בן תורה? שלך גדול משלהם! • טור תורני

בפרשה האחרונה האריכה התורה לספר אודות תרומת הנשיאים למשכן.

למרות שכולם הביאו את אותה התרומה לא הסתפקה התורה לכתוב את התורם הראשון ולהוסיף שכן עשו השאר, אלא כל אחד קיבל את הכבוד הראוי לו ושמו אוזכר אחר כבוד, איש איש בתורו.

לאחר שבניית המשכן הושלמה החל משה ללמד את אהרן אחיו אודות עבודת המשכן, עניין הקרבת לחם הפנים, צורת הטהרה ועוד כהנה וכהנה עבודות הקודש שבמשכן, עד שהגיע לעבודת הדלקת המנורה ומשה מסביר לו את צורת העבודה.

משה רבינו מבחין לפתע כי פניו של אהרן אינם כבתחילה, חלשה דעתו, זאת משום שהרגיש חסר, שלא השתתף עם שאר הנשיאים בהבאת התרומה למשכן ולא השתתף בחנוכת המשכן, לא הוא ולא בניו. מיד אומר לו הקב"ה, חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומיטיב את הנרות.

כלומר, אהרן הכהן האדם שהופקד על עבודת בית המקדש, הוא הכהן הגדול, קדושתו ומעלתו גדולה להפליא, כל היום נמצא הוא בחיקו של הקב"ה, הדבר היחיד שמטריד את מנוחתו הוא שאינו נמצא עם אותם נשיאים שהביאו תרומה לבית המקדש.

מה לך אהרן הכהן הגדול כי נפלה רוחך, להיפך, הלא האות י' חסרה מהמילה נשיאים לרמוז על כך שהם לא נהגו נכון כשהמתינו שכל העם יתן את תרומתו ורק אז יתנו הם את תרומתם, תשמח בכך שאין אתה נמצא עימם באותה הקלחת, אתה מחוץ להאשמה זו.

ומה תשובה מנחמת עונה לו הקב"ה, מה עניין בהדלקת והטבת הנרות עד שבכך הניח את דעתו של אהרן, צריך היה משה להשיב את רוחו בכך שיסביר לו את מעלת וגודל תוקף העבודה שלו ובכך להניח את דעתו החלושה.

'מי יעלה בהר ה' – ומי יקום במקום קודשו', כך משבח דוד המלך את אותם המתאמצים ללכת בדרכי ה', בתחילה ממשיל דוד את הבונים עצמם ואת דעתם לעבודת ה' בשלמות – לעולה בהר, המאמץ קשה עולים צעדיים ומידרדרים צעד, בקושי בקושי, כך משתדלים עד אשר מגיעים לפסגה, כל אחד בפסגתו הוא. ואת מי שכבר הגיע לפסגה מתאר דוד כעומד בקצה ההר, כהגיע לשלמות.
ופלא הוא, מדוע מדרג דוד את העומד בקצה ההר יותר מהעולה בהר, הלא קל יותר להתהלך בחופשיות בפסגה מאשר להיות דרוך כל הזמן בעת ההעפלה בהר.

והאמת היא, שבדרכי העולם והטבע אמת ויציב הוא שההעפלה קשה כפליים מהשהיה בהר, מפני שהמטרה היא עצם הטיפוס, אך בענייני רוחניות ועבודת ה' הטיפוס והעלייה הם אמצעי להשגת מדרגות נעלות יותר, והמטרה היא השהייה בפסגה המיוחלת, אי לכך השהייה במצב רוחני גבוה מצריכה ערנות ללא הפסקה, לכן השבח של העומד במקום קודשו גדול מן העולה בהר.

תרומת הנשיאים הייתה השלמת חיסרון בכלים שאיתם צריכים לעבוד במשכן, אהרן רצה לקחת חלק בזה, וחלשה דעתו כיוון שחשב שללא זה יהיה חסר הוא בהגעה לפסגה שלו, משה השיב את רוחו כשאמר לו ששלו גדולה יותר, שכן הוא נמצא בפסגה, אתה הוא המדליק והמיטיב של הנרות, מכאן אתה מוציא אורה לכל העם, ועל ידך כל העם ימצאו את הדרך העולה בית א-ל.

במה דברים אמורים, בעת הזאת ידם של בני התורה על התחתונה לצערנו, כל מיני שלוחים לא טובים מנסים לקצץ ולחסר את המעט שבמעט שיש בידי תופשי התורה.

בני התורה הפכו לגורמים הראשיים והבלעדיים לגירעון האדיר והעצום אותם בני התורה אחראיים ישירים גם לאלימות הפושה ברחובות, בני התורה הפכו בשר תותחים.

אפנה מכאן לא אל ראשי וקברניטי העם, לא בטוח שיבינו את אשר אומר, לא מחמת שחסרים הם בכוח ההבנה, לא ולא! פיקחים הם ושנונים, חכמים ונבונים, אלא שבעניין זה של לימוד התורה חסרים הם, וגם אם יאמרו כי עוסקים הם בספר התנ"ך וקוראים הם פרק ברמב"ם, או אף אם נאמין כי יש מהן שלומדות דף יומי, אאמין להם לכל זאת - אך את סם החיים, את מתיקותה של התורה, את המאור שבה חסרים הם.

ולוואי שלא ירחק היום וגם לבבם יואר ושב ורפא להם, אך עד אז, אפנה אל בני התורה, צורבי רבנן, אלו הממיתים עצמם באוהלה של תורה.

כל עם ישראל יש לו חלק ונחלה, יש לו תפיסה בעולם הזה, חוץ משבט לוי שאין לו חלק ונחלה, ה' הוא נחלתו, אך תפקידו בהחזקת העולם הוא רב ביותר - לולי עבודת הקודש אין לעולם קיום אף לא רגע אחד.

תשובתו של הקב"ה לאהרן, חייך – שאתה מדליק ומיטיב את הנרות, אמורה להדהד באוזנינו ולהכות על קדקודינו: חיינו – שאנו מדליקים ומטיבים את הנרות, אנו נמצאים בשורה הראשונה, אנו אלה שיגעים בשמירה על הפסגה, ולא לסטות ממנה ולו בצעד קל שבקלים.

עלינו העולם עומד, אנו האור שממנו מוארים כולם, ומי שאמר לשמן שידלק, יאמר לחומץ וידלק, גם כשחמוץ ולא נוח, וחרב הקיצוצים מונפת על כנפינו הקצוצות בלאו הכי, נתנחם בנחמתו של אהרן, ורוח חדשה תנשב במפרשינו הכמושים קמעא, ומשמים ירחמו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!