סיפור לשבת: הבן שהחמיץ את חייו בגלל מחשבה אחת

בחור צעיר אחד, על סף סיום הלימודים באוניברסיטה, המתין בקוצר רוח לסוף השנה ולקבלת התואר.

מזה כמה חודשים הוא שם עין על מכונית ספורט יפה, וביודעו שיד אביו משגת לקנות לו אותה - רמז לו בעדינות כי זו המתנה אותה היה רוצה לקבל לסיום הלימודים. ככל שהתקרב המועד, ציפה הילד לשמוע מאביו בעניין המכונית, אך משום מה אביו לא הראה שום סימנים שקלט את הרמז...

בבוקרו של יום טקס הסיום, קרא האב לבנו לחדרו, ושיבח אותו על הישגיו בלימודים. הוא אמר לו כמה הוא גאה שיש לו בן מוצלח כל כך, וסיפר לו עד כמה הוא אוהב אותו.

בסיום דבריו, הגיש לבן חבילה עטופה בנייר אריזה יפה, ואמר לו כי זוהי מתנתו לכבוד קבלת התואר. סקרן, וגם מאוכזב, פתח הבן את אריזת המתנה ונדהם לגלות בה ספר תנ"ך מהודר בכריכת עור שעליה מוטבע שמו באותיות מוזהבות.

בחמת זעם קרא אל אביו: "עם כל הכסף שיש לך, זה מה שאתה נותן לי??!" הוא הניח את הספר, עדיין חציו ארוז, על השולחן ויצא מן החדר בסערה.

הרבה שנים עברו. הבן עזב את הבית בו ביום, ועבר לעיר אחרת כדי להתחיל בה את חייו, רחוק מאביו שאכזב אותו כל כך.

המזל האיר לו פנים - הוא הפך לאיש עסקים מצליח, היה לו בית נאה באחד הפרברים היוקרתיים, ומשפחה נפלאה.

מפעם לפעם עלה בו הרהור של כאב וגעגוע לאביו, וביום בהיר אחד החליט כי אין טעם להמשיך לשמור טינה. אבא זה אבא, והוא החליט לנסוע ולבקרו.

הוא לא ראה אותו מאז אותו יום של טקס הסיום שלו. ודאי הוא כבר זקן מאד, חשב לעצמו. והנה, עוד בטרם הספיק לעשות את סידורי הנסיעה, קיבל מברק המודיע לו כי אביו נפטר, וכי בצוואתו הוריש לו את כל רכושו.

עורך הדין המטפל בצוואה הודיע לו כי עליו להגיע בהקדם כדי להסדיר את מילוי הצוואה. כשהגיע הבן את בית אביו, נפל עליו צער גדול וחרטה עמוקה על הקרע שיצר. לו רק יכולתי להחזיר את הגלגל אחורנית, חשב...

הוא החל מסדר ניירת על שולחנו של אביו ומרוקן חפצים ממגירותיו. בקצה השולחן היה מונח ספר התנ"ך שהעניק לו אביו לסיום לימודיו, עדיין ארוז למחצה בנייר העטיפה המהודר.

עם דמעות בעיניו נטל את הספר ליד לדפדף בו. סימניה קטנה הייתה נעוצה באחד הדפים בו סימן אביו בקפידה קטע המדבר על אהבת אב לבן ועל קשר הדם שלא ניתן להתרה.

בסערת רגשות אדירה הרים הבן את הספר כדי לאמצו חזק אל לבו, כשלפתע נפל מתוך האריזה משהו. כשהרים אותו הבן, ראה כי זהו מחזיק מפתחות אליו מצורפת תגית ועליה מוטבע שם של סוכנות רכב ידועה, אותה סוכנות בה ראה לפני שנים את מכונית הספורט שחפץ בה. מצידה השני של התגית היה מוטבע תאריך, יום סיום הלימודים שלו, והמילים: שולם במלואו.

נקודה למחשבה

• מי יודע כמה דברים בחיים שלנו מתפספסים לנו, משום שאנחנו לא מסוגלים לראות את מה שלא עולה בקנה אחד עם רצונותינו?
• מי יודע כמה פיספסנו בחיינו, רק בגלל שחשבנו לעצמינו שמגיע לנו יותר טוב?
• מי יודע כמה פיספסנו בחיינו, רק בגלל שלא היה לנו החשק לחפש פנימה, ולמצוא את אותו "אוצר" חבוי... (את אותם "מפתחות" ל"מכונית" שתמיד רצינו...)
• או שציפינו שהאחר יעשה את הצעד הראשון?

פרשת השבוע פרשת ויחי

פרשת השבוע עוסקת באיך נפרדים ואיך עושים קלוז'ר, ומסופר בה על הפרידה מיעקוב אבינו.

הפרשה אמנם נקראת פרשת "ויחי" אך מספרת על פטירתו של יעקב אבינו ועל מסע הפרידה שלו.

כל מי שמנהל מערכות יחסים אנושיות (ומי לא??), יכול למצוא בפרשה הזו המון, כי בזה היא עוסקת  במערכות יחסים אנושיות, בקדושה, בקשר הבין דורי, בקבלה, באהבה טהורה ללא תנאים ובחשיבות שיש בהן.

יוסף שומע שאביו חולה ורץ עם ילדיו להיפרד מאביו:

"וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי בָנָיו עִמּוֹ אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת אֶפְרָיִם"

יש פה מסר חשוב שמזכיר לנו לא לפספס הזדמנויות בחיים.

הכל מדויק...ומה שצריך לקרות קורה?

זה נכון. אך לנו יש תפקיד חשוב בהוצאה לפועל של התוכנית.

והבחירה איך והאם לפעול היא שלנו.

לנו יש את האחריות לפקוח עיניים, להגיד, לבקש, ליצור וליזום הזדמנויות.

קל לעיתים להישען על המשפטים הללו, או לסמוך על 'המזל'... ולחכות שמשהו יקרה.

אך לפעמים מחשבה, או אמונה כזו יכולה לגרום לנו להיות שאננים, לחכות ולצפות למזל... ולא ליזום, לפקוח עניים וליצור תנועה והזדמנויות חדשות בעצמנו.

ולפעמים אנו מעריכים ומוקירים מישהו, רק אחרי שמאבדים אותו

כמה קשה לנו לסלוח לאחר שפגע בי, למרות שבפנים אנו יודעים... שלנו זה יעשה טוב.

לא פשוט לשחרר ולהירפא מכאב. והתשובה, נמצאת במחיר שאני מוכן לשלם: מצד אחד "לוותר" על תחושת האי צדק ועוד כמה שיקולים ומהצד שני, לחיות את החיים ואפילו לקבל אותם בחזרה.

אז אל תחכו לרגעים שכבר לא ניתן להרכיב לשפר לתקן או להיפרד.

העבר לא מגדיר אתכם. העבר הוא מי שעיצב, הוביל, חיזק ואפילו החליש את מי שאתם.

אבל היום, ממש עכשיו, אתם יכולים לבחור כמה חמלה אתם מוכנים להכניס לחייכם והאם לבחור בסבל ובמרמור או בשמחה, בסליחה בקבלה ובהשלמה. בדיוק כמו בסיפור...

אין זה מקרי שהמילים Forget (לשכוח) ו Forgive (לסלוח) נגזרות מאותו השורש.

כשאנו סולחים למי שחולל את הזיכרון הלא נעים, זה מקהה את הרגש החזק המלווה את הזיכרון, וזה שלב ראשון והכרחי בשיחרור העבר.

ולפעמים אין באפשרותנו לשנות מצב קיים אבל יש באפשרותנו לשנות את גישתנו למצב מסוים.

אז אם יש אדם בחייכם שנפגע או פגע בכם, אל תשאירו את הפצע פתוח.

סילחו, שחררו והמשיכו הלאה. כי לא שווה להחזיק כאלה משקעים בחיינו. וזיכרו תמיד לפקוח עניים להזדמנויות שהחיים מובילות אליהן.

שבת שלום

מאת: חֶדִי חזן, מלווה ויועצת לתהליכי סליחה לשחרור כעסים

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!