"כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו" • טור תורני

מה עניין שמיטה אצל הר סיני – תמה רש"י על מסירת חוקי השמיטה דווקא בעת זו, שאינם בארץ ישראל ואין הם מחויבים כלל במצווה זו, רש"י מסביר מיד שאכן באה ללמדנו מצווה זו שכשם שדיני השמיטה נמסרה מסיני, על כל פרטיה ודקדוקיה כך כל המצוות האמורות בתורה נמסרו על כל פרטיהן ודקדוקיהן מסיני.

בעצם מצווה זו באה לחדד את האמונה שכל התורה שבכתב וזו שבעל פה נמסרו למשה בסיני, ואין כל חדש תחת השמש. אם יורשה, אסביר את השאלה הזו קצת אחרת. מה עניין שמיטה אצל הר סיני, זו אינה שאלה של חוסר הבנה אלא תמיהה על השואל,

המקום הכי מתאים לומר את מצוות השמיטה הוא דווקא בהר סיני, וכל כך למה? הר סיני הוא נמצא במקום נטוש בודד ועזוב, יבש וצחיח, נפש חיה אינה יכולה להתקיים באזור זה חוץ מכמה בעלי חיים ומיני עשבים שניחנו בכושר הישרדות מפליא, זהו מקום צלמוות של ממש, במקום זה דווקא בוחר אדון העולם לבחור בעם הנצח ולתת לו את תורת הנצח ובאותו הרגע הופך עם ישראל מאומה של עבדים לעם הנבחר.

הבחירה הזו היא בדווקא, היא יצרה בתחילת ההוויה של העם את המידה המיוחדת הזו שאין הם כפופים לחוקי הטבע, אלא כמו שיצירתם הייתה במקום נטול חיים כך כל חייהם הפרטיים וחייהם כעם יהיו, זה עם ששורד ומתפתח דווקא מתוך קושי ודחק. באותה מידה מצווה הקב"ה את מצוות השמיטה, שמיטה זו היא ההפך הגמור ממהלך של חיים תקינים אדם המתפרנס מעבודת כפיו ומחלקת אדמתו - מצטווה לנטוש לחלוטין את פרנסתו ולצפות לכך שהוא יתפרנס מן הלא נודע, זה לא טבעי, ומנוגד בתכלית הניגוד למצוות הטבע, מהיכן ימציא הוא טרף לביתו, 'הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו'.

אך מי שטבע את הטבע הוא גם משנה אותו, ויוצר טבע חדש, כזה שלא צריך לעבוד בכדי להתפרנס, בעצם נטישת האדמה אתם תתברכו, 'ועשת את התבואה לשלוש השנים', זו ההבטחה, דווקא מההעדר צומחת הברכה העצומה כנגד הטבע וכנגד ההיגיון. הרי שאין מתאים יותר מלדרוש את מצוות השמיטה על הר סיני. אנו בני התורה והיהודים המאמינים בני מאמינים צריכים לצרוב בתודעתנו את המידה הזו, שאין אנו נשלטים בידי שום כוח טבעי, אלא אנו נשלטים בידי מי ששולט בטבע, ועבורנו הוא ייצור טבע חדש.

בתחילת השבוע חל יום ל"ג לעומר, היום השלושים ושלושה לספירת העומר, כתרים רבים נקשרו ליום הזה, שני מאורעות חשובים התרחשו ביום זה, הראשון, פסקו תלמידי ר' עקיבא מלמות, השני, ביום זה נפתחו ארובות השמים והתרחשה מעין קבלת התורה, לתורה שבעל פה. חבורת קדושים הייתה יושבת לה בגליל העליון ועוסקת בסתרי תורה, את החבורה הקדושה הזו, הנהיג ר' שמעון בר יוחאי.

וביום ל"ג בעומר, יום פטירתו של רשב"י, נפתחו מעיינותיו ללמד ולהעביר מה שלא היה בכוח בן אנוש לתפוס כלל, מעין קבלת התורה, אי לכך יום פטירתו הפך ליום של שמחה, יום חג על הזכות שנפלה בחלקינו לקבל את חלק הסוד והנסתר שבתורה.

המאפיין המרכזי שליווה את רשב"י במשך חייו הוא, התפיסה שיש לדבוק אך ורק בתורה הקדושה ולא להרפות אף לא לרגע, ולא יתכן שמי שמפריע ללימוד התורה יחשב למסייע אף שבעניינים אחרים נראה הוא כמסייע, לכן, סבר רשב"י במחלוקתו המפורסמת עם ר' ישמעאל שאין לאדם לנקוף אצבע קטנה עבור פרנסתו, אלא ישב ויעסוק בתורה כדברי הפסוק, ויבואו זרים וירעו צאנכם, לכן, רשב"י אמר במפורש לא לנו הם עושים כל זאת, רק להם ולנוחותם בנו גשרים ומרחצאות, כי לנו אין צורך בזה, אנו צריכים רק לשבת ולעסוק בתורה.

דברי רשב"י מתחרזים להפליא עם עניין השמיטה והר סיני, מי שאמר לשבות שמיטה יאמר לתבואה להשליש, ומי שציווה לשבת ולעסוק בתורה, יאמר לזרים לרעות את צאננו.

כמה הדברים יפים לנו במצב הנוכחי בו החרדים ותופשי התורה נתפשים כמי שגנבו או עשקו, וכמי שמוצצים את לשד עצמותיה של המדינה ותושביה, מנסים בכל הכוח מימין ומשמאל לחוקק חוקים להצר את צעדינו, ולנסות לפרוץ פרצות המרובות על העומד בחומת הדת האיתנה, מכח הטבע הם בוודאי צודקים, אך את היותנו סגוליים ומעל הטבע את זה הם לא יודעים, אל לנו לחשוש, זה רק ההתנגחויות שמפחידות ומזעזעות, כדאי הוא ר' שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק - כשדחוק ולחוץ, נזכור את ר' שמעון שגם הוא היה דחוק ולחוץ ודווקא אז נבע לו מעיין וצמח לו עץ חרובים. ואומר לך בדמייך חיי.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!