אהבה לדת לא נהיית כשמחנכים לפחד ולעונש

היה זה לפני תקופה, ישבתי עם אחד מהעסקנים שבבני ברק וכך הוא אמר לי: "תקשיב מרדכי, המצב הרוחני של הנוער היום רק מידרדר מיום ליום. 

חייבים לעשות גבולות לנוער, אחרת הם יידרדרו עוד ועוד. רק גבולות, הוא אמר לי נחרצות, זה מה שישמור על הנוער היום. 

הוא סיפר לי על תוכניות של כמה מחבריו העסקנים ליצור איזה כנס לבחורי ישיבות כדי לגדור גדרות וגבולות ברורים של הנוער".  

"ידידי", אמרתי לו בעדינות, "אני מכבד אותך ומוקיר אותך, אבל לדעתי אתה טועה פה ואני אסביר את עצמי. 

אני מסכים איתך באופן כללי שכל יהודי צריך לשים לעצמו גבולות כדי שלא יגיע לידי חטא. הרבה מהאיסורים נובעים מהצורך בגבולות שהתורה שמה לאדם, כי התורה ידעה את יצר האדם שאם הוא לא ישים לעצמו גבול פה הוא יגיע לשם.  

זו הסיבה שחז"ל אסרו על יין נסך, פת עכו"ם, הלכות יחוד, כדי לא ליצור מצב שתהיה קרבה ואז יגיע ח"ו השלב של החטא. 

אבל, אמרתי לו, פה אתה טועה. נכון שחייבים גבולות, אבל לא רק גבולות בלי עוד דבר שהוא חשוב לא פחות מגבולות, וזה לגרום לנוער לאהוב את הדת, לאהוב את השם, להיות מחובר כל אחד ברמה שלו לרוחניות - לשבת, לחגים, לתורה ולמצוות. 

אתה רואה כבר עכשיו למרות כל הניסיונות ליצור גבול יש להרבה אנשים פלאפונים לא כשרים אינטרנט וכד'. 

מה יעשו כשחומות הגטו יפלו וכבר לא יהיו גבולות, אתה יודע מה יציל את הרוחניות? זה הפנימיות הפנימית. מי שתהיה בליבו אהבה להשם ולרוחניות אז למרות הקשיים והניסיונות שישנם הוא יישאר רוחני וחרדי, אבל מי שרק עשו לו גבולות ואין לו בלב משהו פנימי ואמיתי הוא ינשור החוצה. 

או שאפילו הוא לא ינשור הוא יהיה בפנים כלפי חוץ אבל עם זהות הפוכה כלפי פנים. 

ומה זה אמת פנימית? אמרתי לו, זה אהבה לדבר! זה אומר כאשר לאדם יש לו את הניסיון של העולם החיצוני אבל יש לו בפנימיות אהבה חזקה לדת יש לו התניה טובה לתורה ומצוות, אז יש סיכוי יותר שהוא יישאר בדת. 

הרי גם הרצון הרגיל של האדם לא מושך אותו כל הזמן ללמוד תורה ולקיים מצוות אלא ההיפך, כי יצר לב האדם רע מנעוריו. 

כותב השורות, מרדכי רוט.

אז כאשר יהיו לו גם ניסיונות של החוץ, גם הרצון של היצר הרע הטבעי של הנפש הבהמית, וכאשר הוא לא מחובר בפנימיות - אז בוודאי יהיו לו קשיים. 

אהבה לתורה ומצוות זה לגרום לבחורים לאהוב ללמוד, לקיים באהבה את המצוות ולהישאר בישיבה, לא בגלל פחד משידוכים, או שיעיפו אותו מהישיבה, או סתם פחד אחר, אלא לגרום שזה יגיע מתוך חיבור אמיתי. 

ויש לכך הרבה רעיונות ופתרונות לדבר. 

אהבה לדת לא נהיית כשמחנכים לפחד מהדת ולעונש. 

אהבת לדת לא נהיית כשהאדם מרגיש שאם הוא לא לומד כל הזמן אז הוא נהיה אפס. 

אהבה לדת לא נהיית כשיש לחץ בישיבה ובחורים לא יכולים קצת לשחרר את נפשם כגון לעשות התעמלות, בריכה, מוזיקה, שיחות על נפש... וכו'. 

אהבה לדת לא נהיית אם תפחיד את האנשים. 

אהבה לדת נהיית כשאתה מחדיר באנשים כמה השם יתברך הוא טוב ונפלא ומאיר, וכמה המצוות הם כיף. לגרום שהשבת והחגים יהיו כיף, הן בבית והן בישיבה. 

אני זוכר שפגשתי יהודי יקר שסיפר לי: אני למדתי בישיבה ליטאית ושם החדירו בנו שרק מי שיושב ולומד הוא משהו, הוא שווה משהו, אבל מי שלא רציני לא שווה כלום. 

ואני, שקשה לי ללמוד יום שלם, זה רק גרם לי לרדת ברוחניות. כי אמרתי לעצמי: 'אני ממילא לא אהיה כמו שהם אומרים אני אשאר אפס ממילא אז...' 

יהודי יקר אחר שלמד בישיבה חסידית סיפר לי, ששם המשגיח שלו דיבר באחת הדרשות עד כמה אין תשובה ואין כפרה לעוון מסוים ועד כמה שזה שבר אותו וזה רק דרדר אותו רוחנית. 

אמר לי לפני שבוע יהודי שהוא פשוט שונא, השם ישמור, את החגים של חודש תשרי. כי ההורים שלו היו באותם זמנים בלחץ, וכל הבית היה על גלגלים, אז היום כשרק מגיעים החגים הוא לא יכול להיזכר בזה. 

כאלו דברים לא גורמים אהבה לדת, בלשון המעטה. 

צריך להבין שיש הרבה בחורים שלא יכולים לשבת וללמוד ולעמוד בכל סדרי הישיבה הקיימים, וצריך דווקא אותם להאיר את ליבם שלא ירגישו חס וחלילה לא קשורים. 

אהבה לדת נהיית דרך שמחה, אהבה, קבלה, הכלה של האחר. זה קשור מאוד להורים היקרים שמגדלים את הילדים ולמשפיעי הישיבות בכל הישיבות. 

היום זה הוא דור קשה. פעם בשביל לרדת מהדת לקח תהליך, היום בגלישה אחת הבחור נמצא במקום אחר לכן כל כך חשוב להכניס אהבה לדת. 

ואם וכאשר חומות הגטו החרדי יפלו ח"ו מה נעשה אז? אני לא מאמין שפחדים מהדת יוכלו לנצח את היצר הרע, אני חושב שרק אהבה, התניה טובה לדת ואהבה להשם יתברך רק זה מה שיאיר בעזרת הבורא בתוכנו. אהבה להשם ולדת אמונה חזקה בהשם יתברך. 

וכמובן שצריך גבולות ואף חייבים אותם, אבל לסמוך רק על גבולות בלי משהו פנימי הגבולות לא יחזיקו מעמד זמן רב.  

חשוב שלא נשכח מה שכותב הזוהר הקדוש בעניין זה (זוהר חלק ב' דף ה'): "אמר רבי יהודה: אילו היו יודעים בני האדם את גודל האהבה שאוהב הקדוש ברוך הוא לישראל – היו שואגים ככפירים לרדוף אחריו".  

הלוואי שנזכה להיות יהודים אמיתיים יראי שמים מתוך שמחה ואמונה. 

שבת שלום לכל עם ישראל הקדושים, שבוע של בריאות איתנה ושמחה, שבוע של שלום ובשורות טובות.  

לתגובות: [email protected] 

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!