הבנאי של הרצליה התורנית • הרה"ח יצחק זאב זלץ ז"ל

אחת מדמויות ההוד של העיר הרצליה, הרה"ח יצחק זאב זלץ ז"ל, נפטר השבוע בשיבה טובה, כאשר בחודש אב הקרוב, היה אמור לחול יום הולדת ה-תשעים שלו.

ר' יצחק זאב, נולד בעיר צפת בשנת תרפ"ג לאביו הרה"ח רבי אשר זצ"ל מחשובי חסידי קרלין.

בהיותו כבן שש, התחוללו מאורעות תרפ"ט. באותו יום שהה רבי אשר בבית המטבחיים ושחט עופות ובקר עבור יהודי צפת. אמו של ר' יצחק זאב, הביטה מבעד לחלון וראתה את הערבים רצים ברחוב, ובידיהם פגיונות וסכינים. האמא נבהלה והורתה לבנה, לתפוס בידי אחותו הצעירה ולברוח. היא תפסה בידי הפעוטות האחרים ויחד החלו כולם לרוץ כדי לתפוס מחסה מפני הפורעים.

"הערבים שהתגוררו אתנו במבנה. שכנינו 'הטובים', שעד אתמול היו מיודדים עמנו, שינו טעמםוביקשו לכלות זעמם בנו", סיפר ר' יצחק זאב, "כאשר נמלטנו מפניהם ורצנו ברחובה של עיר, נתקלנו לפתע באחד הערבים שהחזיק סכין גדולה בידו. הוא ירק עלינו, אך לא נגע בנו לרעה. ה' חמל עלינו ולפתע ראינו מוסלמי נוסף שלקח אותנו תחת חסותו, עד יעבור זעם. הוא הוביל אותנו במהירות אל חנותו והסתיר אותנו באחד החדרים הפנימים. רק כשוך חמת הערבים וכאשר הדממה שבה לשרור, יצאנו וחזרנו לביתנו. אפשר לומר, שאנו חבים לו את חיינו".

מאוחר יותר, יצא לירושלים, כדי ללמוד בישיבת קרלין, 'בית ישראל' ששכנה בעיר העתיקה, ועמדה תחת נשיאותו של הרה"ק רבי אברהם אלימלך מקרלין הי"ד. הנער הצעיר התאכסן אצל מגדולי המשפיעים בנטורי קרתא, ולא חזר לביתו בצפת, רק אחת לחצי שנה. הדרך הארוכה והמעייפת, לא הייתה אופציה שמתאימה לעתים תכופות.

"באחת השבתות, צעדנו יחד לכותל המערבי", סיפר ר' יצחק, "ואחד המוסלמים שחלף לידינו, ביקש להתעלל בנו וזרק גפרור דולק על השטריימל של בעל האכסניה שלי. הוא לא הבחין בכך ואני הוא זה שהצלתי אותו, כאשר הבחנתי בכך והוריתי לו להסיר מעל ראשו את השטריימל הבוער. כשהגענו לכותל, דיווחנו על כך למשטרה הבריטית שנצבה במקום, אולם היא לא טרחה לחפש את המתנכל".

בהמשך, עבר ר' יצחק ללמוד בישיבת חברון. הוא היה מראשוני התלמידים שלמדו בה, כאשר שכנה בירושלים, בצלו של הגאון רבי יחזקאל סרנא זצ"ל. החברותא שלו במשך שנים, היה הגה"צ רבי זלמן בריזל זצ"ל מחשובי זקני חסידי קרלין.

עם הרבי מקרלין

בשנת תרצ"ט, הגיע הרבי מקרלין רבי אברהם אלימלך הי"ד לארץ. ר' יצחק זאב התלווה אליו בכל מסעותיו בקברי הצדיקים.

"היו אלו מעמדים נוראי הוד", שח ר' יצחק זאב, "הרבי בכה בכל מקום וזעק כי ה'עולם בוער'. הוא שידר סימנים ברורים, כי מרחפת גזרות קשות על עם ישראל". אך כפי הנראה, כמו כל אדמו"רי מזרח אירופה, לא הבין שיש לקרוא לחסידיו להימלט על נפשם מבעוד מועד.

בשעה ששהה הרבי בארץ ישראל, פרצה מלחמת העולם השניה. והסובייטים כבשו את ביילרוסיה , כולל את עירו פינסק.

כמו מרבית היהודים שתחת הכיבוש הסובייטי, גם בני העיר פינסק לא חשדו שמדובר בהסדר זמני וכי הנאצים עומדים בשער. הרבי רצה לחזור לעירו כדי לעודד את היהודים לשמור תורה ומצוות תחת השלטון הסובייטי. חסידיו ניסו לעצור בעדו, משום שחששו מהסובייטים אך הרבי התעקש לחזור.

"הפרידה מהרבי הייתה מלווה בבכיות ובכאב, בערגה ובתחינה. אף אחד לא פילל, כי יותר לא נזכה לראותו". האדמו"ר חזר, עודד את הקהילה לקיים את מצוות היהדות תחת שלטון רוסיה, אך לא חשד שיש להזהירם להימלט על נפשם.

בסופו של דבר הנאצים פתחו במבצע ברבוסה וכבשו את העיר. הקהילה עם האדמו"ר נרצחו.

בהגיעו לפרקו, נשא את בת הרה"ג רבי יוסף אליהו מובשוביץ זצ"ל, רב ושו"ב של 'בת שלמה' ועבר לגור בהרצליה, לקראת שנת תש"ז.

מסתבר, כי אומנות השחיטה נותרה במשפחה ור' יצחק זאב המשיך בה. לאחר אביו וחותנו, החליט גם הוא ללמוד שחיטה, והפך לאומן במקצועו.

חרף בקיאותו הרבה, סרב לשחוט מעודו, אם אין רב הגון ותלמיד חכם עומד על גביו. "סבא מעולם לא אכל מחוץ לבית. את כל המאכלים והתבשילים הכינו בבית. את העופות עבור המשפחה, הוא שחט וגם זאת, בכפוף לנוכחותו של רב. הגאון רבי יצחק יחיאל יעקובוביץ, רבה של העיר הנוכחי, גם היה לעתים תכופות נוכח בשחיטתו". מספרים הנכדים ל'בחדרי חרדים'.

ראש סניף אגדות ישראל

קשה למנות את כל המפעלים שר' יצחק זאב ז"ל פעל למען היהדות התורתית בהרצליה. הוא היה זה שבנה- תרתי משמע את מוסדות החינוך לבנים ולבנות של החינוך העצמאי. הוא ניחן בידי זהב והקים בעשר אצבעותיו את הבנין, לבנה על גבי לבנה, אריח על גבי אריח. מאוחר יותר אף הקים את ישיבת השרון, שבן דודו הגאון רבי יעקב אדלשטיין רבה של רמת השרון, עמד בראשה. ר' יצחק זאב, היה המנהל הפיננסי שלה, במשך שנים וגייס עבורה כספים.

כך גם הקים את ה'חברא קדישא' בעיר ודאג לכבוד המת. "סבא נלחם בעור שיניו ובחירוף נפש במשפחות הנפטרים ומנע מהם בתוקף לחרוט תאריכים לועזיים על גבי המצבות".

דרכי מפעליו למען היהדות, לא היו סוגה בשושנים. ראש העיר ופעילים מרכזיים בהרצליה מיררו את חייו והאכילוהו מרורים. אך הוא לא נרתע והמשיך להרחיב את גבולות הקדושה והתורה בגאון ובמסירות נפש. כמו כן, הוא שימש כראש סניף אגודת ישראל בהרצליה ושירת את מטרותיה. בין היתר התפרנס ר' יצחק זאב גם מתפקידו כמנהל מערכת המנויים של עיתון המודיע.

ביתו היה מפלט ומקלט לחלכאים, נדכאים, נשברי לב וניצולי שואה. "בית של חסד ללא פשרות. באי ביתו חשו אצלו כבני ביתו והוא הרעיף על כולם מרוחב ליבו את כל הטוב שהיה לו להעניק".

בהיותו חסיד קרלין, היה מקושר בלב ונפש לרבו האדמו"ר הנוכחי מקרלין. כאשר האדמו"ר שבת בבני ברק, היה ר' יצחק זאב מקפיד לצאת לבני ברק לקראת מוצאי שבת, "כדי לא להחמיץ את אמירת אליהו הנביא עם האדמו"ר", כלשונו.

ך גם הקפיד מאד על נוסח התפילות והניגונים של חסידי קרלין. נכדיו טוענים, כי ספק אם ישנם רבים מזקני החסידים, שידעו כה לדייק בנוסח קרלין כדוגמת זקנם.

הותיר אחריו, דור ישרים, צאצאים, שכולם חסידי קרלין ההולכים בדרכי אבות לתפארת המשפחה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!