: "חשבת לרגע מהיכן היא מביאה את המים?". "לא", ענה האב. "המקום היחיד שהיא מגיעה אליו כדי להביא ממנו מים, הוא... השירותים"...

לא צריך דמיון מפותח כדי להבין מה קרה לאב. מה השתנה, לדעתכם? המים לא השתנו, אלא החשיבה של האב היא זאת שהשתנה, ויצרה את כל ההבדל.

הבה נשנה את החשיבה שלנו בנוגע לחשיבותם של מעשים קטנים.

לימדו חז"ל – "אין הקב"ה נותן גדולה לאדם, עד שבודקו בדבר קטן ואחר כך מעלהו לגדולה" (מדרש רבה שמות). בפרשת השבוע, משה רבנו נבחן כיצד הוא יתייחס לצאן שהוא רועה. כאשר ברח לו גדי מן העדר, משה רץ אחריו עד שהגיעו לבריכת מים.

עמד הגדי ושתה. משה רבנו לא התעצבן או כעס על הגדי, אלא אמר – "לא  ידעתי שמפני הצמא ברחת, עייף אתה", הרכיבו על כתפיו והחזירו לעדר.

אמר הקב"ה: כמו שהיית לך רגישות לרעות את הצאן, כך אתה תרעה את צאני ישראל.

מי היה חושב שכך נבחן מנהיג בישראל? היינו חושבים אולי ביכולת דיבור פנומנאלית, או ניצחונות מלחמה כבירים. לא, האדם נבחן במעשים הקטנים, דווקא במקומות שפחות "רואים", אבל בהחלט מראים מיהו האדם, באמת.

שנזכה להיות אנשים טובים, לא רק כשכולם רואים אותנו, אלא אפילו עוד יותר, כשלא.

שבת שלום.

שלכם, יצחק פנגר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!